היי שלי, אני אומנם לא ד"ר גרתי אבל אולי אוכל לתת לך עצה, בתור סטודנטית בת"א. 1. גשי לשעת קבלה של המרצים. הם יקדישו לך את כל הזמן הנחוץ, ואין הרבה סטודנטים שעושים את זה, כך שזה כדאי. 2. תתיעצי עם ראש החוג/יועץ לתואר ראשון בחוג שלך, ותבקשי עצה. אין מה להפסיד. 3. את יכולה לנסות סמסטר, ובסמסטר הבא לעבור לחוג אחר (אם את עומדת בתנאי הקבלה). 4. אם את באמת מאמינה שאת מסוגלת לעבור את הקורסים ואפילו להנות - זה שווה את ההשקעה. 5. לדעתי אחרי 13 שעות הראש לא קולט כלום. 6. תנסי להתרכז בקורס אחד או שניים, ראשיים, ואת השאר אולי תבטלי השבוע. ככה תורידי עומס, ופחות תלחצי. 7. את יכולה (אולי) להירשם לחוג נוסף, ולראות מה האופציות. למשל, לוותר על סטטיסטיקה ולהירשם לכימיה. אגב, אני התחלתי בחוג שלא התאים לי. לא היה לי קשה, להיפך, פשוט הבנתי שזה לא מתאים לי יותר. עברתי לחוג אחר, קשה יותר ותובעני - ואני מרוצה. לומדת קשה, משקיעה, קוראת, בודקת - עושה הכל בשביל להצליח, ומשתדלת לא להילחץ. תנסי ללכת גם לבריכה, לפגוש חברים, לקרוא ספר, לראות סרט... אם זה לא החוג המתאים לך, אז לפחות תהני... עדידי.

היי יעלי, אז כל הכבוד על ההחלטה, ויש לציין - ההחלטה האמיצה. לימודי פסיכולוגיה, בסופו של דבר, כנראה קשים יותר ממשפטים ותחרותיים יותר. אני מקווה שיהיה לך נחמד שם, שתפגשי אנשים טובים ותיזהרי מכל המגעילים שתולשים דפים מספרי הלימוד בשביל שאת (ואחרים) לא יוכלו ללמוד טוב לבחינות, והם יצליחו יותר. אל תשכחי - מותר לך גם לשנות את דעתך כעבור סמסטר, וכעבור גם שנה. אם את מתחילה - את לא חייבת להישאר רק בגלל שכבר התחלת. אז בהצלחה, ויום טוב, עדידי.

היי יעלי, הייתי בעבר במצב דומה לשלך, והגעתי לכמה מסקנות ורעיונות: א. מותר בהחלט לבן אדם להתעניין בתחומים שונים מאוד. למשל, מותר לאהוב ארכיטקטורה ולהעריץ חוקרי גנטיקה, נכון? מותר להעריך עובד סוציאלי על עבודה קשה, ולרצות להיות כמוהו, ולאהוב להיות מתכנת מחשבים. ב. אם אין לך בעיה כספית של ממש, פשוט תתחילי וזהו. דיי מהר תגבשי דיעה, וגם תצברי קצת קורסים. אני התחלתי בעבודה סוציאלית, וגיליתי שאני רחוקה מזה עד מאוד. בעבר הערכתי את התחום, היום אני לא רואה את עצמי בזה בכלל. עברתי לכלכלה, ולא יכולה לומר שזה חלום חיי - אבל זה בהחלט יותר אני מאשר עבודה סוציאלית. אני מרוצה (לומדת בת"א) ומקווה לטוב. ג. קשה לי להאמין שיש תכונות שמאפיינות מקצועות עד כדי רשימה מדוייקת. אפשר לומר למשל שרופא חייב בגישה נעימה לאנשים (ועובדה שיש רופאים מצליחים עד מאוד שאין להם את הגישה), שרואה חשבון חייב להיות עם מחשבה "ישרה" ולא מעבר. תחשבי רגע: ישנם אנשים שאין להם את התכונות הקלאסיות שנחשבות. האם הם לא מרוצים במקצוע? האם הם לא מצליחים? אני אישית חושבת על עצמי שיכולתי להצליח בתחומים רבים ושונים זה מזה. זאת משום שזאת אני, בעלת עניין בתחומים שונים וכישורים (עם כל הצניעות... :-) ). אולי גם את כזאת. מותר לנסות (אם את יכולה) ולהחליט בהמשך. כשעברתי מעבודה סוציאלית לכלכלה הרבה אנשים התפלאו איך אפשר, הרי אני "הומנית" ולא "ריאלית". אני לא מאמינה בזה. אני גם וגם. מותר לי להצליח גם בעבודה סוציאלית (והצלחתי, רק לא אהבתי) וגם להצליח בכלכלה. אגב, יש לי חברה שלמדה 5 יחידות סיפרות בתיכון והייתה מצויינת בזה, והיום היא מהנדסת (זה עתה סיימה) והצליחה גם בלימודים הריאליים האלה. אז בהצלחה. לדעתי, שימי פס על מה שנראה לכולם - אין להם מושג, זה לא מעניין בכלל. תתחילי וזהו. מותר לך גם להתעניין בפילוסופיה יהודית, בהיסטוריה, בשפות, וגם בהנדסה, רפואה וכימיה. אני בהחלט בעד להיות אדם עם הרבה תחומי עניין. תעדכני. עדידי.

