לא הייתם מתים לחזור לגיל 16-17

שהדאגה היחידה שיש על הראש זה הבוחן פתע שהמורה למתמטיקה הנפיץ ? או איך להגיע למסיבה ביום שישי או החשש שהמורה תדווח להורים שהברזת מביה"ס ? איך כשאנחנו ילדים , אנחנו חושבים , איזה באסה הביה"ס אבל בתכלס על מה התלוננו? יום יום חזרנו הבייתה , סיימנו את היום מקסימום ב4 וכל הזמן ישבנו וצחקנו עם החבר'ה שם על הספסל של ביה"ס. אז מה הדבר היחידי המציק שהיינו עושים? מכינים פה ושם שיעורי בית ולומדים למבחנים? ומה אחרי? חודשיים של חופש! שחלק עבדו אבל בעיקר התחפשנו ועשו חיים במשך חודשיים שלמים , ואם תחשבו את זה תשימו לב טוב..... 12 שנה , חודשיים , יוצא ששנתיים מהחיים שלנו אנחנו פשוט היינו עם היד בביצים! לא ידענו היו לנו את הדאגות של מה לעשות בחיים , מרדף החיפוש דירה , חיפוש עבודה , בעיות אישיות כאלו ואחרות . לא ידענו מזה צבא , חשבנו שצבא זה אקשן וצחוקים ובסוף התברר כמעמסה ואחריות . אף אחד וגם לא אנחנו דרשנו מעצמנו לעשות חשבון נפש ולהבין מי אנחנו , המשימה הייתה פשוטה ללמוד ולהנות מהחיים !

נוסטלגיות....

תמיד יעלו ויצופו ... תמיד נצחק על מה שבכינו אז... אבל לכל גיל יש את האתגרים שלו, את המשברים והבעיות שתואמים לאותה נ' זמן . עם הזמן הקושי גדל וגדל ... יש יותר משקל... גם היום. . עוד כמה שנים- תסתכל אחורה ותגיד- מה היו הדאגות שלי אז ?! עכשיו יש לי אישה וילדים לפרנס .. יש לי אוטו, עבודה מתישה , משכנתא ובלה בלה... זה נחמד להסתכל אחורה לפעמים ולצחוק על אז.. אבל הזמן עבר - תנסה להינות ממה שיש לך עכשיו ! ההווה הוא יקר - מתנה . תיהנה ממנה. החיים לא נפסקים בצבא ולא אחריו... שיהיה בכיףף והנאה מרובה ...

יש לנו מדינה מטורפת, זה לא ברור??

כי במקומות אחרים בעולם בטח יש את תקופת ביה"ס אבל ברובם אין אחר כך את השוק של הגיוס! זאת הבעיה... שאתה בן 18, צעיר וחושב שכל החיים לפניך ואז מנחיתים עליך, ללא התראה מוקדמת את המהלומה- צבא. אז יש מנוס (להשתמט וכו') אבל מי שבוחר לקיים את המוטל עליו מוצא את עצמו בתוך מערכת מסורבלת ללא הגיון ברור; בורג קטן במערכת... ואז משתחררים ושוב- הלם. אתה הופך לאזרח ואפילו לא מבין את המשתמע מכך כי אף אחד לא טורח להסביר לך... מתישהו באמצע- חיים. לאט-לאט מסתגלים למציאות המוזרה הזאת שמסביבנו... אז אני מקווה שאתה, אני וכל השאר נדע להמשיך אחרי הכל ולחיות את החיים שאנחנו רוצים שיהיו לנו. אמן!

לא ייאמן אתמול אני וחבר שלי דיברנו על זה...

