שבוע עמוס...

שבוע עמוס...

השתחררתי שבוע שעבר. זהו, אזרחית לכל דבר. ספק שמחה - ספק מדוכאת (כן, אל תעצבנו אותי.. יש כאלו שמתגעגעים לצבא..). התחיל בפרידה (הוא לא מוכן לקשר רציני.. כנראה.. למרות הכול.. ואני למרות הכאב רק מאחלת "אחח.. הלוואי שלא יעמוד לא עוד".. מנסה להיות קצת צינית .. לא כ"כ עוזר). אחרי זה חברות כ"א. טלפונים כל יום, "בואי לשם, בואי לפה".. מה לעשות? חייבת כסף, אז אומרת להכול כן (אפילו הגעתי לתחתית של התחתית - לעבוד בהוניגמן בסופ"ש הבהמתי הזה, ורק מי שנמצא שם מבין על מה אני מדברת.. ומי שלא-שישמח.. וחוץ מזה, קצת תעסוקה לא תזיק לי עכשיו. ואז חיסונים, שנזכרים להכאיב רק ביום למחרת. (זוכרים שאני טסה, כן?). הכרטיס אצלי. והפרפרים כבר מתחילים להתעופף להם בבטן.. שבוע טעון. היה לי עצוב, עדיין. יותר מדי שינויים. עובר עלי "משבר השחרור" מבלי שידעתי בכלל שהוא קיים.. ואולי זה החורף? (אבל אני אוהבת חורף..). או בגללו... כן, בגללו.. אתם מכירים את ההרגשה שנותנים לכם להריח מרק עדשים.. ואתם גוועים ברעב.. מריחים, כבר מוכנים לטעום.. הריר מתחיל להצטבר ליד השפה (זה לא רק בסרטים!).. ואז - מונעים ממכם. תתמודדו עם ההחמצה. הוא נתן לי להישאר עם טעם של עוד. שונאת את ההרגשה.. ואני רוצה לראות מי יעז לבוא ולומר עכשיו שבנות הן העם המתוסבך! אני רוצה לראות!

בנות הן עם מתוסבך...

ולא ידעתי שזה נגמר... חשבתי שזו אידיאליה. כנראה שזה לא זה. (או שתתחתני בסוף עם מישהו שהבטיח לך פעם...)

jesus...

יותר מדיי שינויים בשבוע אחד. ושוב,עצתי שחוזרת על עצמה-פשוט תמשיכי הלאה.אין מה לעשות הוא לא שווה אותך.תטוסי,תנקי את הראש ותהיי מאושרת.תחזרי לארץ כאדם חדש ותמשיכי לחיות.אל תתני לאף אחד לדפוק את מה שבנית או את תוכניותייך. אבל כן-באמת אתן עם מתוסבך,מנסיון מר.

ורד כנסי

ורד לאן בדיוק את טסה? תני לי לנסות לעודד אותך למרות כל החרא או כל התגובות של תמשיכי הלאה שבאות מכוונות טובות אך לא עוזרות ממש למי שבאותו רגע מבואס. את טסה..תאמיני לי שאם תרצי ואם לא תצברי כ"כ כ"כ הרבה חוויות שתשכחי בכלל מה שמו של הבחור!תכירי אנשים,תחווי דברים שונים,כבר לא ישנה לך ההוא ששם קצוץ בארץ כי את תשימי קצוץ עליו עם עוד בחורים שיתלהבו מהמבטא הזר שלך וכו...והכל הכל אומרת מנסיון כי כמו שאומרים:"הייתי שם"... take me with you!!!!!!!! הייתי מתחלפת איתך עכשיו ולעזאזל עם כל הבעיות שבעולם,אין כמו חו"ל!!!!!!!!!

היי...

