גיתה היה שמרן, נוקשה והזדהה עם המימסד, אבל אין להאשים אותו בהתנהגות בלתי הומניסטית
אני לא מכירה את המקרה שאליו את מתייחסת, אבל חוק הוא חוק, ואם באותה תקופה נהגו להוציא להורג רוצחים, אז גיתה היה "בסדר". אם מדברים על פער בין משנתו הרוחנית של סופר לבין מעשיו, אז אפשר להביא את ז'אן-ז'אק רוסו כדוגמה הרבה יותר מוצלחת, שכן רוסו סיפור ב"וידויים" כיצד מסר לבית-יתומים את כל ילדיו, מייד עם לידתם. ויש לא מעט דוגמאות לסופרים נחשבים שהיו חלאות לא-קטנות, כגון לואי פרדיננד סלין, שהיה אנטישמי ופשיסט.
הדיון כאן מזכיר לי את הפרק שראיתי ב- "סאות'פארק" לכבוד כריסטמס
במקום סנטה קלאוס יש את "כריסטמס - פו" (חתיכת החרא של כריסטמס) ששמה מר הנקי. ודי לחכימא....