ואפילו התחלנו לעבור על הספר מחזור שנקלע לידיינו, והחלטנו לשחק משחקים.. אני חיפשתי אנשים לא מוכרים ושאלתי אותו את השם של אותו ברנש כשהיד שלי מסתירה את השם, וכך גם הוא, מסתבר שהיו לנו הרבה אנשים שאין לי מושג איך קוראים להם, וגם אם הייתי פוגש אותם ברחוב, בטח לא הייתי חושב שמדתי איתם מתמטיקה או אנגלית, או שפעם שאלתי אותו\ה "מה נשמע?" וכן, בהחלט הייתי רוצה לחזור אחורה בזמן לנקודות זמן מסויימות.. ולשנות דברים.. לפעמים זה עולה לי בראש ואני מבין עד כמה הייתי "ילד"... אבל עם-זאת יכול להיות שעדיף שכך... ואולי אם הייתי משנה דברים בעבר, לא היה לי כזה הווה מוצלח! חח... לגבי הצבא, חבל שאתם מסתכלים על זה כעל נטל, ומעטים חושבים שזה "מיותר", "בזבוז זמן..." אז בואו ואני אגלה לכם סוד קטן, הצבא שינה לי את החיים (לטובה), אמנם השתחררתי בגיל 21 וקצת, ואם הייתי גר במקום אחר, ייתכן שהיה לי תואר עכשיו, אבל, למי אכפת!! בארץ כולם ככה, ואין מה לעשות, אם אני ואת ואתה לא נתגייס ונשמור על המדינה הזאת, בסופו של דבר הפיגוע הבא ייפגע בקרובים לנו ביותר... רק אני וחבריי לצבא יודעים איזו תרומה חשובה עשינו לעצמנו ולעם ישראל כולו ואני מרגיש שעשיתי את הדברים הכי חשובים שיש, אם לא החשוב ביותר, וגם אם לפעמים זה היה משעמם לשכב במארב, ולסגור שבתות, ולקבל טלפון מהבתזונה שרוצה ש"החבר שלה יהיה איתה כל הזמן ולא רחוק..." לדעתי העבודה שעשיתי והסיפוק שקיבלתי היו גדולים בהרבה מהאכזבות והדכאונות שקיבלתי.. אז, אם מישהו חושב לא להתגייס היום, זה רק בגלל הפסימיות שחיילים משוחררים משרדים לעולם... (לדעתי..)

בהחלט....

זה מדהים אותי כל פעם מחדש .. עד כמה ש'עולם' הג'ובניקים שונה כל כך כל כך מ'עולם' הקרביים והסיירות ... לא סתם קרבי זה בדם ...

אני מתגעעגע ..את מאמינה

לא הייתם מתים לחזור לגיל 16-17

שהדאגה היחידה שיש על הראש זה הבוחן פתע שהמורה למתמטיקה הנפיץ ? או איך להגיע למסיבה ביום שישי או החשש שהמורה תדווח להורים שהברזת מביה"ס ? איך כשאנחנו ילדים , אנחנו חושבים , איזה באסה הביה"ס אבל בתכלס על מה התלוננו? יום יום חזרנו הבייתה , סיימנו את היום מקסימום ב4 וכל הזמן ישבנו וצחקנו עם החבר'ה שם על הספסל של ביה"ס. אז מה הדבר היחידי המציק שהיינו עושים? מכינים פה ושם שיעורי בית ולומדים למבחנים? ומה אחרי? חודשיים של חופש! שחלק עבדו אבל בעיקר התחפשנו ועשו חיים במשך חודשיים שלמים , ואם תחשבו את זה תשימו לב טוב..... 12 שנה , חודשיים , יוצא ששנתיים מהחיים שלנו אנחנו פשוט היינו עם היד בביצים! לא ידענו היו לנו את הדאגות של מה לעשות בחיים , מרדף החיפוש דירה , חיפוש עבודה , בעיות אישיות כאלו ואחרות . לא ידענו מזה צבא , חשבנו שצבא זה אקשן וצחוקים ובסוף התברר כמעמסה ואחריות . אף אחד וגם לא אנחנו דרשנו מעצמנו לעשות חשבון נפש ולהבין מי אנחנו , המשימה הייתה פשוטה ללמוד ולהנות מהחיים !

האמת ...

אלו היו שנים ממש זוועתיות בשבילי כך שאין בי שום געגוע אפילו לא לשנייה . היו לי הרבה דאגות ושום חופש . אז כך שזה מאוד סובייקטיבי . בעוד כמה חודשים אהיה בת 30 , אז חוץ מזה שכבר לא אוכל להיכנס לפורום הזה [...] אני ממש מחכה ומצפה לזה , שאלו יהיהו שנים יותר טובות מכל מה שהיה לי עד עכשיו , כי האמת ?? היה די ח** מיכל

