נישמע אולי מאוס-הפייבוריטית שלי ספרד.

עדיין שווה להשקיע בגרסיה.

05:04 04-07-2007|daniel deen כתב:

רציתי להוסיף משהו מעבר למה שכבר אמרתי...

זאת תכנית מדוברת אבל יש לך בעיה איתה? למה כל דבר שהוא "מדובר" ובעל אחוזי צפייה גבוהים (בערוץ 2 כמובן....) אמור להיות קביל ע"י כל העם? זה גם חוק במדינה הזאת שאין אוטובוסים בשבת... וזו לא כפייה של איזשהי חברה על איזשהו פרט? וזה לא מפריע לך אני מבינה. יש אנשים שבשבילם חוק גיוס חובה הוא סוג של כפייה. ותקראו לי משתמטת ותקראו לי יפת נפש ותקראו לי צדקנית. זה ממש לא מזיז לי. זה נוגד את כל האידיאולוגיות שלי ואת כל דרך החיים שלי, ומבחינתי שיעלו אותו למוקד. אני לא הולכת להיות חלק מהמסגרת הזאת. אבל אני, לעומת הרוב, לעומת הקונצנזוס, לא מנסה לכפות את עצמי על אחרים. ואני מכבדת כל אדם שהולך לצבא. כן אני יודעת, עתה אתה מתרעם "את מכבדת כל בנאדם שהולך לצבא?" "בטח שתכבדי, תתביישי... האנשים האלה מקריבים את השנים הכי יפות שלהם ולפעמים את החיים שלהם בשבילך..." אני לא ביקשתי, זה הם שבחרו להקריב. ושלא תעיז לפנות אליי בטרוניות. אני הכרתי אישית כאלה שהלכו לצבא ולא חזרו. כמו שהסברתי בהודעה אחרת בשירשור הזה "יוסי" ויש עוד, אבל אני לא רוצה לזעזע אתכם, וגם לא חייבת לכם הכל... חוץ מזה, שבד"כ אנשים שנוטים למקצועות האמנות "מתחמקים" מגיוס צבאי. ואני לא מתכוונת לדוגמניות למיניהן שרוצות לבנות קריירה בחו"ל. אני מדברת על אמנים שהם כמוני, שלא מאמינים בשיטה הזאת, ולא רוצים להיות חלק מהמסגרת הזאת. וזו זכותי! אני במסגרת צבאית, עזוב את האידיאולגיות "הריקות" שלי, הייתי (או אחרים שכמותי) צריכים לוותר על האינדבדואל שלהם, בנים על הראסטות שלהם, בנות על הנזם שלהם או כל דבר אחר. אני צמחונית שגם לא לובשת עור ופרווה, לך ותמציא לי נעליים צבאיות שלא עשויות מעור. כבר מגיל 12 שתי הסבתות שלי מבשלות לי אוכל בנפרד כי הן יודעות שאם זה בושל עם בשר, אני פשוט לא אוכלת. זה מי שאני, זה מה שאני, ועל זה, אלוהים נתן לי את הכוח בחיים לא לוותר. בעיניך זה חולשה? בעיניי זה כוח! שהלוואי שלעוד אנשים היה במדינה הזו, בכלל לא בנושא הזה, בכל דבר אחר. הנשמה שלי יודעת מי היא ומה היא. ונראה אותך אומר לי משהו אחר, או דורש מהנשמה שלי לוותר ולהשתנות. בשביל מה? בשביל למות? בשביל להרוג? בשביל לראות או לשמוע על מוות אפילו יותר משאני שומעת כבר כל יום בחדשות? בשביל להיות חלק מהמוות הזה? לא משנה איזה אות קין אני אצטרך לשאת על עצמי כל החיים, או כמה יסקלו אותי באבנים... ותאמין לי שאני סובלת, ותאמין לי שאני מכירה את הפרצופים המתכרכמים. "אנחנו" לא יוצאים לרחובות ומפגינים וצועקים בקולי קולות - "תפרקו את הצבא - תנו לשלום לבוא" כי ברור שזה לא עובד ככה. אבל זה גם לא עובד עם להחזיק נשק בידיים, ושאני לא אתחיל עם שאר הדברים שקורים בצבא, וזה מאוד מאוד מוזר, שהרבה פעמים אני פוגשת אנשים שהיו בצבא, ובמיוחד בקרבי שאיכשהו נפלטת האינפורמציה הזאת שאני אישית לא הייתי בצבא, והדמעות עולות להם בעיניים, והם לוחצים לי את היד ואומרים לי - "מזל שלך, אחותי, אני באמת מעריך אותך, את לא יודעת מה חסכת מעצמך, הלוואי