כך מרגישים אחרי גט או אחרי גיל 40

(נכתב אמש) העתיד מעורפל, ולא אופטימי, העבר - רק מחפשת היכן טעיתי, למה עזבתי את החבר ההוא מהתיכון אולי איתו היה יותר טוב.... למה לא המשכתי ללמוד באונ' אולי מצבי הכלכלי היה יותר טוב...... למה בחרתי את האקס שלי, שאם לא כן אולי היום מצבי היה אחרת - נשואה, עם גבר אוהב ומפרנס. מרגישה אבודה ומנוצחת במערכה הראשונה של החלק הראשון של החיים, מעניין איך תהיה המערכה השנייה, האם אסיים אותה לבדי? או שמא עם בן זוג מלטף את ראשי. ממש לא טוב לדבר כבר על הסוף תמיד בשעות המאוחרות האלה כל הדכדוף צף לו ועולה, עדיף כבר היה ללכת לישון או לחכות ליום ראשון (טוב, זה היה סתם בשביל החרוז, חחחח) איך אתם מרגישים אחרי גט? או אחרי גיל 40 בכלל, (התגרשתי לפני שנה) לא ממש חיה את העתיד גם לא את ההווה הראש יותר מידיי בעבר חשבונות, שיקולים, תהיות האם ככה זה? או שמא הלכתי לאיבוד?

אני מבמקומך מוכר את..הוידאו

כי אי אפשר להריץ להתחלה ולהתחיל מחדש, מה עוד שיש לך עוד 40 לפחות שנה לחיות, אז היי חזקה, לא סוף העולם, וזכרי! לכל סוף יש התחלה חדשה.

להנות היום מה שתפסידו למחר

תודה מוטי...(כבר פירסמתי מודעה....חחחח)

אשה מסכנה,נקווה שלהבא תמצאי יותר טוב, והעיקר לא להתלבט,לא להצטער

תמיד להיות אופטימית,להישיר מבט,לחייך,השאר אוטומטי

כך מרגישים אחרי גט או אחרי גיל 40

(נכתב אמש) העתיד מעורפל, ולא אופטימי, העבר - רק מחפשת היכן טעיתי, למה עזבתי את החבר ההוא מהתיכון אולי איתו היה יותר טוב.... למה לא המשכתי ללמוד באונ' אולי מצבי הכלכלי היה יותר טוב...... למה בחרתי את האקס שלי, שאם לא כן אולי היום מצבי היה אחרת - נשואה, עם גבר אוהב ומפרנס. מרגישה אבודה ומנוצחת במערכה הראשונה של החלק הראשון של החיים, מעניין איך תהיה המערכה השנייה, האם אסיים אותה לבדי? או שמא עם בן זוג מלטף את ראשי. ממש לא טוב לדבר כבר על הסוף תמיד בשעות המאוחרות האלה כל הדכדוף צף לו ועולה, עדיף כבר היה ללכת לישון או לחכות ליום ראשון (טוב, זה היה סתם בשביל החרוז, חחחח) איך אתם מרגישים אחרי גט? או אחרי גיל 40 בכלל, (התגרשתי לפני שנה) לא ממש חיה את העתיד גם לא את ההווה הראש יותר מידיי בעבר חשבונות, שיקולים, תהיות האם ככה זה? או שמא הלכתי לאיבוד?

לאלמונית אני נשוי נישואים שניים יום הגט היה היום השחור בחיי אבל

אני לא ידעתי שזה היה צריך להיות היום המאושר בחיי כי לאחר הגט אני פשוט פרחתי ולא ידעתי אייזה חיים טובים מחכים לי אחריי הגט תאמיני לי זה רק לטובה

אני הייתי מנצלת את התקופה הזאת לפרוש כנפיים ולהתעופף למקומות בהם לא העזתי לבקר קודם לכן

