יש כאלו ... ט'
שאין להם בית בפנים ... אז מה עושים ?
שלום בית..
מיכלוש השאלה קצרה
אך היאוש בה רב
אני טועה..?
כשאת שואלת על אדם שאין לו בית
האמנם את שואלת על עצם קיום הבית
או אולי, כמו שאני מבינה, על איכות הבית?
על כך שהבית הוא לא מה שהיית רוצה שיהיה?
על כך שהבית הוא סערה של מחשבות שליליות
מחשבות שמעצימות את עצמן ברגע שמתחילות
מחשבות הגורמות למערבולת של רגשות הרסניים..?
את יודעת, כשהמחשבות בעיצומן, כשהן כבר מציפות אותנו
קשה לשלוט בהן
מה שנותר זה לתת להן ל ח ל ו ף
ואז להביט בהן (ואולי גם להיות נדיבים ולסלוח)
ולהמשיך הלאה
כי לנטור, למחזר את הכעס שוב ושוב
רק מלבה ומסעיר את הכעס בתוכנו..
מאידך
המקום בו י-ש לנו את השליטה עליהן
זה רגע ל-פ-נ-י שהן מתחילות
זה רגע שצריך ללמוד לזהות אותו..
למשל
אחרי שאמא אומרת את המילה שמקפיצה אותנו..
מילה שהיא כמו סדין אדום מול העיניים
שתמיד גורמת לנו להתפרץ בזעם.. מכירה?
שם
שבריר שנייה ל-פ-נ-י שהכעס מציף אותנו (ויש שם שניונת כזו)
יש צומת של ה-ח-ל-ט-ה שלנו ללכת לכיוון הכעס..
זה הרגע שבו יש לנו עדיין את יכולת הבחירה
זה הרגע בו אנחנו יכולים לעצור
וללמד את עצמנו לבחור לפנות לכיוון אחר..
יודעת על מה אני מדברת?
קרה לך פעם שהצלחת לעצור את הכעס ופנית להבנה לחמלה?
מקום בו הרגשת נדיבה שאת מוכנה להבין?
דמייני את דרלינג £32£ יוצאת בגשם וחוזרת עם רגליים מבוצבצות בבוץ
ועקבותיה נמצאים על המיטה
עם הציפה הלבנה..? :)
מכירה אני אותך מיכלי
יודעת שאת עושה ומנסה
לעיתים הצער גובר
לעיתים קצת יאוש מזדחל לו
אך תמיד לזכור כי יש מחר
ושיכול להיות טוב..
חבוקישלום לך ואהבה
נר הלילה
