וואי סיפור ארוך מאוד ועצוב.
לקחנו אותה מלמטה כדי לתת לה חום ואהבה בבית. אנחנו מכירים אותה כבר בערך שנתיים ומורידים לה אוכל. מצאנו אותה למטה בדיוק שבתי הקטנה נולדה ואז היה לי קשה לטפל גם בגורה וגם בתינוקת שלי, אז, אימצנו אותה מלמטה וכל פעם שהיינו יורדים היא הייתה באה אלינו. ואז, אחרי שנתיים. החלטנו לקחת אותה לביתנו. קנינו לה מה שצריך והחלטנו לעשות לה ניתוח עיקור. היא הייתה כמה שעות בבית והספיקה לשרוט את בעלי וכמעט את הקטנה שלי, אז כאשר לקחנו אותה לוטרינר כדי לעשות לה ניתוח עיקור, שאלתי אותו מה אפשר לעשות עם הציפורניים. הוא אמר שהוא יכול לעשות לה את שני הניתוחים האלה, עיקור וציפורניים ביחד. אף פעם לא היה לי שום ניסיון עם גידול חתול וחשבתי שזה בסדר. השארנו אותה אצלו והוא עשה את מה שצריך. כאשר בעלי הלך לקחת אותה והביא אותה הביתה היא הייתה כל כך מסכנה. סידרנו לה ארגז כזה מרופד עם שמיכה ושם היא ישבה. הוא טען שלאחר יומיים היא תתאושש ותהיה בסדר. עברו יומיים, החתולה נראית רע מאוד והידיים שלה התנפחו ונזל מהם דם ומוגלה. לא הבנו למה הוא לא חבש לה אותן. צלצלנו אליו ואמרנו לו שהיא נראית רע ושאלנו אותו לפשר העניין גם של החבישה. הוא טען שהוא לא נוהג לחבוש כדי שלא ייווצר מצב שהחתולה תנסה להוריד ויהיה לה נמק. הוא אמר שקרו מקרים כאלה. ושאל את בעלי אם הוא נותן לה אנטיביוטיקה. היינו בשוק. הוא לא אמר מילה לגבי תרופות או משהו כזה, דווקא בעלי שאל אותו מה צריך לתת והוא אמר, שום דבר מיוחד. הוא ביקש שנגיע איתה דחוף. הגענו איתה והיא קיבלה זריקת אנטיביוטיקה. ואחר כך נסענו הביתה. עברו עוד יומיים, היא התחילה לשתות קצת ולאכול. קיבלנו רצפט של מוקסיפן כדי לתת לה בבית, אבל, היה מאוד קשה לתת לה. היא לא הסכימה בשום אופן, מה שנראה לנו שהיא בלעה, כנראה היא הקציפה וירקה את זה אחר כך. אחרי יומיים נוספים היא קצת הסתובבה אבל לא כל כך אכלה. חשבנו שזה בגלל הניתוח. לאחר יומיים נוספים שמנו לב שהתפר שלה טיפה נפתח ושהוא נוזל משם. שוב צילצלנו אליו והוא אמר שנגיע למחרת בבוקר. במשך הזמן עד הבוקר החתולה לא הפסיקה לשלשל, בנוסף עם דם. הגענו אליו, סיפרנו לו, הראינו לו והוא טען, שהתפר זה יסתדר, העיקר שמבפנים זה תפור היטב ושמבחוץ זה יסתדר. לגבי השלשולים אמר שכנראה יש דלקת קלה במעי הגס ושזה יעבור. הוא נתן לה זריקה והלכנו הביתה. זה היה יום שישי. כל השישי והשבת היא ישבה שם בארגז וסירבה לאכול. היינו נותנים לה מים עם מזרק לפה כדי שלא תתייבש ובבוקר שוב צילצלנו אליו. וזאת אחרי שהיא גם התחילה להקיא כל הזמן. ואז הוא אמר: תראי, אין לי מושג למה היא מקיאה ומשלשלת. לא צריכה להיות לזה שום סיבה. אני לא מבין את זה. אבל אם את רוצה, תביאי לי אותה בערב ואני יעשה לה מעקב אצלי. אז כבר הייתי