וואו. הרבה זמן לא ביקרתי פה ואיכשהוא חזרתי. אני בספק אם מישהו פה יזהה אותי אבל זה לא ממש חשוב... כשאני הייתי במצבך, אי שם לפני איזה תקופה (שאגב, לא מצליחה להיגמר לי) גם חשבתי כל הזמן על אותה מיס "אקסית" מושלמת (בשבילי, כמובן... ואני חשבתי שהיא מושלמת לחלוטין:) תשמעי... תצאי, חברות (אתם הבנות אלופות בלצאת עם חברות ל-א בשביל להכיר בנים :) אצלנו בילוי כזה חסר משהו...), מוזיקה, תעשי ספורט (גם תרגישי חתיכה וגם זה תמיד עושה הרגשה טובה, אצלי זה עובד לפחות...), ואם חו"ל בפתח - אז בכלל טוב :) כולי קנאה ואו-טו-טו אני מצטרף אלייך :) אני מקווה שכל מה שנאמר על חו"ל נכון... לא הייתי מצפה איך שתעלי על מטוס להפוך לבןאדם אחר, כי אז עומס הציפייה רק יגרום להרגיש קצת לבד (אני מדמיין את זה באיזה טרמינל הומה אי-שם... ארגנטינה, הודו, אוסטרליה, אירופה... לא משנה), אבל עם הזמן, החוויות, הפאבים עם השפה הזרה, נופים וכו' וכו'... כנראה שמשתנים קצת, וממשיכים הלאה... אוף עשיתי גם לעצמי חשק לחו"ל :) (כבר משתחרר גם כן ומצטרף אלייך, כבר אמרתי?) ביי שחר.

ברוך שובך...

באמת תהיתי לאן נעלמת...

לא נעלמתי , הנה אני פה :)

היי...

וואו. הרבה זמן לא ביקרתי פה ואיכשהוא חזרתי. אני בספק אם מישהו פה יזהה אותי אבל זה לא ממש חשוב... כשאני הייתי במצבך, אי שם לפני איזה תקופה (שאגב, לא מצליחה להיגמר לי) גם חשבתי כל הזמן על אותה מיס "אקסית" מושלמת (בשבילי, כמובן... ואני חשבתי שהיא מושלמת לחלוטין:) תשמעי... תצאי, חברות (אתם הבנות אלופות בלצאת עם חברות ל-א בשביל להכיר בנים :) אצלנו בילוי כזה חסר משהו...), מוזיקה, תעשי ספורט (גם תרגישי חתיכה וגם זה תמיד עושה הרגשה טובה, אצלי זה עובד לפחות...), ואם חו"ל בפתח - אז בכלל טוב :) כולי קנאה ואו-טו-טו אני מצטרף אלייך :) אני מקווה שכל מה שנאמר על חו"ל נכון... לא הייתי מצפה איך שתעלי על מטוס להפוך לבןאדם אחר, כי אז עומס הציפייה רק יגרום להרגיש קצת לבד (אני מדמיין את זה באיזה טרמינל הומה אי-שם... ארגנטינה, הודו, אוסטרליה, אירופה... לא משנה), אבל עם הזמן, החוויות, הפאבים עם השפה הזרה, נופים וכו' וכו'... כנראה שמשתנים קצת, וממשיכים הלאה... אוף עשיתי גם לעצמי חשק לחו"ל :) (כבר משתחרר גם כן ומצטרף אלייך, כבר אמרתי?) ביי שחר.

שחר שחר שחר....

אחחחחחח עכשיו בזכותך אני מרגישה את הותק שלי כאן.... כן כן... אני מהחלוצים שכן זוכרים אותך :) מקווה שנישאר קבור איפהשהוא אצלך איזה תא אפור שכן זוכר אותי ואת השיחות שלנו פעם... (אחחחחח היו זמנים שהיינו צעירים ויפים :) ) מה קורה איתך עכשיו? לימודים?עבודה? חו"ל??!?!?!? מה עבר עליך בכל הזמן הזה? טוב שהחלטת לחזור !!! :) שיהיה המשך יום חורפי מקסים.... ותעדכן.. מאיה.

שבוע עמוס...

