אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות זה לכתוב, לפעמים המילים הם מה שאני צריכה להגיד ואולי אני לא מוצאת את הדרך להגיד לך אותם כמו שאני רוצה.

אני מקשיבה לשיר הזה כבר ימים, נוגע בי במקומות כל כך חזקים, ולפעמים אני עוצרת כדי לעכל את כל הטוב הזה שהבאת לי לחיים.

אני יודעת עד כמה האהבה אליך כל כך שונה, עד כמה הבאת לתוך הלב שלי משהו שלא הכרתי, שלווה והרבה חיוך.

אני נזכרת בימים שהכרנו בחורף הקר, את הכאב והדמעות שהציפו כל חלק בגוף שלי, ואתה ליטפת במילותיך שוב ושוב כדי לשחרר כל פעם כאב אחר. אני גם רואה ושומעת אותך, שונה כל כך, מרפה מהכאב שהיה שם שלך, לא הכל נשכח, אבל למדנו למלא ברגעים שלנו בדברים נפלאים.

אני לא יכולה אפילו להגיד תקופה, אני חושבת שלאורך כל הדרך אנחנו חווים סערה בין אם חזקה לבין חלשה ועומדים איתנים מולה, שוטפת אותנו כל פעם בצורה אחרת ומשהו שם בלב של כל אחד מאיתנו מאותת שעדין לא הזמן שלנו ללכת. 

הכתיבה נעצרת, הראש מגולל כל כך הרבה רגעים בראש, נשאבת לזכרונות המעורבים בתשוקה, חיבוק וגם סתם מילה טובה. בתוך כל אלו דמותך עולה מולי, וכל מה שמתחשק לי זה להיות נטולת בגדים להתכרבל עמוק בגוף שלך ולהרגיש את החיבוק החם והאוהב שלך כולו שלי.

רגע אחרי, אני אפרוש את ידיי לצדדים ואעטוף אותך לתוך גופי, כי למדתי שגם בך יש אהבה שזקוקה לחיבוק הזה.

תודה על רגעים מופלאים שהבאת לחיי.

https://www.youtube.com/watch?v=NvLni-QU4VU

הימים שהתעטפו בקור
הם התקלפו ממני כשהופעת
הלילות שנצבעו שחור
התבהרו ברגע שהגעת
והשעות הפכו יפות
הידיים מלטפות
מי שפוי מי משוגע

אתה יודע איך לבחור מילים
איך לפייס סופות שבשמים
בנהרות כאב בשתי עיניי
כבר התייבשו
חלפו ובינתיים
מהאור לאפלה עוד תלויה השאלה
מי שפוי מי משוגע

באהבה הזאת שירדה אליי
ושלפה אותי מבור חיי
העיניים נפקחו
הספקות הם כבר נלקחו
מהמוכר ממה שכבר עבר
מי שפוי מי משוגע

הבדידות שנספגה עמוק
היא נשפכה ממני כשהופעת
גם הים שלי נרגע פתאום
כל הדרכים לוקחות אותי הביתה
והשקט התרחב בכל חדר של הלב
מי שפוי מי משוגע

שיר נפלא

פעם הפתיע אותי עם השיר הזה. 

זה כל כך ריגש אותי. כי הוא לא מאלו שכותבים וחופרים כמוני וזה היה הכל בשבילי.

געגוע...

17:33 23-11-2014|shai123462 כתב:

יפה ומרגש 

אהבתי מאוד 

תודה שי

15:13 20-11-2014|shirly1981021 כתב:

פיית האור! 

את מרגשת! ומקסימה !

תמשיכי להיות כמו שאת 

shirly d

תודה שירלי

12:43 20-11-2014|Miss-be-have כתב:

12:03 20-11-2014|פיית האור כתב:

כל כך הרבה ימים חלפו מאז נשק לי נשיקות ארוכות ואוהבות. הגעגוע לגופו הולך ומתעצם מיום ליום. שברירי נקודות הזמן בנינו הפכו טרוטי עיניים ובתוכי מתעצמת התשוקה להפוך לאחד, גוף נוגע בגוף.

פרקי הזמן עוטפים בתוכם את נסיבות החיים המכתיבות את הלך הרוח. שגרה הפכה מילה גסה וברוטלית המופרת ללא הרף.

לרגעים המחשבות נודדות לבוקר ההוא, במרפסת הכחולה המשקיפה למרחק. טעימות אוכל דרך ידיו הענוגות, אינטימיות חוצת גבולות, מרגשת, בתולית וכל כך עצומה.

