לסגול

נשתמע במהרה

האם אתם מאמינים שמה שלא תעשה אין מצב שמשהו ישתנה? זאתומרת כאילו אתה מתכנן ואלוהים צוחק למעלה, אני בבסיסי מאמינה שאני אדון לגורלי אבל... מה שאני עושה הכל יוצא הפוך, הלכתי סליחה על הביטוי לקוראת בקפה, אמרה לי דברים מדהימים על עצמי אבל שום דבר לא השתנה, כאילו אני עושה שני צעדים קדימה ומחזירים אותי אחורה לא שאני לא תורמת לזה, אך אני לא יכולה להשתלט על עצמי וחוץ מזה בכל אני רואה רק שחורות, ביקורתית עד כדי אימה, אנשים ממש לא סובלים את זה ואני יודעת ובכל זאת "מכסחת" בלי אבחנה. א אוהבת מה שקורה לי ומה שקורה מסביבי.בזמן האחרון. עצוב לי מידי מה לעשות? אני יודעת שאין מצב שיש תשובה למישהו אבל טוב להשתפך ככה בצורה אנונימית

ליבי ליבי לך הכל נראה שחור, כל העולם "על הפנים", ואת עצמך, אינך כל כך אוהבת.. אבל, מה לעשות,"הפוסל במומו פוסל" - מה שלא טוב לנו עם עצמנו, אנו מבקרים באחר. את "הישועה" כרגע,את מחפשת מחוצה לך.. בקוראת קפה, (ומי יודע איפה עוד...) עד שאנו לא משתנים בעצמנו, מבפנים - שום דבר לא משתנה לנו בחיים.. המפתח בשנוי המציאות שלנו - מצוי אצלנו, בתוכנו פנימה. משם מתחיל השנוי... הכל תלוי בכוונון הרצונות שלנו, מהכוון האגואיסטי כלפי עצמנו - למחוצה לנו.

אני לא חושבת שאני רעה או משהו, אבל החיים נעשים ממש בלתי נסבלים. אינני אוהבת לדבר באופן אישי ממש אבל אספר לך אני נמצאת בפלונטר רציני, יש לי משפחה וילדים אבל אינני אוהבת את בעלי למעשה הוא דוחה אותי, אני מנסה לחיות את החיים ולנהל אותם כמה שאפשר אבל זה ממש בלתי נסבל,כל דבר שהוא עושה מעורר בי את הפיוזים, ממש לא מבינה מה קרה, החיים כעת הם בלתי נסבלים למרות שאין לי ממש סיבה לשנוא אותו הוא פשוט דוחה אותי, אינני יודעת, חשבתי ללכת לייעוץ אישי , גירושים לא באים בחשבון, פשוט המשפחה המורחבת הילדים וכו' ממש בעייתי, רוצה ל"שחק אותה" חשבתי שאני מסוגלת לכך, לא יודעת איך עושים זאת אחרים, אבל המתח בינינו יוצא החוצה ומתפרץ דווקא במקומות שאני לא הייתי רוצה שיתפרץ (במשפחה עם החברים) המתח בשיאו. כמובן, שחיי היומיום לא מי יודע מה והילדים מקווה שאינם מרגישים למרות שקשה לשקר לילד הוא מרגיש את הזרות והמתח... מההשתפכות הזאת אני מרגישה אשמה מאוד אך אינני חושבת שאני הבעייה הרי זה קרה וזהו. מה לעשות? לפחות ניתן להשתפך.

יש כאן הודעות עם שם מלא, אתה לא שם לב??

קשה לך, קשה מאוד. האם שאלת את עצמך, מה קרה שעם הבן אדם שחייתי בעבר בשלום, אינני יכולה לשאת אותו עוד? האם הוא השתנה, או אולי - את והרצונות שלך? האם נסית להכיר קצת את עצמך..? יש כאלה שפונים למגידי עתידות למיניהם.. קוראות קפה כמו שכתבת, אך כל זה - כל כך חיצוני לאדם, כי לא משתנים בפסיק מזה, גם לא מכירים את עצמנו בהווה אחרת ממה שהכרנו עד היום. גם אני עברתי עד לא מזמן תקופה קשה, אם להגיד בלשון המעטה.. כל דבר שהייתי מעורבת בו בחיים (חיים אישיים, עבודה) , קרו לי בו צרות איומות מבלי שראיתי את "תרומתי" לעניין... יום אחד הייתי אצל מכיר שלי כשהוא צפה בתכנית טלויזיה בה היה אדם חכם שהסביר איך כל ה"צרות" באות לנו מכך שאנו מכווננים כלפי עצמנו... זה פתח לי קצת הבנה לגבי עצמי ולגבי העולם. נסי גם את, מקווה שתפיקי מזה. אגב, אל תבהלי מהשם של התכנית , לא מדובר כלל בחזרה בתשובה..