ברגעים יפים, חושבת אני עליך, היכן אתה, ומה מעשיך. אשליות מתפתחות, וציפיות מתמשכות. ורק ברגע אחד קטן, כשאתה שם, ולא כאן,,,,,, לרגע, נעלמו הציפיות, וכל הדברים , ......איתם. {נכתב - 02/11/87}- בהוקרה ממנה אליי. £29£ - שימי.

יומן חיים. האם מישהו ניהל כזה? ...מעטים אולי. הייתה לי את התקופה של חיי , בה הייתי יותר צעיר , כבן 18+, שבה נהגתי לחרוש על מחברות דפדפת ולרשום את כל אירועי היום שחלף עליי. כל יום. מבלי להתעצל, שוכב במיטה, נר דולק בחדרי, ורושם את כל הרגשות שעברו עליי, בכל מהלך שירותי הסדיר, וכל מהלך, היכרותי וחברותי עם אשתי, דאז. משונה , אבל היום , יצא לי לקרוא חלק נכבד ממה שרשמתי. חוויות, שלא האמנתי אי פעם אם אזכור אותן, בלעדי מה שרשמתי. פשוט, הכל היה הולך, ממש לאיבוד. בכמה דפים, ניסיתי להעלות את הסיטואציה, ואף, הצלחתי. ואף, חייכתי בכיף. למה? כי אילו זכרונות, מתוקים, כמו שאמרתי אז, והייתי מרוצה מעצמי על כך, שהעליתי על דפים, את זכרונות, ימי בגרותי. ואמרתי לעצמי, מה אדם שווה בלי זכרונות? האם הייתי זוכר , כל זאת , אילמלא רשמתי זאת על הכתובים? ..........אין מצב שהייתי זוכר. אין מצב. ח'ברה. הימים חולפים. ואנשים מאבדים את צלם האדם. כלומר, את המהות. הם חיים להם מיום ליום, מבלי לזכור את יום האתמול. לא בכוונה תחילה, אבל זה יוצא כך. ואז, הזכרון מתעמעם , ונגוז. אולי בגלל הגיל, אולי בגלל החשיבות של הנושא. הכל, נגוז. וכשאני ישבתי וקראתי את מה שכתבתי בשנות בגרותי, והמון....המון כתבתי, לא ידעה נפשי שמחה, את אשר תיעדתי , עבור עצמי. עבור ילדיי. את כל כאביי הבעתי שם, את כל אהבותיי לאשתי, הכל רשום. אפילו שיחות ביני לבינה, תיעדתי. הרגשות. מילים. דברים שבלב, הכל נרשם ותועד , לפרוטרוט. המשכתי זאת לכמה שנים עד שפסקתי. וכעת אני מביע חרטה על ההחלטה הזו. יכולתי לבצע מהלך של חיי רק בכתיבה. ולא עשיתי זאת. העשייה. הילדים שנולדו. הבית שנקנה. תכולת החיים שהשתנתה מקצה לקצה. למי היה זמן לכתוב? ורציתי. אבל, לא ביצעתי. וכעת , ערימת זמן נטולת זכרונות, זרוקה לה שם, ללא תיעוד, רק תמונות, שיכולות להביע אירוע מסויים, ללא מילים. ללא מילים. קשה לי לומר כעת , אם אני מביע יותר צער מאשר כאב. אך, אני יכול לומר בוודאות, שאני חש , שהחיים חולפים להם, ואנו לא שמים ליבנו לכך, וכמו שאמרתי, חיים מיום ליום. צריך לראות את כל התמונה, ולא רק את המסגרת! יש באמתחתי מס' רב של יומנים אשר בהם תיעדתי את מהלך שירותי הצבאי + חברותי לאשתי דאז לעתיד. חוויה לא נורמלית.וחבל, באמת חבל, שלא המשכתי עם השנים, ועם הולדת הלדים, וגדילתם. פשוט, פיספוס אטומי!!! אבל, בכל פיספוס, יש גם את הטוב. וזכיתי לכך, ששימרתי את הזכרונות הכי טובים בחיי. ועל כל, אני יושב, ומחייך כרגע. חלק נדיב מחיי, נשמר.אחלה זכרונות. תדעו גם אתם לשמר את זכרונותיכם. שבת מקסימה לכולם!!! £29£- שימי.

