לבחורה שישבה לידי בסרט, שלום רב! הגעתי עם חברתי לסרט. ישבתי לידך, את היית לבד. אני זוכר שכאשר התיישבתי לידך, הגנבת לעברי מבט וגם אני אליך. הסרט התחיל ובמהלכו, המרפקים שלנו נגעו מידי פעם, כביכול בלי כוונה. הרגליים שלנו התנגשו. הרגשתי כזו אוירה של נוחות, פתיחות איתך. הרגשתי נוח לשבת לידך, נוח לחוות גם איתך את הסרט ולא רק עם חברתי. מפעם לפעם הגנבתי מבט אליך, אל העינים הכחולות שלך. בדרך כלל לא הגבת במבט חזרה. שנינו שמרנו על הריחוק המנומס, הריחוק שבין שני זרים שיושבים אחד ליד השניה ונהנים מהמופע. מידי פעם צחקת, בנקודות הנכונות , צחקת לעצמך, בטבעיות, כי לא היו עוד אנשים איתך, אולי צחקת בשבילי. אני אוהב את חברה שלי (אחרת לא הייתי איתה). באתי לראות ולחוות את הסרט איתה אבל גם את הוספת לחוויה. זה היה מסקרן לשבת לידך. תהיתי מי את? מה את עושה בחיים? מה את חושבת על הסרט? למה את לבד? בהפסקה קמת, התמתחת, היו לך מכנסיים שחורות, חולצה יפה, גוף חטוב. בתחילת המחצית השנייה של הסרט הוצאת מהתיק שלך קרם ידיים, מרחת אותו, תחילה על קצות האצבעות, אחר-כך על כל כפות הידיים. אני זוכר שהיו לך כפות ידיים יפות. כשהסרט נגמר, יצאת ולא ראיתי אותך שוב. זו כנראה היתה פגישה מקרית ואם ניפגש שוב, כמעט בטוח שלא נזכור שישבנו אחד ליד השניה באותו הסרט. שלך מהבחור שישב לידך

שלום אלירז ראיתי אותך באח הגדול. ראיתי איך אתה הופך מאדם אנונימי, שאף אחד לא מכירו, לסלב, לאדם שכולם אוהבים ורוצים ביקרו. קיימים כל כך הרבה אנשים טובים כמוך אבל הם לא סלב, הם לא מפורסמים ומסתבר שרק הפרסום הוא זה שמביא כל כך תהילה, כל כך הרבה כסף. את האמת זה נראה לי קצת שטחי. נכון, יש לך אישיות כובשת, אתה מגן על החלשים, אבל אתה לא יחיד ומיוחד ולא כולם צריכים לכתוב שהם אוהבים אותך ושכל הבחורות רוצות ממך ילד. מה שחשוב בעיני שתצליח לשמור על הצניעות, למרות כל מה שקורה סביבך ובעיקר על השפיות. כי פרופורציות כבר אין כאן. שלך.

שלום הוגנות של האנושות, כבר הרב זמן אני לא רואה אותך כאן. אני נתקל בהרבה אנשים, כל אחד חושב רק על עצמו. מילא זה היה שהוא הוגן ודואג לעצמו אבל אנשים גם מרמים בשביל להרויח עוד קצת כסף או להרויח עוד קצת זמן. אנשים מבטיחים ולא מקיימים, משקרים ושום דבר. ברגע שאתה משלם במקום מסוים, שוכחים ממך, אתה לא קיים. הם גמרו לרדוף אחריך, נפלת בפח, שילמת להם, עכשיו תורך לרדוף אחריהם-ככה הולך העולם. הרבה אומרים לי שאני פשוט מצפה יותר מידי מאנשים, שאני מצפה מהם להיות הוגנים, שיהיה להם אכפת קצת יותר מאחרים. נכון שהכי חשוב זה המשפחה שלהם והם אבל מה עם אנשים אחרים-למה לשקר להם, למה לפגוע בהם, למה לגזול את הפרנסה שלהם? לכל מקום שאני הולך, אני רואה רק חוסר הגינות, רדיפת בצע. כשאני עמד על רגליי ומנסה להפגין קצת צדק, קצת יושר-אז אנשים לא מבינים מה אני רוצה. הרי אני לעולם לא פגעתי באף אחד, לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד, אז למה בעצם. למה אנשים כל כך שליליים. למה אנשים מבטיחים ולא מקיימים. הרי זה הכי מוריד מהערך שלהם כשהם לא ישרים. אני מקווה שתנסה בכל זאת קצת לחזור לעולם, תראה את עצמך אצל אנשים מסוימים שנמצאים סביבסי. פעם היית הרבה יותר נוכח, אבל היום, פשוט לכל מקום שאני הולך אתה לא שם. נכון שאתה נמצא הרבה פחות בקרב בעלי עסקים, בקרב אנשים מסחר ומכירות אבל עדיין, אני רוצה לראות אותך קצת יותר. שוב אליי במהרה, שלך, אפרסק