עדיין לא ראית כלום

מה רע לך ? אתה חייל , הצבא מפרנס אותך נותן לך בגדים עבודה פרנסה מועטה אומנם אבל היא בעצם דואגת לכל צורך שלך . אנחנו שסיימנו צבא ויצאנו לחיים האמיתיים רואים באמת כמה דאגות יש , בין עם אנחנו עובדים או לא , המרדף אחרי פרנסה , חיים עבודה הולמת , דוגיות לנשים בנינו שעוד דקה מקימות אוהבל מחוץ לבנק הזרע!! (חחח)בית כלכלה, רכב ביטוח אוכל .... יש כל כך הרבה וכן ש/עות ארוכות אני למשל יותרת ב-8 חוזרת ב7.30 בערב הביתה - נגמר לי היום אין לי מה לעשות חוץ מלנחור לארץ החלומות - וזאת השיגרה שלי והאמת זה בכלל לא משתלם בסוף!!! חיילציק תהנה כל עוד אתה יכול מחיים ללא דאגות כי זה כל כך יקר שלא מבינים עד כמה עד שזה נעלם! ולא לא הייתי רוצה לחזור כי כמה שהחיים היו ללא דאגות זה הייתה תקופה של ילדות שנגמרה וכיום אנחנו בוגרים עצמאיים לא מפונקים מבינים מה מהות החיים!

אני מתגעעגע ..את מאמינה


מאמינה....

מתגעגע למה....? או.... למי... ? -טוב לראותך כאן -

לא הייתם מתים לחזור לגיל 16-17

שהדאגה היחידה שיש על הראש זה הבוחן פתע שהמורה למתמטיקה הנפיץ ? או איך להגיע למסיבה ביום שישי או החשש שהמורה תדווח להורים שהברזת מביה"ס ? איך כשאנחנו ילדים , אנחנו חושבים , איזה באסה הביה"ס אבל בתכלס על מה התלוננו? יום יום חזרנו הבייתה , סיימנו את היום מקסימום ב4 וכל הזמן ישבנו וצחקנו עם החבר'ה שם על הספסל של ביה"ס. אז מה הדבר היחידי המציק שהיינו עושים? מכינים פה ושם שיעורי בית ולומדים למבחנים? ומה אחרי? חודשיים של חופש! שחלק עבדו אבל בעיקר התחפשנו ועשו חיים במשך חודשיים שלמים , ואם תחשבו את זה תשימו לב טוב..... 12 שנה , חודשיים , יוצא ששנתיים מהחיים שלנו אנחנו פשוט היינו עם היד בביצים! לא ידענו היו לנו את הדאגות של מה לעשות בחיים , מרדף החיפוש דירה , חיפוש עבודה , בעיות אישיות כאלו ואחרות . לא ידענו מזה צבא , חשבנו שצבא זה אקשן וצחוקים ובסוף התברר כמעמסה ואחריות . אף אחד וגם לא אנחנו דרשנו מעצמנו לעשות חשבון נפש ולהבין מי אנחנו , המשימה הייתה פשוטה ללמוד ולהנות מהחיים !

חיילצ'יק, חזור אלינו!! אתה חסר...

צא כבר חמשו"ש ובמקום לבלות- שב בבית על המחשב! סתם סתם... תהנה מהרגעים האחרונים שדואגים לך (בצבא, כן כן... לא? ) לפני החיים האמיתיים...

נוסטלגיות....

תמיד יעלו ויצופו ... תמיד נצחק על מה שבכינו אז... אבל לכל גיל יש את האתגרים שלו, את המשברים והבעיות שתואמים לאותה נ' זמן . עם הזמן הקושי גדל וגדל ... יש יותר משקל... גם היום. . עוד כמה שנים- תסתכל אחורה ותגיד- מה היו הדאגות שלי אז ?! עכשיו יש לי אישה וילדים לפרנס .. יש לי אוטו, עבודה מתישה , משכנתא ובלה בלה... זה נחמד להסתכל אחורה לפעמים ולצחוק על אז.. אבל הזמן עבר - תנסה להינות ממה שיש לך עכשיו ! ההווה הוא יקר - מתנה . תיהנה ממנה. החיים לא נפסקים בצבא ולא אחריו... שיהיה בכיףף והנאה מרובה ...

בדיוק השבוע סיימתי תואר וכ"כ קינאתי בצעירים שרק מתחילים

מוזר שזה רק 3 שנים ומרגיש כמו חיים שלמים. הכי באסה שמעכשיו אני מבוגרת רשמי,אמא מתה שאני אמצא כבר עבודה ואעוף לה מהבית והלחץ על 'מתי תצאי כבר איזה מישהו חמוד'? רק הולך וגובר.

