בתור אחד עם נסיון בתיכון, צבא וגם אוניברסיטה
חלק מהטענות נכונות וחלק שגויות
נכון - שנות התיכון הן הכי יפות, לפחות מנקודת השקפה של לאחר גיל 18-19, בלי קשר למידת ההצלחה הלימודית. זאת כמובן בהנחה שאתם לא דחויים או נזרקים מהבית ספר (בשביל הבחורה שמתגעגעת לבית ספר לאחר שזרקו אותה משם, מקווה שתצליחי להשלים את הבגרויות שלך בדרך אחרת, ואני באמת מצטער בשבילך).
לא נכון - לימודים זה מותרות בתיכון. זה שטויות, כי מאחורי החבר'ה והדחקות, וההברזות (גם אני הברזתי, מודה), מה שעושים בתיכון - מקבלים השכלה. מינימלית אומנם, אבל אסור לזלזל בה.
וזה לא בושה להודות שהלימודים בתיכון לא קלים. לי למשל הם היו די בסבבה, אבל חברים שלי התקשו, והייתי עוזר להם (והם עזרו לי בדברים אחרים).
עכשיו, בהשוואה לצבא ולאוניברסיטה - תיכון זה פשוט גנון לעומת שניהם. צבא היא מסגרת נוקשה, לפחות בתחילת השירות , ותלוי בתפקיד, זוהי מערכת שנורא קשה להתרגל אליה, והרבה אנשים לא מוצאים את עצמם בצבא אבל גם הרבה אחרים הופכים לבני אדם. מצד שני, אוניברסיטה הוא מוסד שדורש מכם ללמוד 95 אחוז מהזמן שבו אתם ערים כדי להצליח, כך שחיי חברה באוניברסיטאות הוא מצרך יקר.
לסיכום, מי שמתבכיין על התיכון, יכול להמשיך לעשות את זה אבל שייקח בחשבון שיש דברים קשים יותר בחיים, ואפילו בעתיד הקרוב.