להתענג על תחושת החופש להנות מחוסר המחוייבות קוראת לעצמי דרור לעשות ככל העולה הרוחי בהתאם ליכולתי בלאו הכי "אין לבכות על חלב שנשפך" ובוודאי שהבכי והגעגועים והמחשבות והיסורים לא יביאו מזור לכאבך במקום למלא את זמנך ברחמים עצמיים תחליפי סוויטץ' בראש ותתחילי לזמזם את זמזום הדבורה שירת הברבור ריקוד האש אפילו ריקוד החרבות הולך העיקר תתחילי להנות מדברים לעצמך בשביל עצמך תלמדי להתחבר אל עצמך אל תחששי מלהיות לבד אמנם לא טוב היות האדם לבדו אבל הוא לבדו בין כה וכה. יאללה חגיגה תתחילי לפרוח וללבלב. כל יום שעובר בדכאון הוא יום מבוזבז - יום שלא יחזור יותר. החיים קצרים - נצלי אותם לדברים משמחים וחיוביים אם את נתקלת בקושי מסויים - למדי לעקוף אותו - או לדלג עליו להמשיך הלאה - לחשוב מחשבות חיוביות לראות בכל דבר בחיים את הצד החיובי שלהם. אחרת יום אחד את עלולה לגלות שהחיים עברו חלפו ואת רק ישבת וחשבת על איזה עבר מדומה או פינטזת על אהבות מלודרמתיות אבל תגלי שהחיים חלפו ולא הספקת למעשה לחוות ולחיות אלא סתם ישבת וחלמת חלומות. הגיע הזמן להתנער ולא להתחפר לפרוץ קדימה ולא להתרכל אם בא לך לכתוב שירים - אז בכיף אבל שזה לא יבוא כתחליף לחיים האמיתיים.

אז ככה שירלי,

אני נהנית מהחופש ומחוסר המחויבות לבן זוג שיעיר הערות או שנצטרך להתאים את עצמנו אליו. (אני ובניי). מצד שני אין לי דרור, ואינני יכולה לעשות ככל העולה על רוחי, בשל עבודה במשרה מלאה, בשל קושי כספי, ובגלל שיש לי שני בנים קטנים וגם בגלל שהאבא מגיע רק פעם בשבוע (חוץ מהשי שבת המקוצרים). אין לי בכי וגעגועים לאקס, נהפוכו, אני רציתי בגט. עם כל שאר הדברים שלך כמובן שאני מסכימה וכמובן שאני גם עושה זאת לפעמים, רואה את מה שיש לי ולא מה שאין לי. (יש לי דירה חצי בבעלותי, יש לי רכב, עבודה טובה שני בנים, כולנו בריאים...) ברור שאני מודעת לכל הדברים האלה שהם טובים וחיוביים. אני חושבת שהקושי הכספי הוא בעיקרו המכביד, ואולי כשהילדים יגדלו קצת, ההוצ' יופחתו, הם יהיו עצמאיים ויהיה לי יותר זמן פנוי וחופשי לעצמי. ולזה אני מחכה.

אשה מסכנה,נקווה שלהבא תמצאי יותר טוב, והעיקר לא להתלבט,לא להצטער

תמיד להיות אופטימית,להישיר מבט,לחייך,השאר אוטומטי

מה שבטוח שאני על "אוטומט"

ויש הרבה יותר מסכנים ממני... הרבה הרבה יותר. ולהם אני מאחלת כל טוב, אושר ובריאות.

אז ככה שירלי,

אני נהנית מהחופש ומחוסר המחויבות לבן זוג שיעיר הערות או שנצטרך להתאים את עצמנו אליו. (אני ובניי). מצד שני אין לי דרור, ואינני יכולה לעשות ככל העולה על רוחי, בשל עבודה במשרה מלאה, בשל קושי כספי, ובגלל שיש לי שני בנים קטנים וגם בגלל שהאבא מגיע רק פעם בשבוע (חוץ מהשי שבת המקוצרים). אין לי בכי וגעגועים לאקס, נהפוכו, אני רציתי בגט. עם כל שאר הדברים שלך כמובן שאני מסכימה וכמובן שאני גם עושה זאת לפעמים, רואה את מה שיש לי ולא מה שאין לי. (יש לי דירה חצי בבעלותי, יש לי רכב, עבודה טובה שני בנים, כולנו בריאים...) ברור שאני מודעת לכל הדברים האלה שהם טובים וחיוביים. אני חושבת שהקושי הכספי הוא בעיקרו המכביד, ואולי כשהילדים יגדלו קצת, ההוצ' יופחתו, הם יהיו עצמאיים ויהיה לי יותר זמן פנוי וחופשי לעצמי. ולזה אני מחכה.

