במשאל עם היה רבין זוכה. מכך פחדו בימין הקיצוני, מכאן האלימות כלפיו.
כמו תמיד, מחוסר אונים.
תלוי באיזה שלב שלטונו של רבין מדובר.
בהתחלה, כל עוד כולנו האמננו בשלום עם הערבים, ללא פיגועים, אכן היה לרבין רוב, אבל מהר מאוד התברר... שכמעט אף אחד לא קונה את הסחורה הרקובה שהמציאות המדינית הולידה בדמות שיחות שלום המלוות בטרור ערבי.
ולקראת סוף הקדנציה, אפילו רצח רבין שרוב העם היה המום ממנו לא הציל את מחנה השלום מן התבוסה הכואבת.
כאן הכל עובד באופן הכי פשוט, העם רצה שלום והאמין בו בהתחלה, העם לא רצה לרצוח את רבין, אבל אחרי שהתברר שתהליך השלום מלווה בשפיכות דמים נוראית- לזה העם כמובן לא היה מוכן.
אילו לא רצחנות ערבית דאז- מי היה שומע לימין? היה קם גל עממי שהיה מוריד כל מכשול בדרך לשלום, אפילו אם המכשול הזה התנחלויות כה אהודות זמן קצר לפני כן, אבל בגלל העובדה שמשא ומתן התנהל על רקע אוטובוסים מתפוצצים וראש הממשלה דיבר על "קורבנות השלום" וביקורת של הימין היתה נראת כביקורת היגיונית- זה מה שנתן רוח גבית לימין וזה מה שמחזיק את הימין בשלטון עד היום וקובר את השמאל.