שחקי אותה, ליהיא. http://mixer.co.il/Article/?ArticleID=94823

יגאל אנטבי, אחד המגינים השמאליים הטובים בארץ (אם לא הטוב שבהם) שמוביל את חוליית ההגנה של הפועל ת"א להצגות באירופה, לא מוזמן לנבחרת מתוך מדיניות. נשמע לכם מוזר? ההתאחדות לכדורגל גורסת כי כדורגלן מקצועי לא יזומן לאימוני נבחרת ישראל אם הוא יהודי ולא סיים את שירותו הצבאי. הסיפור האישי של אנטבי - הוא דווקא רצה לתרום, הוצב בבסיס סגור בלי אופציית שחרור לאימונים, והתייאש - לא משנה. העובדה היא שמדובר בשחקן מצוין, שיכול לראות את עצמו מופלה בשל הדרך בה בחר.

בקרוב מתעתד לעלות ערוץ הספורט החדש הנושא את השם "חמש פלוס" ומבטיח לספק עוד תכנים לקהל הספורט הישראלי שתמיד צמא לעוד. יוזמה מבורכת, יעידו רבים. תמיד נחמד לקבל עוד משחקים מאנגליה, עוד קצת ליגת האלופות, עוד אנ.בי.איי. "אבל הבעיה היא שהערוץ החדש בתשלום!" יזעקו הצרכנים מנגד. "ובכן, מי שלא רוצה עוד תכנים", יוסיפו להגיד הרבים", שלא ישלם ויישאר עם תכני ערוץ הספורט הקיים". אז"ש. מי שיישאר עם ערוץ הספורט החדש, יישאר בסופו של דבר עם הרבה פחות תכנים. מי שלא ייתן שייקחו לו עוד 20-30 שקל בחודש יישאר עם ערוץ ספורט מגולח שייאבד הרבה מתכניו האיכותיים. על מה הדיבור? על המשחקים האיכותיים בליגת האלופות, על משחקי היורוליג, על השידורים הישירים של הNBA (עד הפלייאוף), על מגזין "צעדים", על "המחצית השנייה" (של "שער חמש") על מהדורת חדשות הספורט הלילית (23:30) שמתוכננת להחליף את מהדורת חדשות הספורט במתכונתה הנוכחית של שבע וחצי (שתקוצר לכדי 15 דקות). - את כל אלה קיבלתם בערוץ הספורט ללא כל תשלום נוסף, ובכדי להמשיך ולקבל אותם, תיאלצו לשלם. המאבק המקומי למניעת השרשתו במחוזותינו של המנהג האמריקאי הידוע בכינויו "פיי פר וויו" זכה להדים ולהצלחה יחסית, כאשר מספר זעום של צופים שיתף פעולה והזמין את השידורים הישירים בתשלום. עתה עומד בפני צופי הספורט מבחן אופי נוסף, קשה הרבה יותר. קל יותר להתפשר, לוותר על השקלים (ואולי הכבוד) ולא על המשחקים. האם תתארגן מחאה עממית בדמות חרם צרכנים?

בדקה התשעים ושתיים נגוזו חלומות המונדיאל. שוב. השאלה היא מה עושים עכשיו. האם ראוי לנצל עד תום את מה שניתן מהדור הנוכחי של שחקני הנבחרת ולהמשיך איתם למוקדמות אליפות אירופה, או שצריך להתחיל כבר עכשיו לבנות נבחרת חדשה וצעירה, שתסתמך על הדור החדש של השחקנים?

