לא הגבתי פה עד של א ניסיתי
שמע, אין ספק שהבחור מוכשר ברמות, והוא באמת לא מזכיר לי הרבה ג'זיסטים ששמעתי (לא ששמעתי הרבה). יש לו ים של רגש לבטא, ואני קולט בשמיעה שהוא יודע לרסן את עצמו ושומר על דרך איכותית של Less is more בחלק מהמקרים - ובמקרים אחרים הוא מתפרץ. אבל זה לאאאאא מתקרב לשום דבר שאני מוצא במטאל.
האשלייה שלאנשים יש "תקופות של..."
היא הלוקש הכי גרוע שמכרו לי בתור התרצה מחורבנת לשאיפה לגיוון מוזיקלי. חפש נא תירוץ אחר. אז הבחור שהיה בתיכון רוקר, הפך לשומע מזרחית בצבא ואז שחזר מהודו יצא שאנטי. אז מה ?
אני לא מתעניין ברשימות שירים,
ושום דבר לא יגרום לי לחזור בתשובה. כמו שאמרת - אל תחפש את הכוחניות של X או Y אצל קולטריין. אבל נתת אותו כדוגמא לכוחניות. קיצר, כל אחד וטעמו הוא.
ברור שאין במטאל את כל המוזיקליות האפשריות,
אבל לא על זה מדובר. מטאל מכילה את כל הרגשות האפשריים במוזיקה, ולכן אני לא רואה שום סיבה לחפש רגשות בסגנונות אחרים.
סלח לי, אינני מזלזל בבחור,
אבל כשקולטריין יכתוב שיר כמו one של מטאליקה, או reigning blood של סלייר, נדבר על כוחניות.
מה קשור האלתור?
יש לי חבר טוב ששומע אך ורק מוזיקה קלאסית. בגלל שמוזיקה קלאסית היא מוזיקה "מכובדת", אף אחד לא יטען נגדו שהוא שטחי, מפסיד, או שאין לו אלתורים במוזיקה. אתה שומע ג'אז, שכמובן אתה מחשיב כתחום מוזיקה "עליון" לעומת המטאל, ומחפש נקודות שאין במטאל ויש בג'אז, ומחשיב אותם כחולשות כי "אין כאן הכל". אין גם סלסולים בערבית בג'אז, אז האם תתחיל לשמוע אום כולתום? מבחינתי יש את כל מה שאני צריך במטאל. המטאל מתאים לי כשאני שמח, כשאני עצוב, כשבא לי להאזין, או כשסתם בא לי משהו ברקע, בלידות, במוות, בדאגות, ובהנאות. אני לא צריך יותר מזה.