אני הייתי בולימית קצת מעל שנה, ועכשיו אני במצב יותר טוב, כבר תקופה מאוד ארוכה לא מקיאה אבל עדיין מאוד אובסיסיבית למשקל שלי ולמה שאני אוכלת, ולפעמים יש לי "בולמוסים קלים" רק שהפעם הם משמעותית יותר סבירים ולא כוללים כמויות אוכל לא שפויות אלא כמויות אוכל שלא מתאימות לדיאטה שאני נמצאת בא. לאחר "בולמוסים" כאלה אני מרגישה רע, ואני מרגישה אכזבה מעצמי ומכוח הרצון שלי, אך אני לא נוקטת פעולות היטהרות ובטח ובטח שלא הקאות. תוך כדי המחלה הייתי מטופלת אצל תזונאית שעזרה לי מאוד ולימדה רבות על אוכל ואיך אפשר לשפר את משך הזמן שנשארים שבעים ודברים נוספים. בעקבות זה החלטתי שזהו מקצוע שמאוד מעניין אותי, ומאוד יכול לעזור לאנשים ולהעניק לי סיפוק ולכן החלטתי להיות תזונאית, אני רשומה כעת לשנת הלימודים הקרובה ללימודי מדעי התזונה באוניברסיטה העברית.
שאלתי בעצם היא האם זה בריא להכניס את עצמי למקצוע שכל מהותו היא אוכל כאשר יש לי עבר של הפרעת אכילה וכבר ככה אני נותנת דגש רציני מידיי לאוכל בחיי, או שלהיפך שזה רק ילמד אותי איך לאכול בריא ואולי בזכות ההעבר שלי רק יעשה אותי תזונאית יותר טובה ואמפתית? אשמח מאוד לעצותכם כי אני חייבת לסגור את הפינה הזאת לפני שאני אתחיל ללמוד בלב שלם.
המון תודה מראש.