יומן חיים. האם מישהו ניהל כזה? ...מעטים אולי. הייתה לי את התקופה של חיי , בה הייתי יותר צעיר , כבן 18+, שבה נהגתי לחרוש על מחברות דפדפת ולרשום את כל אירועי היום שחלף עליי. כל יום. מבלי להתעצל, שוכב במיטה, נר דולק בחדרי, ורושם את כל הרגשות שעברו עליי, בכל מהלך שירותי הסדיר, וכל מהלך, היכרותי וחברותי עם אשתי, דאז. משונה , אבל היום , יצא לי לקרוא חלק נכבד ממה שרשמתי. חוויות, שלא האמנתי אי פעם אם אזכור אותן, בלעדי מה שרשמתי. פשוט, הכל היה הולך, ממש לאיבוד. בכמה דפים, ניסיתי להעלות את הסיטואציה, ואף, הצלחתי. ואף, חייכתי בכיף. למה? כי אילו זכרונות, מתוקים, כמו שאמרתי אז, והייתי מרוצה מעצמי על כך, שהעליתי על דפים, את זכרונות, ימי בגרותי. ואמרתי לעצמי, מה אדם שווה בלי זכרונות? האם הייתי זוכר , כל זאת , אילמלא רשמתי זאת על הכתובים? ..........אין מצב שהייתי זוכר. אין מצב. ח'ברה. הימים חולפים. ואנשים מאבדים את צלם האדם. כלומר, את המהות. הם חיים להם מיום ליום, מבלי לזכור את יום האתמול. לא בכוונה תחילה, אבל זה יוצא כך. ואז, הזכרון מתעמעם , ונגוז. אולי בגלל הגיל, אולי בגלל החשיבות של הנושא. הכל, נגוז. וכשאני ישבתי וקראתי את מה שכתבתי בשנות בגרותי, והמון....המון כתבתי, לא ידעה נפשי שמחה, את אשר תיעדתי , עבור עצמי. עבור ילדיי. את כל כאביי הבעתי שם, את כל אהבותיי לאשתי, הכל רשום. אפילו שיחות ביני לבינה, תיעדתי. הרגשות. מילים. דברים שבלב, הכל נרשם ותועד , לפרוטרוט. המשכתי זאת לכמה שנים עד שפסקתי. וכעת אני מביע חרטה על ההחלטה הזו. יכולתי לבצע מהלך של חיי רק בכתיבה. ולא עשיתי זאת. העשייה. הילדים שנולדו. הבית שנקנה. תכולת החיים שהשתנתה מקצה לקצה. למי היה זמן לכתוב? ורציתי. אבל, לא ביצעתי. וכעת , ערימת זמן נטולת זכרונות, זרוקה לה שם, ללא תיעוד, רק תמונות, שיכולות להביע אירוע מסויים, ללא מילים. ללא מילים. קשה לי לומר כעת , אם אני מביע יותר צער מאשר כאב. אך, אני יכול לומר בוודאות, שאני חש , שהחיים חולפים להם, ואנו לא שמים ליבנו לכך, וכמו שאמרתי, חיים מיום ליום. צריך לראות את כל התמונה, ולא רק את המסגרת! יש באמתחתי מס' רב של יומנים אשר בהם תיעדתי את מהלך שירותי הצבאי + חברותי לאשתי דאז לעתיד. חוויה לא נורמלית.וחבל, באמת חבל, שלא המשכתי עם השנים, ועם הולדת הלדים, וגדילתם. פשוט, פיספוס אטומי!!! אבל, בכל פיספוס, יש גם את הטוב. וזכיתי לכך, ששימרתי את הזכרונות הכי טובים בחיי. ועל כל, אני יושב, ומחייך כרגע. חלק נדיב מחיי, נשמר.אחלה זכרונות. תדעו גם אתם לשמר את זכרונותיכם. שבת מקסימה לכולם!!! £29£ - שימי.