השתחררתי שבוע שעבר. זהו, אזרחית לכל דבר. ספק שמחה - ספק מדוכאת (כן, אל תעצבנו אותי.. יש כאלו שמתגעגעים לצבא..). התחיל בפרידה (הוא לא מוכן לקשר רציני.. כנראה.. למרות הכול.. ואני למרות הכאב רק מאחלת "אחח.. הלוואי שלא יעמוד לא עוד".. מנסה להיות קצת צינית .. לא כ"כ עוזר). אחרי זה חברות כ"א. טלפונים כל יום, "בואי לשם, בואי לפה".. מה לעשות? חייבת כסף, אז אומרת להכול כן (אפילו הגעתי לתחתית של התחתית - לעבוד בהוניגמן בסופ"ש הבהמתי הזה, ורק מי שנמצא שם מבין על מה אני מדברת.. ומי שלא-שישמח.. וחוץ מזה, קצת תעסוקה לא תזיק לי עכשיו. ואז חיסונים, שנזכרים להכאיב רק ביום למחרת. (זוכרים שאני טסה, כן?). הכרטיס אצלי. והפרפרים כבר מתחילים להתעופף להם בבטן.. שבוע טעון. היה לי עצוב, עדיין. יותר מדי שינויים. עובר עלי "משבר השחרור" מבלי שידעתי בכלל שהוא קיים.. ואולי זה החורף? (אבל אני אוהבת חורף..). או בגללו... כן, בגללו.. אתם מכירים את ההרגשה שנותנים לכם להריח מרק עדשים.. ואתם גוועים ברעב.. מריחים, כבר מוכנים לטעום.. הריר מתחיל להצטבר ליד השפה (זה לא רק בסרטים!).. ואז - מונעים ממכם. תתמודדו עם ההחמצה. הוא נתן לי להישאר עם טעם של עוד. שונאת את ההרגשה.. ואני רוצה לראות מי יעז לבוא ולומר עכשיו שבנות הן העם המתוסבך! אני רוצה לראות!

אזרחית יקרה שלי....

קודם כל... מזל"ט על השיחרור!!!! עוד לא אמרתי לך... אז באמת שתהיה התאזרחות קלה עד כמה שניתן... בהחלט לא מעט שינויים עברו עליך.... אבל בינינו.... "שיגרה זה רע" גם ככה... :) אז אולי טוב שקרה כמו שקרה... תשמעי, את מוכרחה להודות שלא היה לך משעמם לרגע בתקופה האחרונה ושנהנית ממה שעברת בסה"כ... וזה מה שחשוב בשורה התחתונה- שיהיה לך טוב. את צריכה לשאוף לזה גם עכשיו... למרות כל השינויים שאת עוברת באשמתך או שלא באשמתך. תתני לעצמך קצת לנוח נפשית... תתכנני את הנסיעה כמו שצריך (אגב- עם מי את טסה? ומתי?)) תעבדי, תהני לך מהדברים הקטנים בחיים... (יציאות עם חברות וכושר זה באמת אחלה של דבר כמו ששחר ייעץ לך...). אין לך שום סיבה להיות עצובה או מבואסת כי כל מה שקורה, מוכוון בסופו של דבר לחיוב... צריך רק לפתח את היכולת לראות את זה ולהבין את זה... תמשיכי לחייך ואני בטוחה שיהיה בסדר! מאמינה בך, מאיה.

שחר שחר שחר....

אחחחחחח עכשיו בזכותך אני מרגישה את הותק שלי כאן.... כן כן... אני מהחלוצים שכן זוכרים אותך :) מקווה שנישאר קבור איפהשהוא אצלך איזה תא אפור שכן זוכר אותי ואת השיחות שלנו פעם... (אחחחחח היו זמנים שהיינו צעירים ויפים :) ) מה קורה איתך עכשיו? לימודים?עבודה? חו"ל??!?!?!? מה עבר עליך בכל הזמן הזה? טוב שהחלטת לחזור !!! :) שיהיה המשך יום חורפי מקסים.... ותעדכן.. מאיה.

איך אפשר לשכוח?

