אנחנו לא לבד אף פעם!!!

17:47 17-11-2007|נוגה . כתב:

someone

כאב. הכימיה במוח שלי מנוטרלת, ואני כבר לא סובלת. אבל הכאב? הכאב. כשאני זורקת על עצמי טי-שירט ומחפשת עוד מכנס כדי שלא תיפול לי החצאית, ויוצאת החוצה ורק בא לי לברוח. ושום ספר לא לוקח אותי לעולמות אחרים. ושום טיפול לא ממצה את עצמו ונותן הרגשה טובה יותר, והחיים שלי הפכו בבת אחת לרצץ של רופאים ופסיכולוגים ומנהלים. אני לא מחפשת שליטה. אני מחפשת שלווה. יש רוח של ערב, והגרון שלי מזכיר לי שאי אפשר לברוח מהאנטיביוטיקה, וששוב אצטרך לקפוץ לרופאת משפחה. מערכת חיסונית שיצאה מכלל תיפקוד. גוף זרוק, עצמות בחוץ. בלי לשים לב לכלום, בטח לא לעצמי. ואומרים שאני נראת טוב יותר. שוב יוצאת, שוב מחייכת. שוב מסתובבת עם החבר'ה עד אמצע הלילה וישנה בסיפריה של הביצפר. אני יוצאת מהבית בלי להעיף מבט במראה, כי זה עושה לי בחילה ואני שונאת לראות את העיניים הריקות מולי. ואני שונאת לראות את הציפורנים האכולות, והקפוצ'ון שעליי כל השבוע כי לא איכפת לי. והעדשות מתייבשות במחסנית, כי למי יש כח להשקיע, ואף אחד לא רואה אותי ממטר. הוכחתי את עצמי לשווא, זה לא באמת עושה הרגשה יותר טובה. אני עושה את העבודה, בעיקר את מה שחייבים כדי לא לדפוק לעצמי את מה שהצלחתי לסחוב עד לכאן. הצלחתי לחזור ללימודים, אבל עכשיו רק נדמה לי שהכנסתי לעצמי לראש אידיאולוגיה ואמונה, ושזה סתם. ואין לי סיכוי לתפוס תחת ולשבת על שאלות בגרות בהיסטוריה או משהו. ואני רוצה לפרוש, ורק מעצם המחשבה מתהפכת לי הבטן והקיבה שלי עושה סלטות עם עצמה, והרגליים שלי רועדות לרגע, ובא לי לצנוח למטה רק בשביל שניה של תקווה שמישהו יהיה שם למטה להתרסק תחתיי, ותו לא. ואני אסגור את הנט עוד מעט, ואלך להיקבר בבלאגן בחדר שלי עם ערמות הבגדים מחוץ לארון וספר קריאה דיכאוני הולם. והאמפי יחכה למחר, כי שירים מוארים הם לא חלק ממני עכשיו לילה מחורבן.

שלום יקרה! פעם ראשונה שלי באתר.......

12:23 17-11-2007|betty_da1 כתב:

"קיבלתי פרחים היום"...

"קיבלתי פרחים היום" קיבלתי פרחים היום,זה לא יום הולדתי או יום מיוחד אחר אתמול בלילה זה היה הויכוח הראשון שלנו והוא אמר לי דברים אכזריים שמאוד פגעו אני יודעת שהוא מצטער ולא התכוון לומר את הדברים שאמר כי הוא שלח לי פרחים היום. קיבלתי פרחים היום, זה לא היה יום נישואינו או יום מיוחד אחר אתמול בלילה הוא הדף אותי לקיר וניסה לחנוק אותי זה היה ממש סיוט,אבל כשהתעוררתי בבוקר הרגשתי שהכל עבר. קיבלתי פרחים היום, זה לא היה יום האם או יום מיוחד אחר אתמול בלילה הוא היכה אותי שוב, וזה היה הרבה יותר גרוע מכל הפעמים האחרות אם אני אעזוב אותו מה אעשה?איך אדאג לילדים? איך אסתדר כלכלית? אני פוחדת ממנו אבל אני יותר מדי תלויה בו כדי לעזוב אותו אבל הוא כנראה מצטער כי הוא שלח לי פרחים היום. קיבלתי פרחים היום. היום היה יום מיוחד, זה היה יום ההלוויה שלי, אתמול בלילה הוא לבסוף רצח אותי. לו רק היה לי האומץ והכוח לעזוב אותו יכולתי לפנות למישהו,אך לא פניתי לעזרה אז קיבלתי פרחים היום – בפעם האחרונה. Paulette Kelly

