לא הייתי בארץ בזמן הביקור של רוג'ר סטפנס, ומאוד נהנתי לקרוא את הרשמים שלו. יפה בעיני שהביקור הצליח להגיע לכל כך הרבה פינות בארץ ובאמת לייצר נקודת מבט כוללת על הרגאיי הישראלי דרך עיניים זרות. ביג אפ גיל! עמרי abujah sound נ.ב - ביג אפ על עוד בשורה מצויינת: אבא מגיע לאיזראל וואלי!!!!

"letter to rosie" של yellowman להיט דאנסהול גדול מהתקליט yellow fever

chant זה מזמור/שיר חדגוני. הפועל הוא לזמר או לשיר. זהו.

גיחת מולדת קצרה לפני שממשיכים הלאה, see me? אבל תמיד כיף לחזור לרגאיי ביז ולו רק לזמן קצר. האמת היא שממש התגעגעתי לזה... שמתי לב שעשיתם כברת דרך בתקופה האחרונה :) ביג אפ אונו צ'סט £115£

כשאנחנו מדביקים לאמנים תארים כמו "הגדול ביותר ב-" "הטוב מסוגו" וכו' וגו', אנחנו מרגישים שהם כאלה לא בזכות רשימת קטגוריות שאיכותם נבדקת לפיה אלא בעקבות אותו משהו שקשה להגדיר אותו... אפשר רק לחוש בו כשאתה שומע אותו שר (במקרה של מארלי). תקרא לזה קסם, כריזמה, אישיות כובשת, ווטאבר. לבוב מארלי אין 4 אוקטבות בקול (ולצורך הדיון הוא זמר "פחות טוב" מג'וני אוסבורן, קוקו טי או ג'וניור קלי) וגם הפרייזינג שלו פשוט למדי, אבל אנחנו - תרשה לי רגע לדבר בשמך ובשם מיליונים אחרים - רואים בו גדולה כזו, שנובעת מאותו משהו שלא ניתן להגדירו ואינו תלוי בתכונות האובייקטיביות שלו. בנאדם שומע את אקסודוס או את ברנינג וחושב "וואו"!!! השירים הכי פשוטים הם כנראה גם "הכי גדולים". למה? כי הם שורדים לנצח. וכן, גם היתה לו הפקה בת זונה במונחים ג'מייקנים וחבריו לווילרז היו פצצות כישרון, באמת. אבל זו לא הסיבה... לסיכום הטיעון שלי, עלתה לי הקלישאה שאומרת שהשלם גדול מסך החלקים. כנראה שבוב מארלי גדול מסך תכונותיו. bless עמרי

0547-245453

טיון גדול. אני יכול לשלוח לך אותו אם אתה מעונין (MP3).