29.7.2006, אריאל, פאב המשתלה

לא כתבתי פה לפחות 20 שנה למרות שיותם מפציר בי לחזור כל פעם שהוא רואה אותי... אז עכשיו, אחרי שאני חוגג את השבוע הרבעי באזרחות חזרתי... הספק די טוב היה לי ל4 שבועות, בואו נגיד שעכשיו אני משלים פערים של 4 שנים אז יש לי עוד הרבה. אז מה שמעתם לאחרונה? הנה שלי... הרוב די ישן וסתם היה פיגור אצלי אבל שיהיה, עדיף מאוחר מלעולם לא. Arafel - The Way Of The Defender ----- טוב יא בני זונות מי שלא מכיר את זה אז שימות, האלבום הראשון של ערפל, פולק רוסי משולב בבלאק עם הרבה מלודיה והרבה נגיעות פאוריסטיות הייתי אומר, השירה חלקה ברוסית וחלקה בעברית והמוסיקה בכלליות על ההיסטוריה הרוסית ועל המלחמה של הסלאבים בנצרות (בערך), מומלך ביותר, אין מה לעשות, הם השניים רק לוינטרהורד!!! Bolt Thrower - Honor Valour Pride ----- דת' ברוטאלי, אחלה שבעולם, שירים בעלי מקצב בינוני וחופרים,יש גם מלודיה למי שפוחד מברוטל מתרסק, השירה לא להיט עם האת שואלים אותי (הזמר של בנדיקשיין), ראיתי זמרים יותר טובים בסגנון, רחוק מלהיות כוס התה שלי אבל אלבום כיפי לשמיעה וגורם לך להרגיש קשוח :) Kreator - Enemy Of God ----- אלבומם האחרון של הבני זונות הגרמנים, תאמינו לי מאז וויילנט רבולושין כשהם החליטו להפסיק עם כל הניסיונות הגוטים המזדיינים שלהם החברה האלה נהיו מלכים, אלבום שממשיך את הקו של ויילנט רבולושיין, שירים דופקים בראש, מהירים אך אם זאת מלודיים, השיר ששווה אותי אישית זה "דווקא וייסס אוף דה דד", מיותר לדבר על הליריקה המצויינת שעוסקת כרגיל בנושאים ברומו של עולם (לדוגמא השיר השני נקרא "סואיסייד טרוריסט" וכאן גם הנגיעה הישראלית ) Nevermore - This Godless Endeavor Nevermore - Enemies Of Reality ----- שמעתי את שניהם פעמיים, אני מודה שהם להקה נחמדה אבל לא מצאתי את הדבר הזה ששווה אותי בסגנון, אלבומים סבבה, שירה מאוד מעניינת, לא התעמקתי בטקסטים, לא רוצה לקטול כי אולי 2 שמיעות לא מספיק אבל אני לא נותן ל2 האלבומים האלה יותר מבינוני, אז שאנשים ימשיכו להתלהב מהם ואני ימשיך לשמוע אייסד ארת'. Sentenced - The Funeral Album ----- ב2 מילים - יצירת אומנות!!!, החברה הפינים נותנים פה הרד רוק - דום או כמו שהם מגדירים את זה רוק לוויות נוטף רגש מכל תו, טקסטים מגניבים כמו שרק הם יודעים לכתוב ושירים בעלי קצב מהיר ונחמד, אני מודה שאני לא עזבתי את האלבום הזה במשך איזה שבועיים. מומלץ מכל הלב. Primal Fear - Seven Seals ----- טוב אז עכשיו אני בשמיעה ה3 של האלבום, אני עדיין מתקשה להחליט, מצד אחד שירים כמו "מלאכים ושדים" ו "שאלה של כבוד" , השירים מהירים והמנונים כמו שאני אוהב ת'פאואר שלי, האלבום מעולה אבל על השאלה האם זה אלבום גדול או עוד אלבום טוב?, למען האמת לפרקים באלבום הזה הלהקה שבדרך כלל נשמעת הכי פריסט מבלי להיות פריסט(לפרקים חשבתי שאני מאזין לאחרון של פריסט שהיה מעולה) נשמעת לי יותר כמו גאמה ריי (ולא רק בגלל הזמר שפיזז שם ליפני כמה אלבומים), קיצר אני יצתרך עוד כמה שמיעות כדי לתת עליו חוות דעת רצינית ואולי אפילו סקירה. Slipknot - 9.0 Live ----- אני אוהב אותם אבל ההופעה הזאת פשוט לא טובה, היא לא מיוחדת בשום דבר. אני לפחות מחפש 2 דברים עיקריים באלבומי הלייב שלי: 1.האם ניתן להרגיש את החיבור של הלהקה לקהל דרך האלבום? (ראו לדוגמא "לייב אין אתונה" של אייסד ארת') 2.האם הביצועים מיוחדים, שונים, גורמים לך לרצות להיות בהופעה? אולי זה ביגלל שאני לא סליפנוטיסט אני לא מתלהב אבל באלבום הזה פשוט אין שום דבר מיוחד!!!, סתם אלבום, אין בו שום דבר משני הדברים הנ"ל, וחוץ מזה הביצועים של חלק מהשירים על הפנים (התאכזבתי קשות בחביבי, "וייט אנד בליד" ו"ספיט איט אאוט"). שורה תחתונה, אלא עם זה האלבום שישלים לכם את אוסף הסליפנוט המושלם ואזי אתם מלכי הסליפנוט בעולם אלבום סתמי לגמרי. Epice - The Phantom Agony ----- כל העולם עשה ממנו רעש גדול, לדעתי זה סתם אלבום בנאלי של עוד להקה עם סולנית, יש עוד 32153489 להקות כאלה עכשיו, חוץ מ"קרי פור דה מון" המדהים שם דבר לא עשה לי את זה באלבום הזה. זהו... אאא... וגם שמעתי את האחרון של חנן ילד פלא כפרע עליו!!!, מלך פשוט מלך, אין עליו, היורש של זוהר יתברך שמו!!! לא באמת