פרפקציוניזם זו מחלה... מניסיון...
לשאוף תמיד לשלמות זו פשוט אובססיה.
ואני אומרת את זה גם על עצמי..
גם אני, כמוך, מאוד פדנטית בקשר לנושא הזה.. לא כ"כ מתפשרת, מחפשת את הטופ של הטופ.
את הקשר הכי הכי שיכול להיות. מכל הבחינות..
ואם היה משהו קטן שהעיק עלי לא הייתי חושבת הרבה וישר חותכת.
ולא משנה אם יצאתי עם הבחור שבוע או 3 חודשים.
זה ישמע קצת מגוחך אבל אני חושבת שהשתנתי קצת לאחר שהתוודעתי לקשרים של אנשים אחרים מסביבי..
ראיתי זוגות רחוקים מלהיות מושלמים, רחוקים מלהיות מתאימים לחלוטין, רחוקים מלהיקרא חתיכים או אינטליגנטים במיוחד..
אבל.. אבל .. הם היו מאושרים.
וזה ממש הפריע לי שאני - עם כל הפרפקציוניזם הזה - לא מצליחה למצוא מישהו ראוי לשמו.
והם - בקשרים הכי מוזרים שיכולים להיות מצליחים..
השורה התחתונה שלי (לאחר כל זיוני השכל הכה מיותרים הללו), היא שמגיע שלב בחיים שצריך לדעת להבליג על דברים, להתפשר (במידה מסוימת!), לנסות לבחון את סדר העדיפויות שלך בקשר (מה נמצא במקום גבוה יותר ומה פחות).
ואם לאחר מכן מצאת שהבחורה לא מתאימה, כנראה שהיא באמת לא.
וחוץ מזה שאני תמיד טענתי שאת החצי השני אי אפשר לפספס.
ואם לא היה לך משהו חזק עם הבחורות, כנראה שגם לא היה צריך להיות..
אז תפתח את הראש, תשתחרר קצת, כנס לקשר עם הרגשה טובה מלכתחילה, תזרום, מה שיהיה - יהיה.