לעיתים השלווה והחיוך מרימים ראש כלא מאמינים על האושר שממלא כל חלק בגופי.

ברגעי העלטה מסביב, כשהשמש שכבה לנוח, הנחתי ראשי בחיכו, מנסה לנשום סדורות, גופי נרעד קלות, והדמעות זולגות בשקט על חולצתו. מחבק כל כך חזק, בקול שבור לוחשת עד כמה האהבה אליו עצומה, עד כמה ההבנה כואבת שאין לה מעבר. הדמעות זולגות, מרטיבות, והוא לראשונה שר לי באוזן את בנאי וגלרון, תחת עץ האהבה יושבים בצל האהבה, שניים אוחזים ידיים.

רגע סימבולי של עץ דמיוני שלך, חלקת האלוהים הקטנה שלי.

החלקה שאמשיך לטפח בכל האהבה שאתה ממלא אותי. החלקה שהפכה פיסת אושר נדירה בחיי. 
בדמעותיי כי זולגות לא אצליח לתרגם לך עד כמה יפה החלקה, כמה צבעוניות מוקרנת החוצה. עד כמה הפרח מרגיש כל כך מוגן, עד כמה הוא רגיש ושברירי, עד כמה מתגעגע לרגעים הנפלאים של עץ האהבה.

 

https://www.youtube.com/watch?v=y4cFjtD6Cs8

את כותבת מדהים, חשים כל פעימת לב בגעגוע הגדול.

כמה ברת מזל את שמצליחה להציף געגוע לרגע יפה בצורה כה טהורה ונטולת רעל וכעס.

מאחלת שתזכי לחלקת אלוהים לכל חייך.

תודה רבה

12:26 20-11-2014|miki miki כתב:

הי

ריגשת אותי עם המילים שכתבת.זה בדיוק מה שאני מרגיש כבר שנתיים מאז הפרידה.

מזדהה עם כל מילה שכתבת.

וכמובן עם השיר המדהים הזה.

תודה :-)

אתה לא חייב להתפשט לידם, אפשר רק להציץ.

מגלה שגם זה לא ממש מושך אותי, מה אני צריכה לראות פורנו מול העיניים.

לא

גם לא כשאהיה בגילו.

כל כך הרבה ימים חלפו מאז נשק לי נשיקות ארוכות ואוהבות. הגעגוע לגופו הולך ומתעצם מיום ליום. שברירי נקודות הזמן בנינו הפכו טרוטי עיניים ובתוכי מתעצמת התשוקה להפוך לאחד, גוף נוגע בגוף.

פרקי הזמן עוטפים בתוכם את נסיבות החיים המכתיבות את הלך הרוח. שגרה הפכה מילה גסה וברוטלית המופרת ללא הרף.

לרגעים המחשבות נודדות לבוקר ההוא, במרפסת הכחולה המשקיפה למרחק. טעימות אוכל דרך ידיו הענוגות, אינטימיות חוצת גבולות, מרגשת, בתולית וכל כך עצומה.

לעיתים השלווה והחיוך מרימים ראש כלא מאמינים על האושר שממלא כל חלק בגופי.

ברגעי העלטה מסביב, כשהשמש שכבה לנוח, הנחתי ראשי בחיכו, מנסה לנשום סדורות, גופי נרעד קלות, והדמעות זולגות בשקט על חולצתו. מחבק כל כך חזק, בקול שבור לוחשת עד כמה האהבה אליו עצומה, עד כמה ההבנה כואבת שאין לה מעבר. הדמעות זולגות, מרטיבות, והוא לראשונה שר לי באוזן את בנאי וגלרון, תחת עץ האהבה יושבים בצל האהבה, שניים אוחזים ידיים.

רגע סימבולי של עץ דמיוני שלך, חלקת האלוהים הקטנה שלי.

החלקה שאמשיך לטפח בכל האהבה שאתה ממלא אותי. החלקה שהפכה פיסת אושר נדירה בחיי. 
בדמעותיי כי זולגות לא אצליח לתרגם לך עד כמה יפה החלקה, כמה צבעוניות מוקרנת החוצה. עד כמה הפרח מרגיש כל כך מוגן, עד כמה הוא רגיש ושברירי, עד כמה מתגעגע לרגעים הנפלאים של עץ האהבה.

https://www.youtube.com/watch?v=y4cFjtD6Cs8

חזרנו לימי החושך