וואו, אתה לא מוותר לי, הא? £2£
אם אהיה מורה זה אומר ש...
-אני יודעת משהו שאני יכולה ללמד אותו.
-אצטרך להקדיש לזה זמן וזה יכול לעלות על הזמן שאקדיש להגשמת הקריירה המוזיקלית שלי. להיות מורה ולהיות זמרת מצליחה בו זמנית? לא בטוח שזה אפשרי.
-כמורה אצטרך לשמור על תדמית נקייה מול הילדים. הנה, בשיעור גיטרה שרתי לילדים שיר חדש שכתבתי והייתי צריכה לצנזר כמה מילים החוצה...
-להיות מורה זה לא הכיוון שלי בחיים, זה טוב, זה נחמד, זה בטוח ויציב אבל זה לא חלום חיי- זה אולי המקום שאוכל ליפול אליו למקרה שלא אצליח עם המוזיקה.
-להיות מורה, בדומה לכל עבודה יציבה שאני עובדת בה כרגע, זה אמצעי לעשות כסף כדי שאוכל לממן את המוזיקה שלי. ואם זה ככה אולי עדיף שלא אהיה מורה כי תפקיד כזה דורש המון אנרגיה ומחויבות שלא יכולים לבוא בחצי כוח.
-אם אהיה מורה, בלי הקריירה המוזיקלית, זה אומר שהתפשרתי, שנכשלתי, שלא הצלחתי להגשים את החלום שלי אבל לפחות ככה אוכל להשאיר משהו טוב בעולם. ועם זאת אני תוהה עד כמה אוכל להעניק ידע טוב כשאני ממורמרת.
אלך ואחקור את המחשבה האחרונה שהכי מטרידה אותי כרגע.
גם את שאר המחשבות שהצעת.
שיר
תוספת לאחר חלום משמעותי
הלילה חלמתי חלום שבא כמו תשובה לכל ההתכתבות הזו, חלום די מפתיע.
חלמתי שאני מתקבלת לעבודה כפקידה באיזה משרד, ויש לי סוג של בוס/מדריך שמסביר לי מה עושים. אני עוזרת לו לפתוח כל מיני מנעולים במשרד ואז כשהוא מתיישב לשיחת טלפון ארוכה ולי אין מה לעשות, אני מחליטה לקום ולחפש מה לעשות כדי לא להיראות כמי שלא עושה כלום אלא יוזמת גם בעצמי (נקודה מעניינת, עוד לא התייחסתי לזה).
אני מוציאה דפדפת עם כל מיני קשקושים שלי ומדפדפת בה כדי למצוא דף ריק לכתוב בו ומאוד מהר המדריך מסיים את השיחה ומבקש ממני להראות לו איזה ציור שציירתי שם.
כמובן שבמצאיות לא ציירתי את הציורים האלה אבל בחלום כל הסיטואציה הזו נראית הגיונית.
המדריך התחיל להתלהב מכל מיני ציורים ולוגואים שציירתי וצבעתי, למרות שבתחושה שלי בתוך החלום הציורים האלה היו רק סוג של קשקוש.
כשהתעוררתי מהחלום הזה קלטתי את המסר שבו: כל החיים שלי, בלי מאמץ או מחשבה מיותרת, יצרתי יצירות ויזואליות, בכל עבודה פקידותית ככל שתהיה שעבדתי בה מצאתי את עצמי מתעסקת עם לעצב איזה אתר, או לעצב את המשרד או לסדר אותו באופן פונקציונלי יותר. לכל אורך הילדות והתיכון יצרתי ציורים, חלקם תלויים לי בחדר. תמיד הייתי זו שמעצבת את הכיתה, ועדת קישוט זאת הייתה אני. כשאני חושבת על כל הדברים שיצרתי, גם ההתעסקות שלי בתוכנות ציור כמו פוטושופ, הבחירה שלי ללמוד קולנוע או החברים שלי שתמיד נמשכתי לאמנים ויזואליים- פתאום הכל מתחבר נורא ברור: אני אמנית ויזואלית, הרבה יותר מהרדיפה האובססיבית הזו אחרי מוזיקה. וזה משהו שנובע ממני בטבעיות, בלי לחץ, בלי שהלכתי ללמוד את זה.
אפילו יצא לי לעצב עבור אנשעם ולקבל כסף. אז זה לא סתם תחביב אלא אפשרות קריירה.
פתאום אני מבינה שהלחצתי את עצמי במשך שנים להיות מוזיקאית, כשזה בעצם עוד ערוץ יצירה שלפעמים קורה לי ולפעמים לא, שאני די טובה בו אבל הלחץ להיכנס לקריירה מוזיקלית פשוט גרם לי לפספס את העובדה שהייתה לי כל הזמן מול הפנים- שאני קודם כל אמנית ויזואלית. רבאק, הדבר הראשון שאני רואה על הבוקר זה הציור שציירתי ביחד עם האחיינים שלי. כל החדר והבית שלי מלאים בציורים שלי וברעיונות של סדר וארגון שהם מיוחדים כמו הרעיון לקחת את המעמדים לייבוש כלים שהם מתקפלים ועשויים מעץ, ולהשתמש בהם ככונניות לספרים ולדיסקים.
בקיצור ככל שאני חושבת על זה יותר אני נזכרת בעוד ועוד אלמנטים של עיצוב ואמנות שתמיד היו קיימים בחיים שלי.
אני מניחה שהעבודה שעשינו כאן גרמה לי לראות את ההלחצה שלי את עצמי למצוא כיוון בחיים ולהישאר נאמנה לו, כשבעצם תמיד היה לי כיוון עקבי וברור, משהו שהיה קיים באופן טבעי ועדיין קיים.
מה דעתך על כל זה?
