בפעם האלף (על מדיניות ההשמעה של גלגל"צ)
רבות דובר על המדיניות הנוקשה של גלגל"צ בנוגע לבחירת השירים שישודרו בתחנה. הטענות מדברות על כך שאלדד קובלנץ, על פיו יישק סינגל בתחנה, בוחר רשימה של שירים מסוימים מאוד שנעים בגבולות ברורים מאוד, ומריץ אותם להישחק לעייפה. קולות מתוך התחנה מרמזים שכל רשימת שירים שעורך מכין לתוכנית מסוימת חייבת לעבור דרך אותו הקובלנץ, שמשפץ אותה כראות עיניו.
לדעת אלה שחשים את עצמם פגועים ממדיניותה של גלגל"צ הפלייליסט יוצר מצב של ואקום, כאשר כל בחירה מוסיקלית שאינה מתיישבת עם זו של התחנה נשארת בחוץ. ראוי לציין כי גלגל"צ היא ברירת המחדל של רבים ממאזיני הרדיו בבתים או בפקקים, וזאת בשל היעדר הפרסומות שבה וכמות המלל הנמוכה (אם כי נתון זה מועמד לסתירה, אם מחשבים את כמות התשדירים המזעזעים למניעת תאונות דרכים).
הפגיעה אם כך, טוענים המוחים, היא לא רק בצרכני המוסיקה שמחונכים בכפייה לשמוע רק סוג אחד של מוסיקה, אלא גם ביצרני המוסיקה - קרי האומנים - שנשארים בחוץ בשל סירובם להתכופף ל"דרישות השוק" שנקבעו ע"י גלגל"צ, או יותר חמור מכך ובשלב האחר של שרשרת המזון - חברות התקליטים, שתעוזה היא מילה זרה להן.
המדיניות של גלגל"צ, לשיטתם של מתנגדיה, אינה משליכה רק על עצמה ומאזיניה. הקשר לחברות התקליטים כבר הוזכר, ואולם שכנותיה לסקאלה של גלגל"צ, תחנות הרדיו האחרות, מושפעות גם הן מאחותן הגדולה והמצליחה. כך נוצרת עקביות בין תחנות הרדיו וחברות התקליטים, עקביות שמעצבת את הרגלי ההאזנה של צרכני המוסיקה, ומתאימה אותם להלך הרוח של אמצע הדרך, והידוע מראש, בין שיר שהוא להיט רגוע מתוק ושחוק, לשיר שהוא מוסכמה אייטיזאית בפעם האלף. ופעם ביומיים, בשביל הנועזות איזה "סטיירווי טו הבן".
גלגל"צ - פשע תרבות
ובכן קהל נכבד, מאזינים יקרים.
רבות נאמר ונכתב בנושא, ובכל זאת מצאתי לנכון להוסיף תגובה.
חברים וחברות, גלגל"צ וגל"צ הן תחנות רדיו הממומנות על ידי אזרחי המדינה משלמי המסים ולא על ידי גוף פרטי כלשהו.
מעצם היותן כאלה, עליהן לשדר ולספק את צרכיהם המוסיקליים של כלל משלמי המיסים במדינה.
אך כאשר השליטה בפועל על התחנות ניתנת לצבא, מה לעשות, ה"מפקדים" הם שקובעים, והדיקטטורה המיליטריסטית שולטת.
המצב היום בערוצי הרדיו והטלויזיה בארץ בכלל ובעולם בפרט הוא בלתי נסבל!
מלת המפתח היא "רייטינג" ומה שמסתתר מאחוריה הוא "כסף". כן ידידי, הקפיטליזם הוא המלך!
תרשו לי להפנות אתכם לקהילת המוסיקה האלטרנטיבית ב-YNET, בתחתית הדף הנוכחי או בראש הדף הקודם, (נכון להיום) למאמרו של ידידי דאב-ני-מין "עוד על בחורינו המצויינים בחזית", העורכים בתחנות הרדיו היום משולים ל"פושעי תרבות", התהילה והשכר שבא בעקבותיה מעבירים אנשים על דעתם עד כדי כך שהם מוחקים את דעותיהם וטעמם האישי (למרות שעדיין הם יעדיפו להעיד על עצמם "אלטרנטיביים","שונים","אונגארדיסטיים" וכו').
הפגיעה העיקרית בטעם האישי של העורכים הוא ה"פרומו", אותו סינגל או אלבום שניתן חינם לתחנות הרדיו על מנת שישמיעו אותו. לא כי הוא באמת טוב, אלא כדי להטביעו בתודעת ההמון וכך להגביר את מכירתו והרווחיות שלו!!
הפרומו הוא אכן שוחד שעליו למעשה מבוססות רוב תחנות הרדיו בארצנו.
נוצרת מחזוריות: המפיצים מחלקים פרומו לשדרנים ולעורכים, שכדי להמשיך ולקבל אלבומי חינם ולהחזיר טובה למפיצים ולרצותם, הם ישתדלו להשמיע את ה"להיטים" שקיבלו עוד ועוד. ההמון (שלא באשמתו, גדל לתוך המציאות הרדיופונית המעוותת), לומד בסוף כי מה שמשודר הוא באמת טוב (גם אם לדעתו האישית מלכתחילה הקטע פשוט חרא. ע"ע תופעת העדר)
וכך צמא ההמון לעוד ועוד ממה שמאכילים אותו בכח! וההמון הלא אינו מכיר בקיום של אלטרנטבה כי אנחנו דואגים להאכילו בססמאות "POUR LA MUSIC".
סגנונות ש"אינם מוכרים" או "לא מסחריים" לא נחשבים, (כי הרי לא נקבל פרומו בעבורם, אלא נאלץ ללכת ולרכוש אלבום מכספנו). ועם הגברת המהירות של סחרחרת ההצע והביקוש, הולכים ונדחקים סגנונות רבים וטובים לשוליים ואף מעבר להם, כי הרי לאחרונה, הטראנד הכי IN הוא להיות "אלטרנטיבי" ו"שונה" (ע"ע "הקצה").
וגלגל"צ? כן, פושעי תרבות, כי גם ללא פרסומות הם מג'נגלים סיסמאות צבאיות בלי סוף, ומשדרים "חסות" (לא פרסומת, חסות) לדיווחי תנועה יעילים בחלקם.
ואחד הפשעים היותר חמורים הוא ה"שותפות" עם "חברת החדשות". על כך עוד ידובר בהמשך.
One Love
Ras Kulcha