מתוקה....

אין הרבה מה להגיד כדי לאחות לב שבור,לסגנון כזה של בעיה רק הזמן יעזור. וגם אין הרבה מה להוסיף על כל החיזוקים שכבר נאמרו לפניי, גם אני כמו ורד מבינה אותך מאווווד (אין לך מושג כמה). שולחת לך חיבוק חזק ומחמם את הלב, ומקווה שיעבור לך מהר. צאי, תבלי, אל תדפקי חשבון ופשוט תעשי חיים. וכמו השאר גם המייל שלי פתוח בשבילך . ואם המצב לא יתשפר אנחנו נקפוץ לעודד אותך , לא תזיק לי שבירת שיגרה באילת :-) נשיקות וחיבוקים מיטל

תבואו... אני אשמח......

בכלל, כל המשפחה שלי נסעה לצפון, דווקא עכשיו כשאני הכי לא רוצה להיות לבד... וכולם אומרים פה שהם מבינים אותי - מה, לכולם נשבר הלב?! אני מניחה שכן, וזה נורא, למה זה צריך להיות ככה? למה זה צריך לכאוב כל כך...?!

שחר?!

אתה לא זוכר אותי??? חלקנו את אותו חיל בצבא... (ששש....) ובכל מקרה - תודה ענקית!!!

איך אפשר לשכוח :)

פשוט תהיתי אם א-ת תזכרי :)) ואכן, חלקנו אותו חיל (רמז : חלקנו עדיין שם... כן כן, אבל בינואר זה נגמר, אחרי מספיק זמן בקבע, תפקידים, פעילויות וכאלו... עכשיו ששש כמו שכתבת ...) אם בא לך המייל שלי עדיין פה... ואני חושב שאני יודע מה עובר עלייך פחות או יותר, בכל מקרה... ביי, שחר.

הוא החליט לעזוב.....

אני אשתדל לכתוב את הסיפור בקצרה (כבר כתבתי קצת בנושא בתגובה לתמיר לפני שבועיים בערך..) הבחור ואני היינו חברים שנה וחצי, כבר דיברנו על עתיד ולחיות ביחד. קצת אחרי שהוא השתחרר וקצת לפני שאני השתחררתי, הגעתי לשלב המוזר הזה ביחסים שבו טוב מדיי אז מתחילים לחפש דברים מטופשים לריב עליהם, ואיכשהו בטיפשותי הגעתי למסקנה שאנחנו לא מתאימים, שונים מדיי... דיברתי איתו על זה, ואיכשהו יצא ששכנעתי אותו בזה. אחרי שבוע הוא נפרד ממני.... בנתיים הוא נסע לארה"ב (יש לו אזרחות,ולפני שהוא הכיר אותי הוא תכנן לעבור לשם אחרי הצבא, הרבה בגלל לחץ של אמא שלו) והתחיל לברר על מקומות ללמוד בהם וכו'... הוא חזר לארץ, נפגשנו (אני כבר השתחררתי,והיינו אחרי 4 חודשיי פרידה - שגם בהם עוד היינו בקשר, דיברנו כמעט כל יום, נפגשנו לפעמים), דיברנו ושניינו הבנו שאנחנו עדיין אוהבים אחד את השני... סיימנו את השיחה בכך שהוא אמר שהוא צריך לחשוב - אם לעזוב כמתוכנן או להשאר איתי בארץ... אמרתי לו שאני מאוד רוצה שהוא ישאר ושיקח את כל הזמן שהוא צריך... עבר חודש, שבו דיברנו כל יום בטלפון, שיחות מתוקות כאלו של "אני מתגעגע/ת" וכדומה... אמש, הוא טלפן ואמר לי שהוא החליט לעזוב. אני כל כך שבורה. אני לא יודעת מה לעשות, אני אוהבת אותו כל כך, אף פעם לא חשבתי שאני אצטרך להיות בלעדיו, זה כל כך פתטי מצידי - אני יודעת - אבל באמת חשבתי שהוא ישאר איתי, שהאהבה תנצח... אני כל כך טיפשה... אני יודעת, אין מה לעשות... אבל זה פשוט כל כך קשה :(

לירון....

טיסה אמנם לא הכי משמחת,אך היא לא מסמלת בהכרח סוף של משהו. להיפך,תנסי להסתכל על זה מנקודת מבט אחרת (אם כל הקושי שיש בזה). אני יודעת,הוא החליט לטוס,וזה כל-כך כואב,עד שקשה לנשום מרוב כאב,והדמעות לא מפסיקות לזלוג... אבל,הוא לא מתכוון לגור שם,נכון? לארץ הוא אמור לחזור בסופו של דבר? דבר שני,יצא לראות הרבה מקרים בהם צד אחד טס,ולאחר זמן קצר התגעגע ושב לארץ. ודבר שלישי ואחרון,תבחני את המצב בינכם גם לאחר הטיסה שלו.תראי אם הוא שומר על קשר,ובמקרה הגרוע ביותר, אולי תצטרפי אליו?

הדר....

רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך... מקווה שתראי את שלי... האמת היא שהוא כן עוזב בשביל להשתקע שם.... ללמוד.... (יש לו אזרחות) לפחות זה התכנון כרגע.... כן, גם אני חשבתי שאולי הוא יתגעגע ויחזור... (חייבים משהו להאחז בו, לא?) אני יכולה רק לקוות שבסוף יהיה בסדר :) ו.... תודה!
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
20 פלוס
בחר
בחר