שלום שוב, ד"ר גרתי וסליחה שאני מתעכבת על הנושא: לאחר הצבא, עבדתי חצי שנה במקום מסויים. אח"כ, עוד חודשיים במקום אחר, אח"כ עוד חצי שנה בעוד מקום אחר (סה"כ, 3 מקומות עבודה) כל העבודות, נאמר, לא רלוונטיות לתחום העיסוק העתידי שלי. כיום אני עובדת במקום העבודה השלישי שציינתי, לתקופה נוספת של עוד שלושה חודשים (עד החזרה ללימודים - סה"כ יהיה 9 חודשים שם). אפשר לראות בעבודות אלו דברים חיוביים כמו למידה מהירה של תוכנות, התארגנות מהירה, יצירתיות במקום העבודה ועוד דברים שכאלו. מה מבין אלו אני צריכה לציין, אם בכלל? אז תודה, ואשמח לתגובה בכדי שאוכל להחליט. לדעתי, אני צריכה לציין רק את המקום הראשון והאחרון ברשימה, לא את זה של החודשיים. עדידי.

שלום ד"ר גרתי, המחקר שהצגתם נראה מעניין ומקצועי ביותר. לדעתי, היה אפשר לחקור זאת באוניברסיטאות/מכללות. כך למשל, הייתם חושפים בבירור את הסטיגמה על לימודי הנדסת מכונות (רק בנים), או על לימודי עבודה סוציאלית (רק בנות וחיפוש מצוקות קיומיות) או מדעי הרוח (כאלו שלא התקבלו לשום דבר אחר) או פסיכולוגיה (כל אחד חושב שהוא רגיש ומבין ורוצה לחקור אחרים) וכד', על כל תחום באוניברסיטה. המחקר שאתם ערכתם, כפי שהבנתי, נערך אצל תלמידים בכיתה ט'. לדעתי, אנשים נוהגים לשנות את העדפותיהם עוד עשרות פעמים מכיתה ט' ועד ההחלטה הסופית והמקצוע הסופי, ולכן הצעתי את המחקר אצל סטודנטים שכנראה מגובשים יותר בדעותיהם. מה שכתוב בסוגריים אלו הסטיגמות הנפוצות שאני מכירה. לא בהכרח מסכימה איתן. יום טוב, עדידי :-)

היי, חיי חברה הם נושא סובייקטיבי לחלוטין. אני לומדת בת"א במדעי החברה. למדתי בעבודה סוציאלית ועברתי לחוג אחר. בעבודה סוציאלית, למשל, יש בעיקר בנות והיחס שם מאוד מאוד חם, סלחני ואוהב (מתוקף המקצוע). רחוק מלהיות מנוכר. בחוג האחר שאני לומדת בו, הדברים אחרת לגמרי. רוב האנשים הם זאבים בודדים, דואגים לעצמם או מקסימום לאיזה חבר או שניים. אין חברותא. לי טוב עם זה, כי החברים שלי לא לומדים איתי ואני באה בשביל ללמוד ותו לא. יש לי אומנם כמה חברים בחוג, אבל הם חברים ללימודים בלבד, כלומר לקחת חומר וללמוד יחד. לא חברים בנפש, וככה גם אני עבורם. להבדיל, אני מכירה בחור שהתחיל ללמוד בבר אילן וברח אחרי סמסטר לת"א. הפריע לו הבנות הדתיות, כי אין עם מי לדבר (הוא חילוני). לא התאים לו שיעורי יהדות בהיקף של 16 שעות (זה לא מעט) ובכלל הוא לא אהב את החוג שהיה בו. עבר לת"א, ומאושר מאז. אפילו טוען שהמזכירות בת"א נחמדות יותר. יש לי גם שני חברים טובים מהפקולטה להנדסה שרצו לעבור מת"א לב"ש ובסוף לא עברו (מסיבות אישיות). הם טענו ליחס רע, מנוכר, ועצלני. אני מרוצה מהשירות שאני מקבלת בחוג שלי (במדעי החברה) ואין לי כל תלונה. נעניתי לכל שאלה, לכל בקשה. קיבלתי את השירות הנאות. לא היו לי בעיות עם מרצים או מתרגלים עד כה. למי שפניתי, קיבלתי תשובה - לא תמיד נחמדה, אבל הוגנת וטובה. אף מרצה/מתרגל הוא לא חבר, ואני גם לא מחפשת. תראה את זה כך - אתה בא לאוניברסיטה לקבל לימודים, לקבל שירות. אם תפסת גם כמה חברים לחיים - מה טוב. אם אתה מתעקש על חיי חברה פעילים, יש שפע של הצעות ופעילויות שונות של אגודת הסטודנטים שרק מחכים לאנשים פעילים שעוזרים מארגנים ומתנדבים. בטוח תמצא שם משהו (אפשר כבר להתרשם מהאתר שלהם :www.student.co.il לגבי השביתות - נכון, יש, ובשנים האחרונות היה כל סמסטר לפחות פעם אחת. בסופו של דבר, אנשים סיימו את התואר, וגם תואר נוסף, והם היום גם רופאים ומהנדסים מצליחים, כך שאפשר להסתדר. יש השלמות לעיתים, וזה מעצבן ולא נוח (בימי שישי) אבל מסתדרים. יש שביתות גם במקומות אחרים. יש קיצוץ, ויש גירעון. לדעתי - כולם בגירעון (חוץ מהעיברית, אולי). ומסתדרים. אם אתה דתי/מסורתי, אולי עדיף בבר אילן. רוצה ללמוד - לך לת"א. בכל מקום, תהיה עוד אחד מה - 40 אלף תלמידים... בהצלחה.