כאשר יש מחלה - דרוש טיפול.
כל מי שעסוק כל היום בליקוק הבית, שאפשר לאכול אצלו מהרצפה, שאפשר להסתרק בהשתקפות שבאסלה - הוא אדם חולה.
לא רק שהוא מסכן (כי לעולם אין לו שלוות נפש, הרי עוד נשאר קצת לכלוך בחוטים של החשמל בקירות).
מסכנים בני/בנות הזוג.
מסכנים ילדיו.
לכו לטיפול.
אני לא צוחק.
בדרך כלל אם נופלת ונשברת צלחת - האנשים האלה בויברציות בכל המישורים. רחמנות. צער בעלי חיים.
ילדים לא צריכים לחיות בקליניקה. מותר (ואפילו רצוי) להתלכלך. זה חלק חיוני מהתפתחות של ילד. כל הפעילויות שמלכלכות - הן התקדמות במסלול הגדילה, ההתבגרות והלימוד. כך הוא לומד להכיר את העולם. זה שאמא או אבא מלקקים את הרצפה - לא עוזר לו. הוא מתרגל שכך צריך להיות.
אז כל לא לא לא צריך להיות.
אם גרגיר אבק ינוח על משכבו שעל הארון במשך שבוע - לא תרעש האדמה. בחיי.
זה ענין של נטיה ותפיסה. אבא שלי מתקן הכל - חוץ מביצה מקולקלת.
אני מתקן כמעט הכל אבל אבא שלי שונא איך שאני עובד. הוא קורא לי מלך האילתורים כי אצלו כל תיקון זה כמו האוריגינל.
אצל אחי - שתי ידיים שמאליות זו מחמאה בשבילו. פעם רצה לתקוע דיבל בקיר (רצה להתקין מתקן לתליית כביסה שקנה בחנות עשה זאת בעצמך) והרס את הקיר ברדיוס של חצי מטר מהמקום שבו צריך היה להיות הדיבל (ואני לא צוחק). כדי להחליף נורה (ומה כבר הבעיה בהחלפת נורה) הוא מחזיק את הנורה ושלושים אנשים צריכים לסובב לו את החדר.
כמו שאי אפשר לבוא לחמור בטענות על זה שהוא לא מסוגל לשיר סרנדות, אי אפשר לבוא למישהו בטענות על מה שהוא לא. אז הוא לא יודע לתקן (או מתחמק מזה - ומה זה משנה). יש בטח שברים שהוא כן עושה לך ואחרים לא יודעים, לא מסוגלים או לא רוצים או שאת לא רוצה (והתלת משמעיות היא מכוונת).
אנחנו יודעים את גודלו של היקום כרגע? בחיי שזה מה שכתבת.
אני לתומי חשבתי שהיקום הוא אין סופי (לפחות במושגים אנושיים). אם ידוע גדלו של היקום הרי שידוע היכן הגבול. משום מה לא נראה לי.
אולי יש גבול למה שידוע לנו: עד כאן מצאנו. אבל לומר שמעבר למה שמצאנו אין ולא כלום - קצת יומרני, לא?!
לפי תפיסתי זו, גילו של היקום הוא משוער. לומר שהוא ידוע, בעייתי לדעתי.
יש כמה דברים.
פנה ללשכת הרווחה בישובך. יש שם פקידי סעד: פקיד סעד לחוק הנוער - טיפול והשגחה, פקיד סעד לסדרי דין ואני מניח שיש עוד בעלי תפקידים שיוכלו לעזור לך.
פניה לביה"ס (כבר הציעו לך).
ואם כלו כל הקיצין - עורך דין מטעמך יוכל להבהיר לה מה הוא (ובעצם - אתה) יכול לעשות אם תמשיך בהתנהגותה.
שתבין, כל התנהגות שבאה על גב הילדים - הרשויות לא אוהבות את זה.
בהצלחה.
האם במסגרת הגשת תביעת גירושין עשית גם כריכה עם מזונות? אם לא - מהר. יש מספיק עורכי דין מומחים בנושא. לא הזמן הפנוי הוא הבעיה שלך אלא המלחמה הממשמשת ובאה.
חכמים - הזהרו בדבריכם.
מבינה אותך כל כך.....
מנקודת המבט שלי.......
דיויד אהבתי מה שכתבת...
מה שמשתקף בנישואין ישתקף יותר בגירושין. אין לך מושג כמה זה נכון....אני רואה את זה במציאות היום יומית שלי. אבל אני חייבת להגיד לך משהו בנושא היעוץ: גברים ברוב המקרים לא אוהבים ללכת ליעוץ נישואין, אין לי מושג למה, רוב רובם של הגברים מרגישים רע עם זה. כגבר יש לך הסבר? אשמח לדעת ולשמוע
תגובה
שאלת פגז. אתה ענק.
