אני יודעת שאתן כבר לא יודעת כלום ורובכן בכלל כבר לא מכירות אותי.. אבל אני לא שכחתי את המקום.. המקום היחיד שאני יכולה לכתוב בו באמת אני יושבת מול המסך ורועדת.. בקושי מצליחה להקליד ולמה? אני בוכה עכשיו כמו תינוקת בגללך פספסתי אותך.. אתה עם מישהי אחרת עכשיו והלב לא מפסיק לכאוב לי איך זה קרה? אני כל כך מטומטמת.. אין יותר מטומטמת ממני כל מה שנשאר לי עכשיו זה רק לדמיין איך אתה מחבק אותי בכתף.. כאילו אני אחותך הקטנה ואיך אתה מחבק אותי מאחורה באהבה ואיך אתה מדגדג אותי ברגלים כשאני יושבת עליך.. ואני צורחת עליך להפסיק.. ואתה רק צוחק איך אתה מעיף אותי על המיטה וזורק עליי כריות בלי התחשבות איך אתה מרים לי את החולצה מעל הכתף.. כאילו בלי כוונה.. אבל אני יודעת שהתכוונת איך אתה צוחק עליי כשאני מפסידה לך בסוני ובגיטר הירו ובכל משחק אחר בעולם ואתה מרוצה מעצמך איך שאתה אומר "מותק שלי" ו"אני מת עליך" ו"איזה יפה את" "את הכי יפה בעולם" ואיך הטבעת שלך נמצאת אצלי תמיד בחדר או על הצוואר או בארנק איך היינו רבים על מוסיקה ובסוף השתכנעתי לשמוע את האלקטרו שלך איך היינו יוצאים כל החברים והיית אומר לי "את רוצה לשתות? בכיף מותק.." ומוזג לי טיפה וחצי וודקה וכוס שלמה של תפוזים.. העיקר לא לצאת באד גאי איך היית אומר לי "את עייפה?" ומלטף לי את הראש איך היית מבלגן לי את כל השיער וצוחק.. והייתי מתעצבנת כל כך איך היינו נעמדים במרפסת שלך. הכי גבוהה בבנין.. הכי גבוהה בעולם.. וכל המכוניות והאנשים נראים פיציים.. והיית מצלם אותי ואומר "ואו" איך אמא שלך הייתה מסיעה אותי הביתה והיית מחזיק לי את היד כל הדרך ומנשק כשהיא לא רואה.. איך היית אומר לי: עוד כמה חודשים אני אקח אותך לכל מקום שתרצי! ואני אהיה נהג יותר טוב ממך! נהנהנהנה והייתי מרביצה לך ועוד כמה אני יכולה להמשיך.. אבל חבל.. כי סתם כואב לי בלב.. ולעולם לא נהיה ביחד.. ומישהי אחרת שלך.. ואני רק רוצה למות או לפחות ללכת רחוק מכאן.. ושלא תמצא אותי יותר

הקשר איתו נותק כמעט לגמרי לא התראינו קרוב לחודש אנחנו מדברים פעם בשבוע הכל כ"כ קר ומרוחק ומוזר לי ------- והיא החברה הכי טובה שלי אני מרגישה שלא בא לי לראות אותה יותר בחיים כל מילה שיוצאת לה מהפה מעצבנת אותי היא מחפשת סיבות לריב היא ילדה קטנה נשבר לי הזין ממנה וזה הכל ------ עם החברים הישנים לא נפגשתי כמעט חודש בדיוק כמו איתו הוא והם באים בעסקת חבילה הם החברים שלו יותר מאשר שהם החברים שלי אבל באמת שנהנתי בחברתם השבוע הייתה החתונה המהוללת של אחי. שבמהלכו יצא לי להתיידד עם כמה וכמה אנשים חידשתי קשרים עם חברות אחרות הכרתי בחורים מקסימים בעצם אני לא יודעת מה הולך איתי אם טוב לי או רע לי? בעיקר מוזר לי.. אני קצת ריקה מרגשות שזה חדש אצלי.. אולי רחוק מהעין- רחוק מהלב זה נכון? אולי כשניפגש סוף סוף אני ארגיש משהו? בינתיים אני צפה.. לא סובלת, לא מאוהבת, לא קורנת מאושר ולא בוכה.. נחמד לי בעיקרון. כנראה שהחופש הגדול הזה החליט לקחת איתו את התחושות שלי והן יחזרו בספטמבר. עד אז.. אין לי ממש דמעות על אהבות נכזבות ופרידות. מקווה שאתן נהנות בחופש! ואוהבת £37£

מה העניין הזה של- לא לצאת עם אחות של חבר? הכרנו במסיבה והוא הראה סימנים של התעניינות התחלנו לדבר וזה זרם נהדר עד שאחי הגיע ואמר- "אני רואה שהכרת את אחותי" וזהו. פה זה נגמר.. no more כימיה..הוא פשוט עבר הלאה וזה לא שיותר מידי איכפת לי.. אבל זה מעצבן.. בחור לא צריך להתייחס לדבר שכזה כשהוא בוחר להיות עם בחורה או שאני טועה?