זהר ידידי, פריטים לגינה עשויים בד"כ מסוגי עץ מיוחדים (טרופיים) המכילים רמת שמנוניות רבה ולפעמים גם חומרים טבעיים מונעי רקבון. מהגוני הוא עץ כזה. זו שטות לאמר שלכה לא תתפוס. יש להכין את העץ לצביעה באופן נכון ולעיתים יש צורך באמצעים חריגים (כגון שפשוף באצטון ומייד לצבוע) אבל צודק הבחור כאשר רמז שבאמת אין טעם לצבוע עץ כזה. אם מראהו הופך דהוי ומוזנח, יש לשקול ניקוי ואח"כ ליטוש (לשם חשיפת שכבה חדשה ורעננה).

ובנוסף לאמור, אם אין כוונתך לפרק, תמיד טוב להוסיף ב"מדף" העליון והתחתון דבק, ואם כבר אז דבק נגרים (צהוב). יש לוודא שהחלקים נוגעים היטב זה בזה, לשים כמות סבירה על שני החלקים ולהפעיל לחץ עד לייבוש. מנגבים עודפים כבר בהתחלה עם מטלית לחה (לא רטובה). ולייצוב סופי, מומלץ מאוד לחבר במסמרים קטנטנים מאחור, לוח מזונית (זול !) בגב הארון. זה מבטיח שהכל מקביל וגם נותן מידה רבה של ייצוב.

זו עצה מפוקפקת אבל אמת לאמיתה: חבר שלי עבד מעל 20 שנה כטכנאי בטמבור והייתה לו אמירה מפורסמת: הדרך היחידה להוריד כתמי צבע (ודיו) מבד היא עם מספריים. והמבין יבין...

מי שמצהיב זה הלכה בה מרבית האנשים משתמשים וזו תוצאה של גיל וחשיפה לשמש. ברמות חשיפה גבוהה לשמש, גם העץ נפגע, ובמיוחד עץ אורן הרך. העץ מאפיר ומתפורר. בחזרה לעניננו, ניתן להשתמש בלכות שהצהבתם נמוכה בהרבה כגון לכה אקרילית (יקר !) ולכה על בסיס מים. פתרון אחרון, ובפרוש התחכמות - תן לעץ גוון קל. רב היצרנים מספקים לכות מגוונות (שקוף אבל צבעוני). יש אפור, כחול, אדום ... ואפילו צהוב מכוון (שבהחלט נראה שונה מצהוב של התיישנות).

כמו שאומר המנהל, כדאי לאתר את המקור. אם לא מאתרים אותו, או מניחים שהוא כבר לא קיים, יש לפעול להרחקת הריח. ההמלצה הבסיסית ביותר היא אוורור: מרוקנים את הארון, פותחים אותו לרווחה (כולל הוצאת מגירות לגמרי) ופותחים חלונות בחדר. ביום חם (ויבש !) זה יחסית מהיר. עשוי לקחת כמה ימים. שיטה שנייה: חומרים הורגי עובש. הטוב ביותר שאני מכיר הוא ספריי ליזול (שריחו לא רע בכלל). יש אלטרנטיבות רבות. אם העץ יבש (לפני ההתזה) הספריי הזה עשוי בהחלט לעזור. להתשמש בנדיבות. שיטה שלישית (וגרועה): חומרים מסתירי ריח. ניתן לתלות בארון או להתיז בספריי חומרים שיסתירו את הריח הרע (עד שיעלם לבד?) אבל אינם משפיעים על הסיבה המקורית לריח. למשל, נפטלין ודומיו. בהצלחה.

כמו שאומר המנהל, כדאי לאתר את המקור. אם לא מאתרים אותו, או מניחים שהוא כבר לא קיים, יש לפעול להרחקת הריח. ההמלצה הבסיסית ביותר היא אוורור: מרוקנים את הארון, פותחים אותו לרווחה (כולל הוצאת מגירות לגמרי) ופותחים חלונות בחדר. ביום חם (ויבש !) זה יחסית מהיר. עשוי לקחת כמה ימים. שיטה שנייה: חומרים הורגי עובש. הטוב ביותר שאני מכיר הוא ספריי ליזול (שריחו לא רע בכלל). יש אלטרנטיבות רבות. אם העץ יבש (לפני ההתזה) הספריי הזה עשוי בהחלט לעזור. להתשמש בנדיבות. שיטה שלישית (וגרועה): חומרים מסתירי ריח. ניתן לתלות בארון או להתיז בספריי חומרים שיסתירו את הריח הרע (עד שיעלם לבד?) אבל אינם משפיעים על הסיבה המקורית לריח. למשל, נפטלין ודומיו. בהצלחה.

הכנת שבלונות (במקום קנייה שזה ממש יקר) זה פשוט להפליא. יש להשיג חריעת פלסטיק מכל סוג שהוא. עליו להיות מספיק דק לחיתוך בסכין יפנית אך לא דק מדי (כמו שקית) כי אז לא ישמור על צורה. לדאוג שהוא ישר מספיק כדי שייצמד במלואו לקיר. בוחרים דוגמה - אפשר לאתר די הרבה באינטרנט תחת המילה stencil, למשל באתר http://www.windrushdesigns.com. מציירים בטוש (שאיננו על בסיס מים) על היריעה, חותכים באופן מדוייק בסכין יפנית (להניח על חתיכת דיקט או קרטון עבה קודם לכן) וזהו. עכשיו יש להשיג מברשות מתאימות (שער קשה וקצר) וקדימה לעבודה !

לדעתי הגבס, במיוחד אותם סוגים כגון מיטיפיל וקלסימו, עמיד לא רע בחוץ. לעומתם, סופרקריל ידהה מהר מאוד בשמש. הייתי ממליץ על צבעים אקריליים.

גבס, מינרל טבעי, דומה לבן-דודו הבטון ביכולת ספיגת המים שלו. לאחר ייבושו כמעט שאיננו מסיס יותר במים. מצד שני, גבס פריך מאוד. לכן, במקום לקנות גבס תוכלי לקנות מיטיפיל או קלסימו (טמבור). בשניהם הוסיפו חומרים מחזקים ומשפרי גמישות. לגבי הצבע, גם אלו ישאירו כתם בז' (הצבע האהוב על הפולניות?) דבר שניתן לתקן עם מעט צבע לקירות. שפכטל הוא שם כללי לחומרי מילוי לקיר אך בד"כ הכוונה לחומרי החלקה ולא לסתימת חורים. פתרון נוסף ומודרני: היום ניתן לרכוש חומרי סתימה מוכנים מראש (מעין ממרחים) הנמכרים בשפופרות וכלי פלסטיק. הם לעיתים מאוד לבנים וחלקם אף טוענים להצלחה גם בסתימת חורים בעץ ובמשטחים אחרים. בהצלחה.