חיילצ'יק, חזור אלינו!! אתה חסר...

צא כבר חמשו"ש ובמקום לבלות- שב בבית על המחשב! סתם סתם... תהנה מהרגעים האחרונים שדואגים לך (בצבא, כן כן... לא? ) לפני החיים האמיתיים...

חח רק עכשיו הגעתי הבייתה

מה נסגר עם הסורים תגידו לי? אף אחד לא אמר לבשאר שאני צריך ללכת הבייתה? החיים האמיתיים , אינך יודעת כמה אני חולם עליהם למרות שיהיה לי ממש קשה , אני שונא שיש לי אבא ואמא שדואגים לי , פעם זה היה באמת אבא ואמא , היום הצבא הוא אבא ואמא. ובקרוב אהיה לבד ואין דבר שאני יותר רוצה מזה. אגב , אני מת כבר שלא יהיו לי ילדים , כרגע יש לי חמישה 3 בני 20 ושניים בני 19 , הם חצופים ומציקים אבל חולה עליהם . אבל מה? מת ללכת מהם , אבא כבר זקן !!!! וצריך להשתחרר. יש משהו קטן אבל שאני רוצה להגיד לכולכם נכון שיש משהו בצבא שמונע בגרות , עצם העובדה שדואגים לך ומניחים לך אוכל על השולחן אבל עדיין כנראה לחלקכם אין מושג שיש שירות שבו הדבר האחרון שאתה רוצה זה קודקוד בתור אבא. החיים שלי , הם די הזויים , ואני נזרק ממקום למקום כמו נעל ישנה ותאמינו לי שאני מעדיף לראות חדשות במקום להיות החדשות , הקדשתי את החיים שלי למטרה , ואת הלב שלי נתתי לחיילים שלי אבל שכחתי קצת מעצמי.

לא ייאמן אתמול אני וחבר שלי דיברנו על זה...

ואפילו התחלנו לעבור על הספר מחזור שנקלע לידיינו, והחלטנו לשחק משחקים.. אני חיפשתי אנשים לא מוכרים ושאלתי אותו את השם של אותו ברנש כשהיד שלי מסתירה את השם, וכך גם הוא, מסתבר שהיו לנו הרבה אנשים שאין לי מושג איך קוראים להם, וגם אם הייתי פוגש אותם ברחוב, בטח לא הייתי חושב שמדתי איתם מתמטיקה או אנגלית, או שפעם שאלתי אותו\ה "מה נשמע?" וכן, בהחלט הייתי רוצה לחזור אחורה בזמן לנקודות זמן מסויימות.. ולשנות דברים.. לפעמים זה עולה לי בראש ואני מבין עד כמה הייתי "ילד"... אבל עם-זאת יכול להיות שעדיף שכך... ואולי אם הייתי משנה דברים בעבר, לא היה לי כזה הווה מוצלח! חח... לגבי הצבא, חבל שאתם מסתכלים על זה כעל נטל, ומעטים חושבים שזה "מיותר", "בזבוז זמן..." אז בואו ואני אגלה לכם סוד קטן, הצבא שינה לי את החיים (לטובה), אמנם השתחררתי בגיל 21 וקצת, ואם הייתי גר במקום אחר, ייתכן שהיה לי תואר עכשיו, אבל, למי אכפת!! בארץ כולם ככה, ואין מה לעשות, אם אני ואת ואתה לא נתגייס ונשמור על המדינה הזאת, בסופו של דבר הפיגוע הבא ייפגע בקרובים לנו ביותר... רק אני וחבריי לצבא יודעים איזו תרומה חשובה עשינו לעצמנו ולעם ישראל כולו ואני מרגיש שעשיתי את הדברים הכי חשובים שיש, אם לא החשוב ביותר, וגם אם לפעמים זה היה משעמם לשכב במארב, ולסגור שבתות, ולקבל טלפון מהבתזונה שרוצה ש"החבר שלה יהיה איתה כל הזמן ולא רחוק..." לדעתי העבודה שעשיתי והסיפוק שקיבלתי היו גדולים בהרבה מהאכזבות והדכאונות שקיבלתי.. אז, אם מישהו חושב לא להתגייס היום, זה רק בגלל הפסימיות שחיילים משוחררים משרדים לעולם... (לדעתי..)