יומן חיים. האם מישהו ניהל כזה? ...מעטים אולי. הייתה לי את התקופה של חיי , בה הייתי יותר צעיר , כבן 18+, שבה נהגתי לחרוש על מחברות דפדפת ולרשום את כל אירועי היום שחלף עליי. כל יום. מבלי להתעצל, שוכב במיטה, נר דולק בחדרי, ורושם את כל הרגשות שעברו עליי, בכל מהלך שירותי הסדיר, וכל מהלך, היכרותי וחברותי עם אשתי, דאז. משונה , אבל היום , יצא לי לקרוא חלק נכבד ממה שרשמתי. חוויות, שלא האמנתי אי פעם אם אזכור אותן, בלעדי מה שרשמתי. פשוט, הכל היה הולך, ממש לאיבוד. בכמה דפים, ניסיתי להעלות את הסיטואציה, ואף, הצלחתי. ואף, חייכתי בכיף. למה? כי אילו זכרונות, מתוקים, כמו שאמרתי אז, והייתי מרוצה מעצמי על כך, שהעליתי על דפים, את זכרונות, ימי בגרותי. ואמרתי לעצמי, מה אדם שווה בלי זכרונות? האם הייתי זוכר , כל זאת , אילמלא רשמתי זאת על הכתובים? ..........אין מצב שהייתי זוכר. אין מצב. ח'ברה. הימים חולפים. ואנשים מאבדים את צלם האדם. כלומר, את המהות. הם חיים להם מיום ליום, מבלי לזכור את יום האתמול. לא בכוונה תחילה, אבל זה יוצא כך. ואז, הזכרון מתעמעם , ונגוז. אולי בגלל הגיל, אולי בגלל החשיבות של הנושא. הכל, נגוז. וכשאני ישבתי וקראתי את מה שכתבתי בשנות בגרותי, והמון....המון כתבתי, לא ידעה נפשי שמחה, את אשר תיעדתי , עבור עצמי. עבור ילדיי. את כל כאביי הבעתי שם, את כל אהבותיי לאשתי, הכל רשום. אפילו שיחות ביני לבינה, תיעדתי. הרגשות. מילים. דברים שבלב, הכל נרשם ותועד , לפרוטרוט. המשכתי זאת לכמה שנים עד שפסקתי. וכעת אני מביע חרטה על ההחלטה הזו. יכולתי לבצע מהלך של חיי רק בכתיבה. ולא עשיתי זאת. העשייה. הילדים שנולדו. הבית שנקנה. תכולת החיים שהשתנתה מקצה לקצה. למי היה זמן לכתוב? ורציתי. אבל, לא ביצעתי. וכעת , ערימת זמן נטולת זכרונות, זרוקה לה שם, ללא תיעוד, רק תמונות, שיכולות להביע אירוע מסויים, ללא מילים. ללא מילים. קשה לי לומר כעת , אם אני מביע יותר צער מאשר כאב. אך, אני יכול לומר בוודאות, שאני חש , שהחיים חולפים להם, ואנו לא שמים ליבנו לכך, וכמו שאמרתי, חיים מיום ליום. צריך לראות את כל התמונה, ולא רק את המסגרת! יש באמתחתי מס' רב של יומנים אשר בהם תיעדתי את מהלך שירותי הצבאי + חברותי לאשתי דאז לעתיד. חוויה לא נורמלית.וחבל, באמת חבל, שלא המשכתי עם השנים, ועם הולדת הלדים, וגדילתם. פשוט, פיספוס אטומי!!! אבל, בכל פיספוס, יש גם את הטוב. וזכיתי לכך, ששימרתי את הזכרונות הכי טובים בחיי. ועל כל, אני יושב, ומחייך כרגע. חלק נדיב מחיי, נשמר.אחלה זכרונות. תדעו גם אתם לשמר את זכרונותיכם. שבת מקסימה לכולם!!! £29£ - שימי.

