יש לי וידוי, והוא: שאני מצטערת
על היותי חלק מהעם הזה שנקרא "עם יהודי".
לפני שעליתי ארצה בשנת 91 נאמר לנו בעת שהתארגנו לעזוב את הכפר היפה שלנו, שיראל היא ארץ שאין בה חולי, רצח, גניבות, מוות ופשע.
לא יודעת מה האנשים שמסרו את זה בטלפון שבור רצו להגיד, אבל לצערי לנוכח המצב שאני נתקלעת בו יום יום נראה "שמישהו" שיקר אותם.
במקום להגיד לנו את ההפך, הם בחרו להגיד את השקר הגמור...כנראה היו נואשים להעלות כמה יהודים ובגלל זה הם שיקרו.
אומנם בכפר שלי שחייתי בו היה: גניבות, רצח, אונס וכ"ד, אבל אפשר היה לשמוח מהשקט הפסטורלי שיש שם, מהאוויר הצח והנקי, מהחיות הבר שחיים את חייהם בצורה טביעית ורגועה, מהעצים הגדולים שמגיעים עד השמים כמעט, מהים הרגוע...אני זוכרת רק גן עדן מהכפר שלי...שדות ועוד שדות.
שם סלבנו בדיוק כמו שהעם שלי סובל פה בארץ - מגיזענות, מרדיפה ומחוסר ברירה להסתיר את הדת והמסורת שלנו רק בשביל לשרוד, כעת, במקום שנרגיש שלווים מהארץ שכיבכול חיים בה רק יהודים משתרר לי חיים יותר גרועים מהחיים שבכפר מבחינה חברתית.
אני מצטערת שאני חלק מהעם היה שנקרא "עם היהודי" על זה שני נקראת ישראלית.
אם אפשר היה להמיר לחלוטין (מבלי להזכיר את העבר) את הדת ואת הנפש הייתי בכיף עוברת לצד השני...לצד של הגויים.
העם היהודי הזה כבר קיבל בצדק את הכביטוי: "עם (ארץ) אוכלת את תושביה".
כואב לי מה שאני רואה מה קורה פה ומצטערת בכלל שהגעתי ארצה, מצטערת עד כאב שאני חלק מהעם הזה.
יש לי חבר שהוא ממוצא מרוקאי עיראקי, כאשר אני והוא מטיילים מחובקים אני רואה עד כמה הגזענות עוד נמצאת בחיתוליה (חוזר כל דבר חלילה לאחר שנראה כאילו זהו, זה נגמר)... חשבתי שאני בדור מתקדם, אבל טעות שלי, זה בחיים לא יגמר, רק משתדרג. מצער ומאכזב מאוד על איך שאנשים "הלבנים" מתסכלים עליי ועל חברי כאשר אני אוחזים ידיים ומטיילים עם הכלב...מעניין מה עובר לאותם אלה שמעיזים להתסכל בתמיהה לעברנו.
כואב לי הלב שהמדינה שאני נמצאת בו מתנהגת כמו גרמנים, עם שכיבכול עבר שואה - היה אמור להשתחוות למשפט: "ואהבתך את רעך כמוך".
כנראה שמשפט (הדיבר) רק ישאר חקוק איפה שהוא מבלי שאנשים יתייחסו עליו.
תודה לקוראים
חג שמח
נ.ב.
פרסמתי את ההודעה בפורום אחר והבנתי מהתגובות (הרוב) שקיבלתי משם שאולי יהיה טוב ליידע גם חלק אחר...בפורום אחר ולדעת (בתקווה) אם הרוב הוא גזעני או לא גזעני.
מה לעשות? פשוט במדינה לבנה בעיקר אתם נראים כחריגים.
יקח עוד לא מעט זמן עד שכל זה יעבור. נכון שבישראל בכלל יש לא מעט גזענות כלפי כמעט כל עדה, מישהו שחור מדי, מישהו לא מספיק יהודי בעיני מישהו, מה לעשות שיהודים מוורשה ובודפשט לא ראו יהודים כמוך מעולם, אבל האמת גם את בתוך הכפר שלך לא ראית יהודים אחרים. לכן לא סתם את מדברת כאילו שייכת לעם אחר.
בפועל אני לא מספיק טוב מכיר את העדה האתיופית, את מנהגיה, את יהדותה, את חיי הרוח שלה, אין לי מושג בהרבה דברים, מעניין דרך אגב מה זה יהדות אתיופית, במה היא מתבטאת, ולמה צריך להסתיר אותה? נדמה לי שהיום, בסביבה די סובלנית כלפי מגוון תרבויות, כשכל עדה מתחילה לגלות את שורשיה, לא אמורה לצוץ איזו בעיה מיוחדת עם יהדות איך שמבינים אותה יהודי אתיופיה.
אני בעצמי עליתי ארצה אפילו עוד יותר מאוחר ממך, אך לא הרגשתי בעיות קליטה מיוחדות- אמנם במדינה הזאת אין הרבה דברים מיותרים שקיימים במדינות גדולות אחרות, אבל זו היא בהחלט מדינה ביתית, קטנה שלי, לא הכי מתורבתת, במובן אירופאי, אבל לי זה כלל לא מפריע. בשום פנים ואופן לא היתי קורא לארץ הזאת- ארץ אוכלת יושביה. אני בכלל חושב איך שאת תתיחסי לארץ ישראל, כך גם היא תתיחס אליך, זה חוזר באותו מטבע. הדרך הכי טובה לקחת את כל האי הבנות הנובעות על רקע גזעי עם חוש הומור, אם כמובן ניתן לעשות זאת, להתעלם מכך, אם כי אני לא יכול להבין אותך עד הסוף, כי אינני סובל מבעית המראה החיצוני החריג כאן, כפי שאת.
צר לי מאוד. רק אני אומר לך, תחפשי בכל דבר משהו טוב ונחמד. גם אני נתקלתי לא פעם בהערות גזעניות כלפי, אם כי זה היה רק מספר פעמים די מצומצם בארץ, פעם אחת לא התקבלתי לעבודה על רקע זה, מה חשבתי אז? חשבתי ש"גם זה לטובה", כעבור זמן ממש קצר מצאתי עבודה אחרת שהיתי ממש מאושר בה.
מה לעשות, זה חלקכם להעמיד במבחן את העם כאן, אנשים ראוים לא סובלים משטויות גזעניות, היו לי חברים אתיופיים, אני מאוד מעריך את העדה הזאת, את הרכות הפנימית שלכם, רוב אנשים, לאחר הסתגלות קצרה מגיעים למסקנה שאתם חבר'ה ממש טובים, ולא פעם נתקלתי באמירות, אם כבר לבחור בין שכן רוסי לבין שכן אתיופי, אז אתיופי עדיף, זה קצת פוגע בי, כמו בנציג העדה הרוסית, אבל אני חייב להגיד לך- שבעיני אין שום בעיה להיות שכן שלכם.
אז בבקשה, לא לקחת פנימה יותר מדי כעס שמצתבר, זה לא פשוט, אבל חייבים להשתחרר ממנו ולחשוב חשיבה יותר חיובית.
שירבו אנשים כמוך