לא אומר שהצבא נטל

ברור שיש המון דברים חיוביים , פשוט גם דברים קשים שאתה לא מתמודד איתם בשום מקום אחר. אבל הצבא עשה בי שינוי מדהים שאני שמח שקרה מבחור ילדותי,מפונק וחלש אופי הפכתי להיות קצת יותר חזק , אסרטיבי , לא מוותר על שום דבר ולא מפחד לקחת סיכונים. אני תמיד שואל את עצמי , אם אני בגיל 18 באמת היה מסוגל להיות קר רוח כשמגיע אליו מישהו מדמם וצועק , אם הייתי מסוגל להתמודד עם בעיות של אנשים אחרים ולדאוג להם ? אם הייתי מסוגל לצעוק על בנאדם שהרבה יותר מעלי בתפקיד? כנראה שלא , אני של פעם היה מוותר על הכל .

חח רק עכשיו הגעתי הבייתה

מה נסגר עם הסורים תגידו לי? אף אחד לא אמר לבשאר שאני צריך ללכת הבייתה? החיים האמיתיים , אינך יודעת כמה אני חולם עליהם למרות שיהיה לי ממש קשה , אני שונא שיש לי אבא ואמא שדואגים לי , פעם זה היה באמת אבא ואמא , היום הצבא הוא אבא ואמא. ובקרוב אהיה לבד ואין דבר שאני יותר רוצה מזה. אגב , אני מת כבר שלא יהיו לי ילדים , כרגע יש לי חמישה 3 בני 20 ושניים בני 19 , הם חצופים ומציקים אבל חולה עליהם . אבל מה? מת ללכת מהם , אבא כבר זקן !!!! וצריך להשתחרר. יש משהו קטן אבל שאני רוצה להגיד לכולכם נכון שיש משהו בצבא שמונע בגרות , עצם העובדה שדואגים לך ומניחים לך אוכל על השולחן אבל עדיין כנראה לחלקכם אין מושג שיש שירות שבו הדבר האחרון שאתה רוצה זה קודקוד בתור אבא. החיים שלי , הם די הזויים , ואני נזרק ממקום למקום כמו נעל ישנה ותאמינו לי שאני מעדיף לראות חדשות במקום להיות החדשות , הקדשתי את החיים שלי למטרה , ואת הלב שלי נתתי לחיילים שלי אבל שכחתי קצת מעצמי.

האמת שלי אין מושג. שירתתי בקריה, קל"ב...

אבל בקשר לעצמך- אל תדאג. יהיה לך זמן לעצמך בקרוב ואני מקווה שתדע לנצל אותו לטובה, לטובתך.

לא אומר שהצבא נטל

ברור שיש המון דברים חיוביים , פשוט גם דברים קשים שאתה לא מתמודד איתם בשום מקום אחר. אבל הצבא עשה בי שינוי מדהים שאני שמח שקרה מבחור ילדותי,מפונק וחלש אופי הפכתי להיות קצת יותר חזק , אסרטיבי , לא מוותר על שום דבר ולא מפחד לקחת סיכונים. אני תמיד שואל את עצמי , אם אני בגיל 18 באמת היה מסוגל להיות קר רוח כשמגיע אליו מישהו מדמם וצועק , אם הייתי מסוגל להתמודד עם בעיות של אנשים אחרים ולדאוג להם ? אם הייתי מסוגל לצעוק על בנאדם שהרבה יותר מעלי בתפקיד? כנראה שלא , אני של פעם היה מוותר על הכל .

כנראה שכולם משתנים במובן מסוים בצבא...

גם אני השתניתי, פשוט במובנים אחרים. נהייתה לי פרספקטיבה יותר מפורשת על החיים, השקפה מסוימת על החיים. האמת שלא בטוח שזה רק בגלל הצבא אבל מתישהו כשהתבגרתי זה קרה. אני אסירת תודה על כך... מצחיק לחשוב כמה אני שונה היום מפעם. למשל- פעם חשבתי שאני בן-אדם חלש, היום אני יודעת שאני חזקה. למדתי להאמין בעצמי ובדרך שלי ולנסות לחיות על פיה. עם הזמן זה גם יקרה לך ותמצא את עצמך בחיים שלך. זה רק עניין של זמן...
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
20 פלוס
בחר
בחר