שלום מאיה יקרה :) באמת שאין לך מושג כמה כיף לי לראות את צמד המילים special girl בתגובה :) האמת היא, שהרבה פעמים עברתי בפורום, ככה לקרוא סתם, ולא יצא לי להגיב, או להוסיף משהו משמעותי. לא יודע למה... אולי כי התקופה שהייתי עמוק בפנים פה מסמלת בשבילי משהו :) עדכונים, אוקיי: אם את זוכרת הייתי די בהתלבטות לגבי הצבא שלי, אני בתפקיד מעניין וממש טוב במודיעין (קציצ איפשהו :) ובסופו של דבר לקחתי חופש לחודש וחצי, עשיתי פסיכומטרי, היה סבבה :) (אחרי 6-7 שנים שהמוח שלך מעלה חלודה זה דווקא כיף ללמוד, אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל אפילו נהניתי מזה...חולני). חזרתי לצבא והמשכתי באותה יחידה, ואני ישתחרר בינואר הקרוב :) ומשם עד ללימודים אני כנראה ישפר איזה בגרות מטופשת בפיזיקה (אני יכול להתקבל גם בלי זה לחלק מהאוניברסיטאות אבל זה יעזור לי להבטיח את זה + יהיה לי כל מיני הקלות אח"כ), וכן, ייצא לחו"ל המיוחל, אומנם כבר לא ילד בן 21, אבל גם לנו הקשישים בני ה- 25 יש עוד מרץ (את יודעת, סיורים מאורגנים בלובר, לעבור עם האוטובוס ולראות אתרים בלונדון וכאילו.. אהההה:))) וזהו :) אה, כן, יש עוד כל מיני נושאים, אבל לאט לאט ... (ולא אין לי מישהי כרגע :\ אבל מבחינתי זה בסדר. אוקיי, כשיורד גשם בחוץ זה קצת פחות בסדר, אבל באופן כללי, you know... ביי :)

שבוע עמוס...

השתחררתי שבוע שעבר. זהו, אזרחית לכל דבר. ספק שמחה - ספק מדוכאת (כן, אל תעצבנו אותי.. יש כאלו שמתגעגעים לצבא..). התחיל בפרידה (הוא לא מוכן לקשר רציני.. כנראה.. למרות הכול.. ואני למרות הכאב רק מאחלת "אחח.. הלוואי שלא יעמוד לא עוד".. מנסה להיות קצת צינית .. לא כ"כ עוזר). אחרי זה חברות כ"א. טלפונים כל יום, "בואי לשם, בואי לפה".. מה לעשות? חייבת כסף, אז אומרת להכול כן (אפילו הגעתי לתחתית של התחתית - לעבוד בהוניגמן בסופ"ש הבהמתי הזה, ורק מי שנמצא שם מבין על מה אני מדברת.. ומי שלא-שישמח.. וחוץ מזה, קצת תעסוקה לא תזיק לי עכשיו. ואז חיסונים, שנזכרים להכאיב רק ביום למחרת. (זוכרים שאני טסה, כן?). הכרטיס אצלי. והפרפרים כבר מתחילים להתעופף להם בבטן.. שבוע טעון. היה לי עצוב, עדיין. יותר מדי שינויים. עובר עלי "משבר השחרור" מבלי שידעתי בכלל שהוא קיים.. ואולי זה החורף? (אבל אני אוהבת חורף..). או בגללו... כן, בגללו.. אתם מכירים את ההרגשה שנותנים לכם להריח מרק עדשים.. ואתם גוועים ברעב.. מריחים, כבר מוכנים לטעום.. הריר מתחיל להצטבר ליד השפה (זה לא רק בסרטים!).. ואז - מונעים ממכם. תתמודדו עם ההחמצה. הוא נתן לי להישאר עם טעם של עוד. שונאת את ההרגשה.. ואני רוצה לראות מי יעז לבוא ולומר עכשיו שבנות הן העם המתוסבך! אני רוצה לראות!

יקירתי....

