מסכים לגמרי עם "כאן בשבילך" : תלמדי להנות מהלבד ! תאהבי את עצמך ותשקיעי בעצמך.

הגברים ירוצו אחרייך ולא תביני מה קרה פתאם.

יש עולם עצום בחוץ שרוצה שתהני ממנו.תמצי אותו קודם.

בהצלחה

אנו גרושים כשנתיים לאחר שהליך הגירושין היה די מהיר וחלק.לה היה עורך דין ממשרד די חזק כשאני הייתי ללא עו"ד.לאחר שסיימנו את ההליך כולו היא החליטה שדפקתי אותה בהסכם ולכן לא רוצה לדבר איתי.כמובן שדוקא זה התאים לי אך הילדים די פגועים מכל העניין וכדי למזער נזקים אנו אמורים לשתף פעולה ביינינו.היא לא מוכנה לשום שיתוף פעולה ואני ממש אובד עצות.

חיב לציין שלא היתה אלימות ולא היו בגידות והנישואין נחתכו לפי רצונה מחוסר אהבה וענין.

עזרתכם בבקשה.

23:55 03-10-2001|ליאת פסברג כתב:

הווידוי הגדול £86£

ישבתי פה כמה שעות טובות (עם הפסקות כמובן) וקראתי את כל מה שהחמצתי כשלא הייתי. כשקראתי עלו לי מיני רגשות לחלק מההודעות מה שגורם לי עכשיו לשבת פה ולכתוב את ה"ווידוי הגדול". אני לא בטוחה מה יצא מזה, יש לי מעין נושאים קטנים בראש לספר עליהם, אני גם בטוחה ויודת שאיפהשהוא באמצע אני קצת אתבלבל וקצת אחשור על עצמי.. אני לי יודעת מה יצא מזה, ואתם באמת שלא חייבים לקרא את זה. אתם יכולים פשוט לצאת עכשיו. היו שתי הודעות שהזכירו לי את עצמי שתהין על אותו הנושא. בחור שלא ממש אוהב את עצמו, וכך גם הסביבה. הוא מסתיר את מה שהוא מרגיש, אבל מבפנים הוא בודד, ועצוב ונקרע. ממש כמוני. אף פעם לא היו לי חברות של ממש, ואיפה שהוא באמצע זה די הפך לחבריות של ממש לא. וזה קשה אבל מתרגלים הרגעים הכי קשים זה כשהמשפחה שואלת למה אני יושבת בבית. כי אז האמת עולה. יש רגעים מאוד קשים בהם אני מרחמת על עצמי ממש, ושוכבת במיטה ובוכה, מנסה להבין למה לי, אחרי כל כך הרבה ניסיותנות. והיו ניסיונות, באמת שהיו. ובנים? היה אחד. ולמרות גילי הצעיר היה שם משהו אמיתי. וכשהראתי את זה בגלוי מיד פגעו בי, דרסו אותי. לא רק הוא אלא הסביבה. אותו המשכתי לאהוב. לאחרים לא סלחתי. עכשיו אני פשוט חיה איתם. אף פעם לא היתי קרובה אליהם בין כה וכה. שנתיים שלמות סבלתי על אותו גילוי של רגשות. ואח"כ היה אחר שנגמר מהר מאד כי זה לא היה אמתי. זה היה לפני 3-4 שנים ומאז כלום. לי יש רגשות כמובן... היה אחד שנה שעברה- רק עכשיו זה עובר וגם זה לאט לאט. ולא היה לי אומץ לגשת או לרמז בגלל אותה פעם אחת שבה עשיתי זאת ונפגעתי. ויש עוד אחד, הוא כבר כמה שנים, חולף ובא. גם איתו אין לי אומץ. אני עומדת בצד וכואבת על כך שהוא לא רואה בי כלום. הוא כמובן מעדיף את זה שגם אני מקנאה בה. היא הכל יותר ממני. וזה לא חשוב על מה מדברים. חלמתי עליו לפני זמן קצר. בחלום הוא נישק אותה. ואני עמדתי מהצד, ממש כמו במציאות וקינאתי, וכאבתי ועדיין לא עשיתי כלום. ויש עוד דבר אחד. והוא עלה רק בזמן האחרון. והוא באמת די טיפשי אבל חשבתי שאם כבר גוללתי לפניכם את סיפורי, אז למה לא. אני לא יודעת לתת עצות. בגלל זה אני כל כך שקטה גם פה במקום המופלא הזה. יש לי ידיד טוב. תודה לאל עבורו. כבר שנה שלמה הוא תומך ומייעץ לי. ואין דבר שאני רוצה לעשות יותר מאשר לעשות את אותו הדבר עבורו, ואני לא יכולה. זה מין חוסר אונים שכזאת... אני מקנאה גם בכם שמיעצים לשבורים שפה, עצות כלאה טובות וכלא החחכמות ושואלת את הדממה "למה אני לא יודעת לייעץ ככה"..איפה לומדים את זה? זהו. אני לא יודעת אם אני אעיז לבוא לפה שוב, להרים מבט למקום שכולם מכירים את הסודות הכמוסים ביותר שלי... אבל תודה שהקשבתם. אוהבת את כולכם... פיק-פיק-פיק

הוצאת לי את המילים מהפה