01:59 01-12-2002|yossee1 כתב:

ביקורת על הסרט החדש של בונד 'למות ביום אחר'

שלום לכם, אני חובב הסדרה והלכתי לראות את הסרט החדש, ואני רוצה לחלוק את החוויה שלי. מרוב אקשן קשה להבין על מה הסרט. מה שכן מתח אותי בסרט החדש של בונד, בצפיה במהלך הסרט, הוא עד כמה יעיז הסרט החדש לשבור את המוסכמות של הסדרה. בדרך-כלל בסצינת הפתיחה, המופיעה לפני הכותרות, בונד נחלץ ממצב בלתי-אפשרי בעור שיניו, ונדמה שגם כאן זה הולך לקרות, כשהוא קופץ לרחפת ובורח לאחר שהתגלתה זהותו. אך מתברר שכל הבריחה המרשימה מרובת האפקטים הייתה לשווא, הוא נלכד ומושלך לכלא. הכותרות שמראות בדרך-כלל את בונד על רקע צללי נשים ערומות, מראות אותו סובל מעינויים בכלא ואת ראשו מוטבל במי קרח, עקרבים זוחלים על רצפת התא, וסוהרת, בעלת פני תיכוניסטית תמימה, מתעללת בו. לאחר הפרת הציפיות הזו, הצופה המושבע של הסדרה כבר לא יודע איזה עוד מוסכמות יפרו. בונד הלבוש באלגנטיות בדרך-כלל, כאן מופיע מרושל ומזוקן כמו הרוזן ממונטה קריסטו לאחר שנים בכלא או כמו ישו הקדוש המעונה והמיוסר, המבקש כבר למות בלי שילאו אותו בדיבורים. לאחר שהוא בורח מבית-החולים, הוא מגיע למלון מפואר, כשהוא לבוש בפיז'מה, חולצת הפיז'מה פתוחה, ורטוב ומבקש בנונשלנטיות מפתחות לחדר. אחר-כך כשהוא חוזר לסוכנות הביון הבריטית, אנו רואים אותו נלחם בפולשים שהרגו את מאניפני, שעד עתה לא אונה לה כל רע לאורך כל הסדרה, ומחזיקים את M כבת ערובה. לאחר רגע כשבונד מסיר את משקפי המציאות הוירטואלית, מתברר שזו היה אימון וירטואלי בלבד. עוד מתיחה של הצופה לגבי מאניפני, היא כשבונד נכנס למשרדה, והיא מתקרבת אליו ומתחילה לנשקו והוא משכיב אותה על השולחן. הצופה שמח שהנה סוף-סוף זה קורה ביניהם אחרי המתח המיני לאורך כל סרטי בונד (אך הצופה גם חרד מהפרת "הטאבו" שנשמר בסדרה), אך Q מופיע לפתע ואנו רואים את מאניפני מסירה את משקפי המציאות הוירטואלית. דבר נוסף שמוכנס לסרט, מלבד הדיאלוג עם סרטים קודמים בסדרה, כאן הוא אלמנטים של טראגדיה יוונית, של היחסים בין האב לבנו המושחת (מזכיר את סיפור דוד ואבשלום). בשלב מסוים האב לא מכיר את בנו שעבר שינוי גנטי, והבן אומר לאביו, בדיחה מרירה המביעה את הרגשתו, שלעולם לא קיבל אותו. הקביעה הזו מתבררת כנכונה, כשהאב מזהה את הבן ומנסה להרוג אותו בגלל ההרס שהוא מביא על עמו, שואה גרעינית שניה, כפי שחושש האב. הבן תופס את ידו של האב ומחשמל אותו (מוטיב היד המחשמלת הופיעה בסרט אחר בסדרה, 'גולדפינגר' אם זכור לי נכון) ויורה בו אחר-כך. עוד התכתבות עם המיתולוגיה היוונית היא בכינוי המראה הענקית – איקרוס. נראה שהסרט מנסה לא להסתפק בפעלולים ובנוסחה הרגילה, אלא מנסה לרגש באלמנטים טראגיים גדולים מהחיים ולגרום לקתרזיס: כמו ישו הננטש על-ידי אלוהיו, בונד ננטש על-ידי השירות החשאי ונותר בכלא. ואחר-כך הבן המושחת הרוצח את אביו ונפעם מעוצמת הרגע ומגודל המעשה, מה שמזכיר את אדיפוס שהורג את אביו החוסם את דרכו, ואת דברי פרויד שמותו של האב הוא רגע חשוב בחייו של כל גבר. בשני המקרים "הורים" מתכחשים לבניהם, השירות החשאי לבונד והאב לבנו המושחת. אלא שבונד לעומת הנבל, נושא את הבגידה וסופג את עלבונו וממשיך לעשות למען המדינה, אם-כי מתוך מוטיבציה של נקמה אישית ופחות מתוך פטריוטיות (בסצינה המדומיינת גם הוא כמעט הורג את M כפי שאירע לדעת Q). קתרזיס נוסף מושג בהצלת האשה לבסוף. גם בסרט הזה במאה ה-21, האשה מוצלת על-ידי הגבר המנשק-מנשים אותה, כמו באגדות כשהנסיכה מתעוררת מנשיקת הנסיך. יוסי, מנהל פורום פסיכודרמה ובוגר החוג לספרות.

ואני דווקא מאוד אהבתי

הכי קרוב שאני יודע ....

ליהוק שחקנים