דבר ראשון קבלי חיבוק חזק, סתם כדי לגרום לך להרגיש קצת יותר טוב. בקשר למשבר השיחרור.. אני מכירה את זה. חוויתי את זה בעצמי וחווה את זה כרגע עם אחי, זה קשה, אני יודעת, פתאום לנסות למצוא את עצמך בעולם בחוץ. אבל תתפלאי גם אני מאלה שמתגעגעים לצבא, לפחות למחצית השניה של השירות. בסופו של דבר סמכי עלי יהיה טוב, תסעי, תבלי, תפרקי הכל עד אובדן חושים ותחזרי אלינו בכוחות מחודשים. אני יכולה להגיד על עצמי שאני עוד אהיה כאן, קבורה בין הספרים והמחברות. והבחור, אח.. הבחור. מה יש לאמר? עוד אחד מהלא מגובשים על עצמם, בהתחלה הכל טוב עד שפתאום הוא מרגיש שהוא לא בשל למחויבות ולקשר רציני.. (אם מותר לי לשאול בן כמה הוא?) יש הרבה כאלו שם בחוץ, ולפני שכל גברברי הפורום יתנפלו עליי אציין שיש גם כאלו שהם לא. אמנם זו קלישאה אבל האחד יגיע במפתיע ועד אז תהיי בטוחה בעצמך ותתני לזמן לעשות את שלו. מקווה שעזרתי ולו בקצת. וגם אם לא, לפחות ניסיתי. אוהבת מיטל

איך אפשר לשכוח?

שלום מאיה יקרה :) באמת שאין לך מושג כמה כיף לי לראות את צמד המילים special girl בתגובה :) האמת היא, שהרבה פעמים עברתי בפורום, ככה לקרוא סתם, ולא יצא לי להגיב, או להוסיף משהו משמעותי. לא יודע למה... אולי כי התקופה שהייתי עמוק בפנים פה מסמלת בשבילי משהו :) עדכונים, אוקיי: אם את זוכרת הייתי די בהתלבטות לגבי הצבא שלי, אני בתפקיד מעניין וממש טוב במודיעין (קציצ איפשהו :) ובסופו של דבר לקחתי חופש לחודש וחצי, עשיתי פסיכומטרי, היה סבבה :) (אחרי 6-7 שנים שהמוח שלך מעלה חלודה זה דווקא כיף ללמוד, אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל אפילו נהניתי מזה...חולני). חזרתי לצבא והמשכתי באותה יחידה, ואני ישתחרר בינואר הקרוב :) ומשם עד ללימודים אני כנראה ישפר איזה בגרות מטופשת בפיזיקה (אני יכול להתקבל גם בלי זה לחלק מהאוניברסיטאות אבל זה יעזור לי להבטיח את זה + יהיה לי כל מיני הקלות אח"כ), וכן, ייצא לחו"ל המיוחל, אומנם כבר לא ילד בן 21, אבל גם לנו הקשישים בני ה- 25 יש עוד מרץ (את יודעת, סיורים מאורגנים בלובר, לעבור עם האוטובוס ולראות אתרים בלונדון וכאילו.. אהההה:))) וזהו :) אה, כן, יש עוד כל מיני נושאים, אבל לאט לאט ... (ולא אין לי מישהי כרגע :\ אבל מבחינתי זה בסדר. אוקיי, כשיורד גשם בחוץ זה קצת פחות בסדר, אבל באופן כללי, you know... ביי :)

קשיש יקר....

וואו !!!! איזה כיף לשמוע ממך! סופסוף אתה משתחרר... באמת הגיע הזמן :) אגב... מתי אתה מתכנן לטוס ולאן? רגע רגע... אתה רוצה לומר לי שהיית בארץ בכל הזמן הזה ופשוט היית קבור שם באיזושהי דיונה וזה מה שמנע בעדך לבוא ולומר שלום?!?!? :) לגביי הלימודים והחלודה שמצטברת אני ממש יודעת איך זה... הדברים הכיי אלמנטרים נשכחים איכשהו וזה ממש ממש מעצבן!!!! אני ממש לא חושבת שללמוד זה חולני... ממש לא... אני מבינה מאוד את נסיונות המלחמה שלך בזיקנה שתוקפת אותך :) טוב שעידכנת אותנו שאתה לבד... עכשיו כל המעריצות שלך מאושרות... :) ואל תדבר איתי על התחושה הזאת בחורף... כי היא מוכרת ויותר מידיי טוב :) יש לנו גם מנהל חדש כמו ששמת לב (שרון הדיק-טטור שאוכף את הנהלים ביד רמה... עם רצוננו או ,בעיקר, נגדו :) סתם סתם.. שרון... לא אישי! אתה יודע כמה אנחנו אוהבים אותך...). אני לא יודעת עד כמה אתה מעודכן, אבל היום יש כאן את הסלון שיחות הזה... כדי למנוע גלישה לנושאי שיחה אחרים ולמקד את הפורום בלהגיב לנושאים כאן... זה מה שהשתנה כאן פחות או יותר... זה ועוד מלא אנשים חדשים שהצטרפו... תגיד, יש לך מייל? ששרון לא ירביץ לנו על ההיסחפות הזאת כאן? (אחחחח נוסטלגיה נוסטלגיה... ) אל תלך לאיבוד... :)