בעקבות הרצח של השר רחבעם זאבי חל שינוי מסוים בגישתם של כלי התקשורת ואנשי הציבור לאיש ורעיונותיו. לאורך דרכו הפוליטית, מן הרגע שנתן פומבי לרעיון הטרנספר, התמקם זאבי בקצה הסקאלה הפוליטית. לאחר הרצחו חל בתקשורת מעין תהליך התקרבות וחיבוק (כפי שקרה בזמנו גם כאשר נרצח יצחק רבין) שצייר את זאבי כעומד במרכז הקונצנזוס. כותרות העיתונים דיברו על "מות הלוחם", "איש ארץ ישראל". בחלקים מסוימים נוצרה תחושה שהתקשורת מיהרה שלא לפספס את ההזדמנות לעוד חשבון נפש סמי-אירוטי, ומיד התגייסה למרכז את השר זאבי המנוח, כשם שמירכזה את יצחק רבין לאחר הירצחו אף שהיה ברור שלדרכו המדינית התנגדו בערך חמישים אחוז מאזרחי המדינה. מעניינת היתה גישתם של נבחרי הציבור. ראש האופוזיציה, ח"כ יוסי שריד הפליא בתיאורי יחסי החברות העמוקים שחלק בסתר עם זאבי. ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, הודיע כי מוזיאון ארץ ישראל ייקרא על שמו של השר. לחוזר מיוחד שהפיץ משרד החינוך בעקבות הרצח צורפה איגרת מאת שרת החינוך לימור לבנת, בה היא קראה להקנות לתלמידים את ערכיו של רחבעם זאבי. שלא במפתיע, רק חברי הכנסת הערבים שימשו כסדק למפגן האחדות, כשטענו, בצד הגינוי והתנחומים, כי הרצח הינו תולדה של מדינויות החיסולים שמפעילה ישראל.

ישנה הסכמה גדולה יחסית בקרב אוהדי כדורסל בארץ (לא כולל יו"רים של קבוצות) שתרופה אפשרית לחולי הענף תיתכן בדמותו של יו"ר על, מפקח, קומישינר, עריץ - אדם בעל סמכויות רבות, שיסדר את הבלאגן שיוצר מרק האינטריגות - ובאופן בלתי תלוי. כעת, עם הכרזת הפרישה והניתוק של ראשי קבוצות ליגת-העל מאיגוד הכדורסל, עלה שמו של אחד, צביקה שרף, כמועמד אפשרי לתפקיד הקומיש' בליגה החדשה. שרף הוא חיית כדורסל, אדם רב פעלים, זכויות, חברים ואויבים בענף, וגם מכביסט בעברו. האם הוא האיש הנכון?

רשתות השידור בארה"ב ובבריטניה התבקשו ע"י הממשל שלא להמשיך ולשדר הצהרות וידאו של הטרוריסט אוסאמה בן לאדן או של ארגונו. הטענה הרשמית מוצגת כחשש מפני הודעות סודיות המוצפנות בהצהרות הוידאו, הודעות אשר אמורות להגיע לטרוריסטים ברחבי העולם. בשבוע שעבר הודיעה רשת סי.אן.אן. כי לא תשדר בשידור חי הצהרות וידאו של בן לאדן. גם רשת בי.בי.סי. הודיעה כי תשתף פעולה במהלך זה עם הממשלה. האם יש לברך על נכונתן האצילית של רשתות השידור להקריב את סקופיהן, או שמא ניכרת כאן התערבות מסוכנת בחופש העיתונות והמידע? האם יש בהסכמתן של רשתות הטלוויזיה בכדי להעיד על דרך הסיקור שלהן את מלחמת ארה"ב-אוסאמה-אפגניסטאן, דרך שהיא לדעת רבים מוטה מראש ומתגייסת?

יושבי-הראש של 10 קבוצות ליגת-העל החליטו ביום שלישי בערב לפרוש מאיגוד הכדורסל ולהקים עצמאית. משמעותו של הצעד הקיצוני - חוסר שביעות רצון מתפקודו של האיגוד וההחלטות השנויות במחלוקת אותן הוא מנפק בשנים האחרונות - בראשן הפסיקה האחרונה על הגבלת מספר הזרים בליגה (לשני זרים ובוסמן אחד). האם הצעד הזה ייטיב עם הכדורסל הישראלי, ישמש כזעזוע הכרחי לענף? והאם יש כאן אינטרס שמשרת באמת את כולם, או שמא ייתכן ותשע הקבוצות האחרות של ליגת העל בעצם נגררות אחרי מכבי ת"א?