אחלה טיול

זיהוי ספרות

תודה! ואם כבר עוד שאלה

אנסה לעזור

22:18 27-06-2008|יונה ניצן כתב:

תגובה

אני לא יודעת למה התכוון זה ש.. סביר להניח שלנושא הטיפול בהורה קשיש/סיעודי. אני עוסקת בתחום כעו"ס ברשות מקומית נראה לי שהאינפורמציה שנכתבה כאן יכולה בהחלט לסייע גם לך

תודה

12:24 26-06-2008|זה ש. . כתב:

אם אתם מאיזור המרכז

שלחו לי מייל. אני יכול לעזור. zeshe1@walla.co.il

אני מאיזור המרכז..

21:47 12-04-2008|אני כתב:

איך העזת?

לקח לי הרבה זמן לחשוב על זה, רק עכשיו איתו שהתחלתי לקלף את הקליפה באמת התחלתי להזכר, התחלתי להבין... ניצלת אותי... אתה, מכל האנשים בעולם... סיפרתי לך את הסיפור שלי... סיפרתי לך שנאנסתי...! נתת לי לבכות מולך, חיבקת, ונישקת, ניסית להפשיט, אמרתי לך שאני לא מסוגלת, שאני פשוט נגעלת, אמרת לי שכדי להתגבר... אני פשוט חייבת, קילפת מעליי את הבגדים, פיסה אחרי פיסה. עד היום הייתי בטוחה שאתה הידיד הכי טוב שיש לי בעולם הזה, אח! שכבתי על הצד, התכנסתי לתוך עצמי, לא רציתי שתראה אותי, רציתי להעלם, ליטפת אותי, הולכת את הידיים שלך עליי, אמרת לי שכדי להתגבר... אני פשוט חייבת, שאם לא אני אשאר בטראומה ממה שקרה.. מתי בדיוק למדת פסיכולוגיה אני לא יודעת, היית כמו אחי הגדול, היית חבר לשעבר, היית הידיד הכי טוב שלי, ומעבר לכך היית היחיד שידע! משכת אותי אליך בעדינות וקשיחות, לחשת לי להרגע, לנשום עמוק, לפתוח עיניים, היית מעליי, אמרת לי שזה בסדר, שאני רק חייבת לראות שאני יכולה, שוב אמרתי לך שאני לא מסוגלת, בוכה, באפיסת כוחות אחרי שעות ארוכות של בכי, חדרת אליי, היית בתוכי, אמרת לי לזכור שזה לא הוא, זה אתה... וזה צרב אפילו יותר, התעקשת שאני אמשיך להסתכל עליך... בכיתי כל הזמן, הסתכלת עלי במבט הזה והרמת את העיניין ממני הלאה, התעסקת במה שהיה הכי חשוב... "לדאוג שאני אבריא, שלא ישארו לי טראומות" באמת חשבת שזה מה שייפתור לי את הבעיות? אמרת תוך כדי שאם תדע מי הבן זXXX שנגע בי אתה הורג אותו... שצריך לתלות אותו.... ובאותו זמן, חדרת אליי בדיוק כמוהו, אולי מסיבה אחרת, אולי בצורה אחרת, אולי עליך לא צרחתי, אולי ממך לא ברחתי, אבל ההרגשה הייתה דומה מידיי.... נגעלתי... ממנו וממך... ואני סמכתי עליך כל כך... אני עד עכשיו לא מבינה איך הצלחת לגרום לי לחשוב שזה הגיוני שאם עברתי אונס התרופה הכי טובה היא לשכב איתך... אמרת לי להגיד שקול שנאנסתי... לא הייתי מסוגלת עדיין לחשוב את זה בצורה הפשוטה הזו ואתה לחצת עליי להגיד את זה, לחצת לשכב איתי,לא הפסקת להגיד שזה יעשה לי טוב יותר, שזה ייצור לי הקלה לדעת שאני מסוגלת לשכב עם מישהו על אף מה שקרה... המשכת לזוז מעלי, המשכתי לבכות, גמרת.. חיבקת... שכבת לידי בשקט ולחשת שהכל יהיה בסדר, שאני רק צריכה להרגע, לנשום עמוק, לראות שזה אתה כאן ולא הוא... כאילו שזה משנה בכלל... עברו שלוש שנים מאז. שמתי את החוויה הזו בצד ומעולם לא דיברנו עליה, מעולם לא אמרתי לך איך הרגשתי שהאדם הכי קרוב אליי ניצל, במודע או לא במודע, את העובדה שהייתי בשפל המדרגה, שהייתי כל כך חלשה מרוב בכי שבקושי הצלחתי לנשום... איך העזת לגעת בי?? איך העזת להסתכל עלי מלמעלה בוכה ולהמשיך בשלך? איך העזת להגיד שככה זה יעבור? איך העזת לנצל את הקירבה שלי אליך ככה? דווקא אתה? אז נכון זה לא היה אונס, כי חוץ מלהגיד לך שאני לא מסוגלת ולבכות במשך כל התרחיש לא אמרתי לך די, לא צרחתי, לא ברחתי, לא קפצתי, רק שכבתי שם מתחתיך כמו גוויה, בוכה ללא סוף... אבל אתה יודע משהו? זה היה יותר גרוע... חבל שהתנתקתי מבלי להגיד מילה, אבל במבט לאחור אני פשוט לא מסוגלת להסתכל לך יותר בעיניים... זה מה שיש לי להגיד אחרי שנתיים וחצי של שתיקה!

£121£

נורא פשוט £13£