so mail it will be, then

ממתין לך שם, יקירתי :) שרון ! ברכות לרגל המינוי *מוזג כוס מרטיני לחיים*

שבוע עמוס...

השתחררתי שבוע שעבר. זהו, אזרחית לכל דבר. ספק שמחה - ספק מדוכאת (כן, אל תעצבנו אותי.. יש כאלו שמתגעגעים לצבא..). התחיל בפרידה (הוא לא מוכן לקשר רציני.. כנראה.. למרות הכול.. ואני למרות הכאב רק מאחלת "אחח.. הלוואי שלא יעמוד לא עוד".. מנסה להיות קצת צינית .. לא כ"כ עוזר). אחרי זה חברות כ"א. טלפונים כל יום, "בואי לשם, בואי לפה".. מה לעשות? חייבת כסף, אז אומרת להכול כן (אפילו הגעתי לתחתית של התחתית - לעבוד בהוניגמן בסופ"ש הבהמתי הזה, ורק מי שנמצא שם מבין על מה אני מדברת.. ומי שלא-שישמח.. וחוץ מזה, קצת תעסוקה לא תזיק לי עכשיו. ואז חיסונים, שנזכרים להכאיב רק ביום למחרת. (זוכרים שאני טסה, כן?). הכרטיס אצלי. והפרפרים כבר מתחילים להתעופף להם בבטן.. שבוע טעון. היה לי עצוב, עדיין. יותר מדי שינויים. עובר עלי "משבר השחרור" מבלי שידעתי בכלל שהוא קיים.. ואולי זה החורף? (אבל אני אוהבת חורף..). או בגללו... כן, בגללו.. אתם מכירים את ההרגשה שנותנים לכם להריח מרק עדשים.. ואתם גוועים ברעב.. מריחים, כבר מוכנים לטעום.. הריר מתחיל להצטבר ליד השפה (זה לא רק בסרטים!).. ואז - מונעים ממכם. תתמודדו עם ההחמצה. הוא נתן לי להישאר עם טעם של עוד. שונאת את ההרגשה.. ואני רוצה לראות מי יעז לבוא ולומר עכשיו שבנות הן העם המתוסבך! אני רוצה לראות!

אכן שבוע עמוס עבר על כוחותינו...

ואת באמת מתוסבכת...

כמה תגובות..

מיטלי, הוא בגילי - בן 20.5 טעות שעשיתי כבר כמה פעמים והבטחתי לעצמי שלא אחזור על זה שוב. לא לצאת עם בחורים בגילי! הייתי בטוחה שהוא שונה. מסתבר שלא כ"כ.. גליה, אני לא מזל טלה (שאלת אותי פעם) - אני שור. ואני טסה לתאילנד. את די צודקת בכל מה שכתבת.. וגם אני הייתי בתחושה כזו עד לפני חודש. הייתי בראש פתוח, לא רציתי להכיר אף אחד, רציתי לסוע בראש נקי, בלי מחויבות ובלי רגשות . אבל מה לעשות שהחיים מובילים אותנו לכיוונים שלא ציפינו.. ושחריקו ! מה המצב, קציץ ? האמת, שאני די כועסת.. בא מדי פעם, זורק הערה קטנה כזו והולך לך לכמה חודשים.. אז חמוד שלי, לא בבית ספרנו! אז מה קורה איתך? גם אתה מתכנן לטוס? מתי כמה? למה?
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
20 פלוס
בחר
בחר