להניף דגל פלשתין זה בשבילי כמו להניף את דגל ארצות-הברית
ובטח במזרח ירושליים - שטח כבוש שהוא בוודאי יותר פלשתינאי מישראלי.
היחס שלי כלפי המדינות נבנה בהתאם ליחסן של אותן מדינות כלפינו.
אזרחי ארצות הברית לא התפוצצו בערינו, לא ערבו לנו בצידי הכביש ביהודה ושומרון, בניגוד לאותם "פלשתינאים. ולכן אין לי שום סיבה לשנוא אותם. לא היתי מניף את דגלם כך סתם, בדיוק כמו דגלה של אף מדינה זולת מדינת ישראל בלי סיבה מיוחדת, אבל יש הבדל גדול מאוד ביחס שלי כלפי לא רק דגל אמריקאי, אלא אפילו תורכי, או מרוקאי ובין דגל פלשתינאי.
הרשות הפלשתינאית נכון לעכשיו בעיני היא מדינת אויב, לא ניתן לסלוח על פשעיה של אותה ישות מדינית.
אני בן אדם מציאותי, נכון לעכשיו שועפת צור בהר וסילוון הם שטח ריבוני של מדינת ישראל, העניין הבינלאומי לא מעניין אותי, אני אזרח של מדינת ישראל ולא אזרח האו"ם ולא חייב להיות נאמן לאף מדינה חוץ ממדינת ישראל.
אז כמו שאני רואה עכשיו- אפילו אם אי פעם יקום בישראל ראש הממשלה שירצה מאוד לתת לערבים את ירושלים- בכנסת בפניו תעמוד בעיה קשה מאוד שתדרוש ממנו רוב מיוחס ולא סתם רוב. הדבר יהיה קשה עד בלתי אפשרי ולכן אני מעיז להגיד שערבים יכולים להתפלל, לצעוק, לקפוץ ולהתפוצץ- ירושלים לא תהיה בירתם. והאמת אני שמח שכך.
כי למרות שאני עובד בתל אביב- תל אביב לא שוה ולו אלפית ממה ששוה ירושלים. כמו שאמר חבר אחד שלי- בארץ יש רק עיר אחת- ירושלים, כל היתר סתם עיירות.
