בהנחה שהם טפו טפו טפו בריאים .
ואנחנו לא נדרשים לטפל בהם ,
אז בישבילי
הם שם כמו מבצר לימים שהרוחות סוערות אפשר לבוא לשבת לנוח להרגע לקבל תמיכה וכוחות מחודשים ,
מין פינה חמה שם אפשר לשחרר כעסים ,
להתיעץ ולקבל עצות ותשובות אמיתיות,
להתפנק ולהרגיש ילדים ,
( לא משנה בת כמה אני, אבא שלי תמיד יאמר:
" מה עכשיו את יוצאת ? בחושך הזה ? , לבד ? . חכי אני אלווה אותך עד לאוטו."
וזה ממש לא חשוב אם השעה היא רק שמונה בערב או אם האוטו 2 םסיעות מהבית .
לצערי, אמא שלי נפטרה , והחוסר רק גדל עם השנים .
אבא שלי שיבדל לחיים ארוכים הוא הצוק האיתן שלי,
אני עדיין זקוקה לו , יותר ממה שאני מוכנה להודות.
מקסים מה שכתבת.
אבל משהו עדיין מטריד אותי.
"בהנחה שהם עדיין בריאים".
מה זה בעצם אומר?
בשלב מסוים הרי נוצר היפוך תפקידים.
האם צריך לחכות שההורים יהיו חלילה חולים או תשושים כדי שנתחיל לקחת אחריות עליהם?
או שמא ברגע שמתחתנים זה זמן ההורים לנוח.
מפה והלאה ההורים בעיקר מתארחים,נעזרים וחופשיים מאחריות?
אני יודעת שכל אחד נוהג אחרת.
בזמן האחרון מוטרדת ממש מהשאלה ואשמח לשמוע דעות ותגובות.
... , , , ,
