18:29 01-10-2001|בעד או נגד כתב:

בפעם האלף (על מדיניות ההשמעה של גלגל"צ)

רבות דובר על המדיניות הנוקשה של גלגל"צ בנוגע לבחירת השירים שישודרו בתחנה. הטענות מדברות על כך שאלדד קובלנץ, על פיו יישק סינגל בתחנה, בוחר רשימה של שירים מסוימים מאוד שנעים בגבולות ברורים מאוד, ומריץ אותם להישחק לעייפה. קולות מתוך התחנה מרמזים שכל רשימת שירים שעורך מכין לתוכנית מסוימת חייבת לעבור דרך אותו הקובלנץ, שמשפץ אותה כראות עיניו. לדעת אלה שחשים את עצמם פגועים ממדיניותה של גלגל"צ הפלייליסט יוצר מצב של ואקום, כאשר כל בחירה מוסיקלית שאינה מתיישבת עם זו של התחנה נשארת בחוץ. ראוי לציין כי גלגל"צ היא ברירת המחדל של רבים ממאזיני הרדיו בבתים או בפקקים, וזאת בשל היעדר הפרסומות שבה וכמות המלל הנמוכה (אם כי נתון זה מועמד לסתירה, אם מחשבים את כמות התשדירים המזעזעים למניעת תאונות דרכים). הפגיעה אם כך, טוענים המוחים, היא לא רק בצרכני המוסיקה שמחונכים בכפייה לשמוע רק סוג אחד של מוסיקה, אלא גם ביצרני המוסיקה - קרי האומנים - שנשארים בחוץ בשל סירובם להתכופף ל"דרישות השוק" שנקבעו ע"י גלגל"צ, או יותר חמור מכך ובשלב האחר של שרשרת המזון - חברות התקליטים, שתעוזה היא מילה זרה להן. המדיניות של גלגל"צ, לשיטתם של מתנגדיה, אינה משליכה רק על עצמה ומאזיניה. הקשר לחברות התקליטים כבר הוזכר, ואולם שכנותיה לסקאלה של גלגל"צ, תחנות הרדיו האחרות, מושפעות גם הן מאחותן הגדולה והמצליחה. כך נוצרת עקביות בין תחנות הרדיו וחברות התקליטים, עקביות שמעצבת את הרגלי ההאזנה של צרכני המוסיקה, ומתאימה אותם להלך הרוח של אמצע הדרך, והידוע מראש, בין שיר שהוא להיט רגוע מתוק ושחוק, לשיר שהוא מוסכמה אייטיזאית בפעם האלף. ופעם ביומיים, בשביל הנועזות איזה "סטיירווי טו הבן".

גלגל"צ פנינה אמיתית מהרגע שפותחים את הרדיו נכנסים לנירוונה אמיתית