יומן חיים. האם מישהו ניהל כזה? ...מעטים אולי. הייתה לי את התקופה של חיי , בה הייתי יותר צעיר , כבן 18+, שבה נהגתי לחרוש על מחברות דפדפת ולרשום את כל אירועי היום שחלף עליי. כל יום. מבלי להתעצל, שוכב במיטה, נר דולק בחדרי, ורושם את כל הרגשות שעברו עליי, בכל מהלך שירותי הסדיר, וכל מהלך, היכרותי וחברותי עם אשתי, דאז. משונה , אבל היום , יצא לי לקרוא חלק נכבד ממה שרשמתי. חוויות, שלא האמנתי אי פעם אם אזכור אותן, בלעדי מה שרשמתי. פשוט, הכל היה הולך, ממש לאיבוד. בכמה דפים, ניסיתי להעלות את הסיטואציה, ואף, הצלחתי. ואף, חייכתי בכיף. למה? כי אילו זכרונות, מתוקים, כמו שאמרתי אז, והייתי מרוצה מעצמי על כך, שהעליתי על דפים, את זכרונות, ימי בגרותי. ואמרתי לעצמי, מה אדם שווה בלי זכרונות? האם הייתי זוכר , כל זאת , אילמלא רשמתי זאת על הכתובים? ..........אין מצב שהייתי זוכר. אין מצב. ח'ברה. הימים חולפים. ואנשים מאבדים את צלם האדם. כלומר, את המהות. הם חיים להם מיום ליום, מבלי לזכור את יום האתמול. לא בכוונה תחילה, אבל זה יוצא כך. ואז, הזכרון מתעמעם , ונגוז. אולי בגלל הגיל, אולי בגלל החשיבות של הנושא. הכל, נגוז. וכשאני ישבתי וקראתי את מה שכתבתי בשנות בגרותי, והמון....המון כתבתי, לא ידעה נפשי שמחה, את אשר תיעדתי , עבור עצמי. עבור ילדיי. את כל כאביי הבעתי שם, את כל אהבותיי לאשתי, הכל רשום. אפילו שיחות ביני לבינה, תיעדתי. הרגשות. מילים. דברים שבלב, הכל נרשם ותועד , לפרוטרוט. המשכתי זאת לכמה שנים עד שפסקתי. וכעת אני מביע חרטה על ההחלטה הזו. יכולתי לבצע מהלך של חיי רק בכתיבה. ולא עשיתי זאת. העשייה. הילדים שנולדו. הבית שנקנה. תכולת החיים שהשתנתה מקצה לקצה. למי היה זמן לכתוב? ורציתי. אבל, לא ביצעתי. וכעת , ערימת זמן נטולת זכרונות, זרוקה לה שם, ללא תיעוד, רק תמונות, שיכולות להביע אירוע מסויים, ללא מילים. ללא מילים. קשה לי לומר כעת , אם אני מביע יותר צער מאשר כאב. אך, אני יכול לומר בוודאות, שאני חש , שהחיים חולפים להם, ואנו לא שמים ליבנו לכך, וכמו שאמרתי, חיים מיום ליום. צריך לראות את כל התמונה, ולא רק את המסגרת! יש באמתחתי מס' רב של יומנים אשר בהם תיעדתי את מהלך שירותי הצבאי + חברותי לאשתי דאז לעתיד. חוויה לא נורמלית.וחבל, באמת חבל, שלא המשכתי עם השנים, ועם הולדת הלדים, וגדילתם. פשוט, פיספוס אטומי!!! אבל, בכל פיספוס, יש גם את הטוב. וזכיתי לכך, ששימרתי את הזכרונות הכי טובים בחיי. ועל כל, אני יושב, ומחייך כרגע. חלק נדיב מחיי, נשמר.אחלה זכרונות. תדעו גם אתם לשמר את זכרונותיכם. שבת מקסימה לכולם!!! - שימי.

