לאיש שכבר אינו מרגיש...

קצת קשה לי להתחיל... ככה זה כשאתה לא יודע למי אתה כותב. כשאתה לא מכיר את האדם עליו אתה יושב וחושב, כשאין אף אחד בסביבה. אם מישהו היה מתגנב מאחורי הוא בודאי היה מסיק שאני רושמת מכתב אהבה.. מעט אירוני לא?. למרות שזה כן מעין מכתב אהבה זו אהבה אחרת, אבל עדיין... היא אמיתית. היא הייתה והיא תישאר, וזה הכי כואב. שעם כל מה שעשית לי, היא נשארה. אני עדיין חושבת עליך, מזה חושבת אם עובר יום שאני לא.. זה יום טוב בשבילי כל דבר פעוט מזכיר אותך, עדיין זוכרת את השיחות הליליות שלנו. אתה יודע שמתחיל לשעמם לי בלילה..? גם זה אירוני. הרי מזמן כבר התרגלתי לא לישון, לפחות לא בלילה. אז עכשיו אני כותבת בלילה. כותבת המון. לרוב דברים תמוהים, חסרי משמעות ותוכן לדעתי. נגמרו לי הדמעות. נשארו לי רק המילים, וגם הן מתחילות לאבד משמעות... מצחיק, לא? אתה לימדת אותי לבכות שוב. להרגיש. לא לפחד להיחשף. לא לפחד להיות כנה עם עצמי, אמיתית. דווקא אתה... ועכשיו אני יושבת ולא יכולה להפסיק לחשוב עליך. וזה משגע אותי, זה מעצבן, אתה שווה את זה בכלל?! אתה שווה את כל הכאב הזה, שווה שאני אבזבז את הזמן שלי במחשבות עליך?! אני לא יכולה לשקר לעצמי. כן. אתה שווה את זה. לא משנה כמה פגעת בי ובאחרים, אתה שווה את זה. ואם תהית אז כן, גם זה כואב (פאק, לנשום כואב עכשיו). מה שלא הורג אותך מחשל אותך, נכון..? יופי, אז אני מחושלת. וואחד מחושלת. בסדר, אתה שם למעלה (לא שאי פעם האמנתי בו, אבל בשביל הפואנטה), הבנתי את הרמז. המסר עבר, יותר ברור מאי פעם. לא לבטוח באף אחד. לא להיחשף. לעולם לא למוטט חומות הגנה, לא לתת לאף אחד להיכנס. לעזאזל. עכשיו אני חזקה, טוב? אתה אמרת לי שיש בי כוח. אתה האמנת בי כשאני איבדתי תקווה, אתה לא נתת לי לוותר גם כשהרחקתי אותך ואת כולם ממני. אז הנה, עכשיו תראה את הכוח הזה. אני לא מרשה לעצמי להתמוטט שוב. הספיק לי. ואם זה אומר שאני לא אצליח לכתוב, אם זה אומר שאני אבנה מחדש תוך שניה את כל החומות שלי ולא אוריד אותן שוב, אז ככה זה יהיה. לכל דבר יש מחיר, ואני הרי רגילה לשלם מחירים כבדים... יודע מה הכי עצוב? אתה לעולם לא תקרא את זה. אני לא אשלח את המכתב הזה. אין לי לאן... וחבל. באמת חבל. שאיבדתי אותך. שאין לי למי לשלוח את המכתב הזה. שחייתי באשליה כמה חודשים. שאתה לא קיים. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

זה הדבר הכי מרגש ששמעתי בחיים שלי.......

אני מצטערת בשבילך... באמת..

בצורה מסוימת אני מבינה אותך

בצורה מסוימת מבינה ומזדהה, בצורה שניה לא מבינה אותך בכלל. כתבת משהו יפה, יפה מאוד, וכל אחד נדמה לי ימצא בו משמעות שונה.. ניקי, מתרשמת.

קטע עצוב ויפה

הקטע הזה הוא יפה ומרגש מאוד.

לא יכול שלא להגיב...

קטע מכל הלב, עברת משהו ממש משמעותי שיכלת לכתוב קטע עם כל כך הרבה רגש בתוכו..

קטע עצוב וממש עמוק מה קרה בדיוק ? אם את רוצה את יכולה לשלוח לי תגובה לאימייל (אם לא נעים לך לפרסם את זה בפורום)

אין לי כ"כ מה לומר..... *תמשיכי* (רואים עד כמה את כזו) להיות חזקה!

תשלימי עם דרכו של עולם..... כי זה מה יש, אי אפשר אחרת! תמשיכי לכתוב- מי כמוני יודעת כמה זה משחרר... ו... חיבוק?!
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
נוער ZONE
בחר
בחר