מסוכן לתת סיכומים לפני הפלייאוף, אבל...
על שלושה דברים הממסד עומד: ל"ט, טורי, והאח של אלי (ככה זה, לא משנה אם אתה הק"ב הכי טוב בעולם, מעבירים אותך מלהיות "הבן של ארצ'י" ל"אח של אלי").
במשך כל הסיבוב השני בדראפט, נשאתי תפילה אחת "שישאירו לי את טורי, שישאירו לי את טורי. ואם אפשר לקבל את פייטון, גם יהיה נחמד".
הק"ב הבאים נבחרו בדראפט לפני פייטון: מייקל ויק, דונובאן מקנאב, דונטה קולפפר, דרו בלדסו, צ'אד פנינגטון, ריץ' גאנון, ג'ף גרסיה, וארל'ה ברוקס.
הרסיברים הבאים נבחרו בדראפט לפני טורי: מארווין האריסון, טרל אוונס, רנדי מוס, היינס וורד, ג'ו הורן.
אמרו לי "מה אתה בוחר את טומלינסון, השתגעת?" ובכן, לאחר שהיה בינוני בהחלט במשך שני המחזורים הראשונים של הליגה, לדניאן טומלינסון הוא שחקן הפנטסי שהביא הכי הרבה נקודות ממחזור 3-14. 226 נקודות בתריסר מחזורים. הכומר היה קרוב מאד לכך, ובחישוב של כל המחזורים הביא יותר, אבל הולמס רק חזר מפציעה. ידעתי שאם יהיה בריא, יהיה השחקן מספר אחת בליגה.
חוץ משלושת אלה, היו שחקני קבוצתי עגלות למהדרין. ג'ניקובסקי סבל מכך שהריידרס לא מתקרבים בכלל לרד זון כבר שבועות, פולק כיכב רק על הספסל, המבריק הוא אפס, הגנת הניינרס היתה לא יציבה, ועד הדברים שמכנים את עצמם "שאר הרסיברים" לא שווה להכביר מילים. על עמדת הטייט אנד אני לא מדבר בכלל.
אבל כשיש לך אחד משני הרסיברים הטובים בליגה מבחינת פנטסי (רנדי מוס עקף אותו השבוע, כתוצאה מהמשחק החלש של טורי), ואת אחד משלושת הק"ב הטובים בליגה מבחינת פנטסי (מקנייר וקולפפר קרובים מאד לפייטון), ואחד משלושת הר"ב הטובים בליגה, אתה תגיע לפלייאוף. ככה זה.
עכשיו, כשמגיע הדבר האמיתי, כדאי *מאד* שגם שאר הקבוצה תתחיל לתפקד. אחרת, מול מפלצות המנדוזה, אין לנו מה לחפש שם.