יומן חיים. האם מישהו ניהל כזה? ...מעטים אולי. הייתה לי את התקופה של חיי , בה הייתי יותר צעיר , כבן 18+, שבה נהגתי לחרוש על מחברות דפדפת ולרשום את כל אירועי היום שחלף עליי. כל יום. מבלי להתעצל, שוכב במיטה, נר דולק בחדרי, ורושם את כל הרגשות שעברו עליי, בכל מהלך שירותי הסדיר, וכל מהלך, היכרותי וחברותי עם אשתי, דאז. משונה , אבל היום , יצא לי לקרוא חלק נכבד ממה שרשמתי. חוויות, שלא האמנתי אי פעם אם אזכור אותן, בלעדי מה שרשמתי. פשוט, הכל היה הולך, ממש לאיבוד. בכמה דפים, ניסיתי להעלות את הסיטואציה, ואף, הצלחתי. ואף, חייכתי בכיף. למה? כי אילו זכרונות, מתוקים, כמו שאמרתי אז, והייתי מרוצה מעצמי על כך, שהעליתי על דפים, את זכרונות, ימי בגרותי. ואמרתי לעצמי, מה אדם שווה בלי זכרונות? האם הייתי זוכר , כל זאת , אילמלא רשמתי זאת על הכתובים? ..........אין מצב שהייתי זוכר. אין מצב. ח'ברה. הימים חולפים. ואנשים מאבדים את צלם האדם. כלומר, את המהות. הם חיים להם מיום ליום, מבלי לזכור את יום האתמול. לא בכוונה תחילה, אבל זה יוצא כך. ואז, הזכרון מתעמעם , ונגוז. אולי בגלל הגיל, אולי בגלל החשיבות של הנושא. הכל, נגוז. וכשאני ישבתי וקראתי את מה שכתבתי בשנות בגרותי, והמון....המון כתבתי, לא ידעה נפשי שמחה, את אשר תיעדתי , עבור עצמי. עבור ילדיי. את כל כאביי הבעתי שם, את כל אהבותיי לאשתי, הכל רשום. אפילו שיחות ביני לבינה, תיעדתי. הרגשות. מילים. דברים שבלב, הכל נרשם ותועד , לפרוטרוט. המשכתי זאת לכמה שנים עד שפסקתי. וכעת אני מביע חרטה על ההחלטה הזו. יכולתי לבצע מהלך של חיי רק בכתיבה. ולא עשיתי זאת. העשייה. הילדים שנולדו. הבית שנקנה. תכולת החיים שהשתנתה מקצה לקצה. למי היה זמן לכתוב? ורציתי. אבל, לא ביצעתי. וכעת , ערימת זמן נטולת זכרונות, זרוקה לה שם, ללא תיעוד, רק תמונות, שיכולות להביע אירוע מסויים, ללא מילים. ללא מילים. קשה לי לומר כעת , אם אני מביע יותר צער מאשר כאב. אך, אני יכול לומר בוודאות, שאני חש , שהחיים חולפים להם, ואנו לא שמים ליבנו לכך, וכמו שאמרתי, חיים מיום ליום. צריך לראות את כל התמונה, ולא רק את המסגרת! יש באמתחתי מס' רב של יומנים אשר בהם תיעדתי את מהלך שירותי הצבאי + חברותי לאשתי דאז לעתיד. חוויה לא נורמלית.וחבל, באמת חבל, שלא המשכתי עם השנים, ועם הולדת הלדים, וגדילתם. פשוט, פיספוס אטומי!!! אבל, בכל פיספוס, יש גם את הטוב. וזכיתי לכך, ששימרתי את הזכרונות הכי טובים בחיי. ועל כל, אני יושב, ומחייך כרגע. חלק נדיב מחיי, נשמר.אחלה זכרונות. תדעו גם אתם לשמר את זכרונותיכם. שבת מקסימה לכולם!!! £29£ - שימי.

מאחל לכם אחלה שבת, שבת מדהימה, של אושר, נכדים, וכל מה שניסיתם השבוע להגדיר "מהו האושר", רק שתחוו אותו ברגע. זהו יהיה אושרכם , וחוויה שתיטמע לכ החיים. זכרונות מתוקים. כל טוב, והמון בריאות!!!! £29£ - שימי. ותודה מקרב לב לכולם.£79£