רוב האימפריות קרסו לא במלחמה....נשחקו אט אט עד להתפוררות.
ואנחנו עלולים למצוא עצמינו במצב דומה, ראה ההתגוששות כאן, שינאה, ואבדן דרך לויכוח הוגן ולגיטימי. החיים הטובים מובילים לפגיעות יתר וחוסר נכונות ומוטיבציה למאבקים שפוגעים באיכות חיים. חיים את הרגע ללא מבט ונכונות לבחון את העתיד בעיניים מפוקחות.
אנחנו בכל זאת ממש לא אימפריה.
ויש דמיון רב בינינו לבין אבותינו בתקופת השופטים דווקא. אחרי התקופה של עצמאות במדבר וכניסה ארצה כשאת העם ניהלו מנהיגים חזקים משה ויהושוע בן נון העם נשאר בלי מנהיגים ברורים וחזקים, כאילו זה התחיל להזכיר את הרקבון, וספר יהושוע מסתיים במלחמת אחים- פלגש בגבעה וכו', אבל בסופו של דבר בא דוד המלך, מתחילה מלוכה, יציבות, מופיעים מנהיגים חדשים.
אימפריות אכן יכולות להיעלם, אבל עמים זה דבר שמתקיים במשך מאות ואלפי שנים ולא ממהר להתפורר כל כך במהירות. אנחנו היום לא משנה האם אנחנו רוצים, או לא רוצים, אנחנו חלק מן האימפריה הכלל עולמית שנוצרה כתוצאה מגלובליזציה, מאוד יכול להיות שאימפריה הזאת תקרוס בעוד איזה שהוא זמן.
אני לא מאמין באיזה שהוא תסריט אפוקליפטי שתיפול כאן פצצת אטום, או תפרוץ מלחמה עם גייסות אינסופיים של הערבים, או לא יודע מה עוד, עלינו פשוט להתרגל למציאות שיש לנו מדינה, כמו לכל העמים ועלינו לגור בה, כמו כל העמים למרות כל הבעיות, להתבשל במיץ של עצמינו ולא להסתכל לעבר הדשא של השכן המערבי שהוא כאילו ירוק יותר. אם הדשא שלנו לא ירוק מספיק, תמיד אפשר לנסות להפוך אותו ליותר ירוק. וזה שיש לנו בעיות טרור, תאמין לי, לבריטניה בצפון אירלנד היו לא פחות בעיות, אבל זה לא הפריע לה להיות מדינה משגשגת, יש הרבה מאוד מדינות בעולם שבהן אין טרור, אבל פשיעה ברחובות מחליפה אותו ועוד איך.
אז מי כאן יתפורר קודם? את זה אנחנו עוד נראה. אני מוכן להמר שאנחנו לא נהיה המדינה הראשונה במערב שמקפלת את דגלה.