שגם לי היה את השכל..." וברור שזה לא עניין כולל, והרבה יסקלו אותי באבנים (במיוחד בפורום הזה) על זה שלא שירתתי, ועל כל מה שאני אומרת עכשיו. ועדיין, להיות בטיול בהודו, וזה שלידי בטרק, לא מסומם ולא בטיח, מתחיל לבכות ולייבב כמו ילד קטן, ונשבר לי בידיים ומספר לי שהוא על הקצה של ההר בצד השני של העולם, וכל מה שעולה מולו כרגע זה את החברים שלו נהרגים לו מול העיניים באיזו פעולה מסריחה בלבנון. זה מה שהבנאדם עובר כשהוא בטיול בהודו, שתבין. ואולי בכלל הנהלת הפורומים תצנזר את כל ההודעה הזאת. זה בסדר, אני רגילה לצינזורים. שאלתי אני למה אתם חושבים שזה קורה, הירידה באחוז המתגייסים... שלום? בטיח! פחד! אנשים התחילו לפחד למות. באמת הגיע הזמן. אני מפחדת למות, אתם צריכים לפחד למות. טוב למות בעד ארצנו? לא! טוב לחיות! ואני רוצה לחיות! ואני רוצה שכולם וכולנו נחיה! ואני לא מדברת עכשיו מתוך המקום הפציפיסטי המתחסד הזה, בואו נדליק נרות ונלבש בגדים צבעוניים ונשיר הארי קרישנה. תזכרו כל הזמן שאתם קוראים את ההודעה הזאת (ומתעצבנים) שאני לא אמרתי שהצבא מיותר! אני מתלהמת על אלו שיוצאים כנגד אלו שלא רוצים לשרת או לא יכולים לשרת (ואם תדחקו בי, אולי אני אספר אישית למה אני לא התגייסתי, ואילו מאורעות ומצבים נפשיים הובילו אותי ואת הצבא גם כן לוותר על הסימביוטיקה הזאת שלא יכלה להתקיים...) אני מדברת על זה שאתם ילדים בני 18! הם ילדים בני 18! זה לא נראה לכם הגיוני הפחד הזה? הפחד מלמות? הפחד מלראות ולשמוע דברים שייצרבו לכם עמוק בהארד דיסק עד יום מותכם? זה לא נראה לכם הגיוני הרצון הזה לשיר, לרקוד, לחגוג את החיים במקום להיות מודע לאפשרות של סיומם בכל רגע נתון? ואני לא מגינה על אלו מכוכב נולד, לא מכירה את האנשים האלה, ולא מנסה לומר מי הם ומה הם ולמה הם. עלתה פה נקודה גדולה הרבה יותר. מעין איזו טרוניה שכזאת. איזה ביזיון - הבנאדם הזה לא מוכן להקריב את החיים שלו למען המדינה המזדיינת הזו (מצטערת על ההתבטאות, אבל במדינה שבה כמעט כל יושבי הכנסת, על כל תפקידיהם הם או מטרידים מיניים או מושחתים, מה אתם מצפים שאני ארגיש? הוקרה? כבוד? יראה?) הבנאדם הזה לא מתכון להקריב את החיים שלו או לפחות כמה שנים מהחיים שלו בשביל המדינה הזאת... באמת ביזיון. וזה שאני לא רוצה לראות את הדברים האלה שנקראים מוות, ולא רוצה לשמוע על זה מעבר למה שכבר שמעתי ופגשתי (ראה הודעתי השנייה "יוסי") זה באמת ביזיון.... אף אחד לא ביקש ממך לתת עליהם דין וחשבון. האינדיקציות משתנות מרגע לרגע, מחייל אחד שנהרג למישנהו, מאמא שכולה לאבא שכול ומיתום אחד למישנהו. לא סתם אנשים מפסיקים ללכת לצבא. ואני לא יודעת בוודאות למה, כי אני לא המכון הישראלי לסטטיסטיקה, ואני לא עשיתי סקר באופן אישי, אבל הפחד גובר וגובר. ודרך הכוח, לא הועילה לנו כבר חמישים ומשהו שנה. מתי יבינו שאולי נחוצה לנו דרך אחרת? כמה עוד גוויות נצטרך לשאת? כמה עוד שורות בבתי הקברות? רצית דעה? רצית נקודה למחשבה? קיבלת.

גם אותם אומנים שעשו קאריירה ולא שרתו בסוף בוכים למדינה...

ממליץ ליקנות טיונר ואולי השירים מנוגנים חצי טון נמוך יותר.

הכי מומלץ למתחילים תמיד זו גיטרה קלאסית