אני? אני מסיפור אחר... (האיש הירוק/ יהונתן גפן)
דפנה/דורי/שי.
לגבי סעיף 5? אני בוש בתגובה שלי
כמו שנאמר זה הפורום הכי סובלן ומקבל את כולם.
אז תמשיכי לכתוב ולפרוק ויום אחד גם תגשימי את הפנטזיות שלך.
בהצלחה.
דוריאן יקירי,
לא הייתי כאן מיליון שנה אבל התגובה שלך "הקפיצה" אותי.
"הפורום הכי סובלני ומקבל"? באמת?!
היתה כאן תקופה לפני כמה שנים שכל מי שחשב /פעל/ כתב או "סתם" הגיע מרקע קצת שונה - נסקל כאן (וירטואלית כמובן) על ימין ועל שמאל.
לפחות אני עזבתי לפורומים אחרים מכילים ומקבלים יותר.
אבל היי...
העיקר שיהיה לכולכם בהצלחה :-)
כן אלינור.
תקראי פוסטים קודמים שלי.
אנחנו בפתוחים.
ואנחנו מדברים על הכל.
וואלה מובי - הפתעת.
דווקא התכוונתי לכתוב לו שרוב הנשים (שים לב - רוב. מתברר שלכל כלל יש יוצאות מהכלל) דווקא מעדיפות את ה SMALL TALK, את החיזור, את ההתעניינות.
ומה אגיד לך - מודעות בסגנון "תשלחי תמונה ואני אחליט אם מתאים לי לשלוף, לפמפם וללכת" דווקא ממש לא עושות לי את זה.
אבל מה אני יודעת - אולי יש כאן כמה שדווקא נפלו שדודות לרגליך.
ומחברי הפורום אני מבקשת סליחה אם הברחתי מכאן מישהו חדש...
ועודף מתיקות עלולה לגרום לסכרת.
שי...
כשהסוף מגיע הוא תופס אותנו בגרון, חונק.
וגם אם יהיו כאן כאלה שיגידו שהסוף הזה ידוע מראש זה לא משנה ולא ממעיט את עוצמת הכאב, לא מקטין את החור הזה בלב.
כל קשר הוא שונה וכל פרידה היא אחרת.
תנשום עמוק, קח פסק זמן מהמירוץ אחר הרגש, מהמירוץ אחר המגע האחר, תהיה קצת עם עצמך.
לי זה עבד.
ואחרי שהלב מחלים מגלים את היכולת להרגיש שוב, לאהוב שוב.
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם.
אני? אני מסיפור אחר (יהונתן גפן/ האיש הירוק)
מזמן לא כתבתי כאן ואין לי שום כוונה להחיות את הפורום חלילה
אבל אולי מדי פעם אעלה כאן פוסטים שמעניינים אותי. כמובן שאשמח אם הם יהיו מספיק מאתגרים וחשובים כדי לגרור תגובה או שתיים... וחלום רטוב של דיון מעמיק...
מזג האוויר הזה גרם לי לחשוב שמעולם לא היה לי מגע אחר בקיץ.
תמיד הייתי טיפוס של חורף, של קור ושל גשם (אולי בגלל שאני אשכנזיה קרה) ולא מסוגלת לשאת את המחשבה שמישהו ייגע בי בקיץ (אפילו שיש מזגן). ובפעם הראשונה מאז שהתחלתי עם העולם המקביל אני מוצאת את עצמי לא נרתעת מהמחשבה שיש לי מישהו בחום זה.
ואתם?
אתם מאהבים של קיץ או מאהבים של חורף?
עונות השנה בכלל מהוות שיקול אם להתחיל או לסיים מערכת אסורה (או מותרת)?
דוריאן יקירי, טעות בידיך. למה נישואים פתוחים אינם מתאימים לעולם האסור? לרוב, יש יותר בוגדים/ות מאשר אנשים בזוגיות פתוחה ולכן רוב הרומנים והקשרים הרומנטיים יהיו דווקא עם צד אחד בוגד.
אני, כידוע, מגיעה מעולם הנישואים הפתוחים ואצלי לא היה מעולם איום מרומז (או ממשי) להתגרש אם בעלי יטיל וטו על הרעיון.
נכון, נישואים פתוחים אינם מתאימים לכולם ואני האחרונה שאמליץ. צריך להיות מאוד בטוח באהבת בן/ת הזוג, חייבת להיות תקשורת פתוחה וכנה.
אבל, איכשהו, עדיין דווקא הבוגדים, אלה שמשקרים, שמסתתרים - דווקא הם מקבלים משום מה יותר לגיטימציה מהחברה מאשר זוגות שהבינו שהשגרה שוחקת את היחסים ומצאו פתרון שמתאים (לרוב) לשני הצדדים.
סמארטי...
אין דבר כזה שלמות וחייבים תמיד להתפשר בחיים.
ולא אוותר לעולם על רגש אפילו במחיר של שבירת הלב.
ואני יודעת להיות כנועה כשמתחשק לי...
ומונטה - וואו... איך קלטת אותי?!
יושבת במרתף טחוב, כותבת בפורום לאור נרות ומבכה את מר גורלי.
האמת שהתגובה שלך מאוד הצחיקה אותי.
ואתה צודק - אני לא צריכה שיילחמו את המלחמות שלי.
סמרטי, האמנם ימות המשיח? אתה ורגש?
מי היה מאמין...
והפוסט לא הועלה עקב פרידה חלילה, אלא כתהייה אמיתית וכנה האם לאלה שלא מערבים רגש וחיים רק ממגע קל יותר בעולם הזה.
מה יש בו, במשפט "עדיף לאהוב ולאבד מאשר לא לאהוב בכלל"?
אני תוהה אם יש בו משהו נכון בכלל.
אולי עדיף לתת רק חצי לב?
אולי לאלה שלא מרגישים כלום קל יותר? אלה שכל הזמן במרדף אחרי הריגוש הבא? אלה שלא מעניין אותם כלום פרט לכיבוש?
ואיך בכלל מכבים את הרגש?