בשוק. חיכינו עוד כמה שעות וניסינו לתת לה לאכול ולשתות כדי שלא תתייבש. פניתי בפורומים השונים לחתולים לקבל עיצות ולשאול אם כך זה צריך להיות. בסופו של דבר פניתי לוטרינר אחר והוא אמר שצריך להביא אותה דחוף אליו. נסענו אליו והוא בדק אותה. הוא היה בהלם טוטאלי. אמר שהתפר מזוהם לחלוטין ושהבעיות שיש לה זה מזיהום. הוא אמר שצריך לפתוח את התפר מחדש, לנקות הכל מבפנים ולסגור. אין ברירה. הוא אמר שיש לה חום גבוה ושהוא מקווה שהוא יוכל להציל אותה כי היא כמעט אבודה. השארנו אותה אצלו, זה היה מוצ"ש. אחרי שעתיים התקשרנו והוא אמר לנו לבוא. הוא תיאר לנו שהמצב שלה היה בכי רע. היא הייתה מזוהמת לחלוטין מבפנים, כל המעי כל התפרים נאכלו על ידי הזיהום. מצב בלתי הפיך. הוא אמר שהוא ניקה בפנים את הכל ונתן לה תרופות ומשככי כאבים. הוא הסביר שהוא מקווה מאוד שהוא הציל אותה ואמר לנו שהיא צריכה לקבל פעמיים ביום זריקת אנטיביוטיקה מה שנראה לי הגיוני לחלוטין. איזה הבדל, כשהוא הביא לנו אותה הוא הסביר שהיא צריכה לשכב עם שמיכות ועם בקבוק חם בלילה והיא הייתה כל כך נקייה וסטרילית. לא כמו ההוא שהביא לנו אותה חשופה לזיהומים ומריחה ריח רע.
לקחנו אותה והתפללנו שהכל יהיה בסדר. וחיכינו שהימים יעברו והיא קיבלה את הטיפול הראוי. גם הרגליים הסתדרו לה והיא החלה להראות סימני חיים. לקפץ ללכת ולאכול כרגיל. עבר שבוע והלכנו להוציא לה את התפרים. אגב, שכחתי לציין שהוטרינר החדש כל הזמן התעניין בה ושאל לשלומה. השני, האכזרי, אפילו לא צלצל לדעת מה קורה איתה. אגב, גם לגבי התפרים הוא אמר שאחרי חודש מוציאים, והחדש, אמר, שאחרי 10 ימים.
הגענו אליו להוצאת התפרים ואז הוא ראה משהו מוזר. מן בלוטה כזאת. שכחתי לציין, שכאשר הבאתי אותה אליו אמרתי לו, שהוטרינר הקודם אמר שהוא הוציא לה משם גידול שומני כזה, שלא שלח לבדיקה.
הקיצר, מה שהתברר הוא, שהגוש הזה זה בעצם בקע. הוטרינר ההוא השאיר לה פתח בבטן שמשם משתחל לו החוצה שומן. משתחל ונכנס וזה הפשר לגוש שכל פעם רואים והוא נעלם. זה דבר מאוד מסוכן וצריך לעשות שם פתח קטן ולסגור את החור מבפנים. מה שאומר שניתוח קטנטן נוסף. אוי, איזה אכזרי זה. פשוט אין לנו כוחות. גם נפשיים, גם פיזיים וגם כלכליים. התרוששנו מכל הסיפור הזה מכל הבחינות. אינני יודעת כבר מה לעשות.
החתולה עכשיו בסדר גמור. מקסימה, ומחכה לניתוח קטנטן נוסף.
למדנו לקח רציני מהסיפור.
מה אתם אומרים???
סיפור מזעזע £25£
הי,
בזמן שקראתי את הסיפור לא יכולתי להאמין שיש כאלו וטרינרים, הלב נשבר רק מלחשוב על כל הכאב והסבל שהקטנה עברה, ואתם - כל הכבוד שלא התייאשתם.
יש לי חתולה מאוד דומה לפופיט שלך, קוראים לה פופט :) טאבית כהה יפהפיה.
אני מקווה שעכשיו כבר נגמרו כל הצרות ותוכלו כולכם יחד להינות זה מזה.
בהצלחה.
אילנית