אכן צריך אזהרה לפני שקוראים!!! חזק!!! ונותן חומר למחשבה!!!!

אשמח לשמוע על האתר שלכם אם אפשר שלחו לי איך אפשר להגיע לאתר

13:07 26-10-2007|Tamir Tamir כתב:

מתי יעבור להם העצב ?

הסוף שבוע הזה הילד היה צריך להיות אצל גרושתי אך לקחתי מאתמול כי בגן היה היום פעילות עם ההורים וגרושתי לא רצתה לבוא , היום היא ביקשה שאביא אותו לאחותה וביקשתי ממנה שתיהיה שם אך כמובן לא היתה שם והילד לא רצה שאלך - רק אחרי שהסברתי לו שאני לא יכול להישאר הוא אמר לי "טוב אבא תלך" - הוא אמר את זה בכזה עצב שקרע לי את הלב והמשפט שלו ועצב לא יוצאים לי מהראש...... אני שואל את עצמי למה , למה ? את כל התשובות אני יודע אך למה הכאב לב הזה ....... אני אף פעם לא רואה את החיים קשים ומסובכים אך הכאב לב כלפי הילד שלי משפיע עלי ומכניס אותי לסערת רגשות גדולה ביותר ....... האם מישהו/י יודעים מה עובר על הילדים האלה כי עלי עוברים מחשבות עם המון כאב?

ילדים סתגלניים??? ואז מה? מותר לנו להרוס להם ת'חיים???(היי זוכרים אותי?)

מה הסיסמאות האלה???

שבת היא פיסגת ההנאות ולא משנה איך שומרים אותה.....

11:30 07-10-2007|תותי :) כתב:

שלום לכולם, אני חדשה פה...

וגם בכל העניין הזה של הגירושים... כבר חצי שנה אני חושבת על גירושים מבעלי, אנחנו נשואים שלוש שנים, יש לנו ילד בן שנה וחצי והעניינים לא מתגלגלים טוב- כמו שאומרים...... כמעט שבוע הוא כבר ישן בחדר נפרד, אנחנו בקושי מדברים ואם כבר מדברים זה רק מריבות וצעקות וכעסים... אנחנו מאוד משתדלים לא לעשות את זה ליד הילד, אבל המצב כבר בלתי נשלט. לאחרונה בעלי משתדל לרצות אותי יותר, להבליג, ולהיות יותר נחמד. הוא אומר שהוא לא רוצה להתגרש ושהוא לא מוכן לוותר עליי, אבל אני מרגישה שזה כבר לא ממש זה.... אין את האהבה ואת התשוקה שהייתה לנו, הסקס כבר הפך להיות משהו שעושים כי צריך ולא כי רוצים... אני לא רוצה לחיות ככה, אני מרגישה שהחיים שלי מתבזבזים לשוא, לריק, ולא טוב לי.... אבל מצד שני אני גם נורא פוחדת להיות לבד.. שלא אסתדר או שהילד יהיה מסכן.... אני מאוד מבולבלת ואשמח לשמוע את דעתכם. תודה מראש והמשך יום נעים לכולם. אור.

שלום אור! להתגרש במקום לתקן??? האם ניסיתם שיחות?