השאלה היא אחרת

נניח והיית מוצאת בן זוג איתו היית מאושרת, הוא היה שותף להורות שלך עם הילדים, משתתף בהוצאות ולא היה מעיר הערות הרסניות אלא רק בונות. היית רוצה זוגיות כזו?? זה שכשהילדים יגדלו ההוצאות אולי יקטנו (בדגש על האולי) זה נכון אך עוד כמה שנים זה יקרה? ומה בנתיים?

שלומלום


מייל  shlomloms@walla.com 


 

מאחלת לך בהצלחה - שמחה לשמוע שאת נהנית במגבלות הקיימות - מציעה לא לחכות לעתיד אלא להנות ככל הניתן מהווה

השאלה היא אחרת

נניח והיית מוצאת בן זוג איתו היית מאושרת, הוא היה שותף להורות שלך עם הילדים, משתתף בהוצאות ולא היה מעיר הערות הרסניות אלא רק בונות. היית רוצה זוגיות כזו?? זה שכשהילדים יגדלו ההוצאות אולי יקטנו (בדגש על האולי) זה נכון אך עוד כמה שנים זה יקרה? ומה בנתיים?

הדגש על האולי מאוד במקום

ככל הילדים גדלים, גדלות יחד איתם ההוצאות והדאגות.

כך מרגישים אחרי גט או אחרי גיל 40

(נכתב אמש) העתיד מעורפל, ולא אופטימי, העבר - רק מחפשת היכן טעיתי, למה עזבתי את החבר ההוא מהתיכון אולי איתו היה יותר טוב.... למה לא המשכתי ללמוד באונ' אולי מצבי הכלכלי היה יותר טוב...... למה בחרתי את האקס שלי, שאם לא כן אולי היום מצבי היה אחרת - נשואה, עם גבר אוהב ומפרנס. מרגישה אבודה ומנוצחת במערכה הראשונה של החלק הראשון של החיים, מעניין איך תהיה המערכה השנייה, האם אסיים אותה לבדי? או שמא עם בן זוג מלטף את ראשי. ממש לא טוב לדבר כבר על הסוף תמיד בשעות המאוחרות האלה כל הדכדוף צף לו ועולה, עדיף כבר היה ללכת לישון או לחכות ליום ראשון (טוב, זה היה סתם בשביל החרוז, חחחח) איך אתם מרגישים אחרי גט? או אחרי גיל 40 בכלל, (התגרשתי לפני שנה) לא ממש חיה את העתיד גם לא את ההווה הראש יותר מידיי בעבר חשבונות, שיקולים, תהיות האם ככה זה? או שמא הלכתי לאיבוד?

טעות לחשוב כך. תמיד תראי בכל סוף התחלה של משהו חדש. החיים אינם מתחילים ונגמרים בגבר אחד.

סגרי פרק אחד ופתחי אחר. לנצח תזכרי שהגבר שנישאים לו בגיל צעיר אינו אותו גבר שמתעוררים איתו בגיל 40-50 .

החיים דווקא מתחילים בגבר אחד (אבא שלו/שלה שלנו ) אבל בהחלט לא נגמרים בגלל גבר - אף גבר

החיים - תמצית החיים מתחילים באדם עצמו, בחשיבה שלו, בגישה שלו, וביכולת שלו למצות את הטוב שבו (או חלילה את הרע שבו).
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
40 פלוס
בחר
בחר