בעלים הופכים למאהבים מוצלחים כאשר הם בוגדים בנשותיהם.
מרלין מונרו
שנה שלא עידכנתי כאן מה שקורה, ושנה שלא שוחחתי כאן איתך, מיכאלה, חברה טובה שלי. האם את עדיין מבקרת כאן לפעמים? חסרת לי, כאן בפורום.
בשנה האחרונה, חיי השתנו מהקצה לקצה. התגרשתי, ואני חיי עם האישה הנכונה לי, באותו בית, שסיפרתי עליו, אפוף ירק וחורש.
המשפחה הגרעינית שהיתה לי התפוררה ועכשיו אני מבין עד כמה לא היה שם דבר. המשפחה שלה קיבלה אותי כל יפה, עד שאני מרגיש סבא לגמרי, לשני הנכדים שלה. הנכדים שלי, הנכדים שלנו!!!
והכל כך נכון לי, מיכאלה. מכיר את האהובה שלי, כמו שלא הכרתי אישה בחיי. מכיר אותה, והיא מכירה אותי, יודע אותה והיא החצי השני שלי. את מכירה אותי, מיכאלה, אני לא טיפוס רומנטי, ובכל זאת, לחיבוק שלנו ישנה משמעות שמעולם לא חוויתי, ולנשיקה שלנו יש טעם שמעולם לא טעמתי, והכול על כך נכון, שרק אלוהים יכל היה לברוא דבר כל כך מושלם...
הכול כל, כך נכון לי, מבעיתה אותי המחשבה על הזמן שביזבזנו, היא ואני על חיים אחרים שלא ביחד, ואני מצר על כך שלא יהיו לנו ילדים משותפים. היו יכולים להיות ילדים של אהבה, בוודאי שהיו יפיפיים, כמוה....
בקרוב נתחתן. אני מתרגש רק מהמחשבה על כך. אנחנו חיים עכשיו כזוג לכל דבר, ובכל זאת, ברית חתונה הוא סימלי וחשוב לי מאוד.
חוץ מזה, מלבד התחושות של זוגיות מעולה, אין הרבה לעדכן....
מה חדש אצלך? ספרי לי.
התגעגעתי לקרוא את דברייך כאן בפורום.
ספרי לי, כתבי לי......
ערב טוב, מיכאלה, חברה טובה שלי.
היי, אתה!
האמת ? ממש התגעגעתי!!
שוב נוסע, שוב חוזר ?!
איש של דרכים אתה.
מתי כבר לא תגמע מרחקים ?
מתי כבר תחדול מהדרכים ....
מתי כבר תהא לתמיד ?
מתי כבר .........?!???!
מיכאלה שלי,
חדלתי מנסיעותי. את יודעת.
כעת יש לי בית. בית של שלב ב' בחיי.
כמה זמן שלא כתבתי, וכמה זמן שלא ביקרתי כאן.
הפוסט / דיון הזה, מהווה מעין יומן לכל שחולף עלי מאז שנפל דבר.
המון התחדש אצלי.
לפני מעט יותר משבוע חגגנו, אני ואת - האישה הנכונה לי, ארבעה חודשים להחלטה, ארבעה חדשים מאז הרגשתי כמו עם ישראל שיוצא מעבדות לחירות. ארבעה חודשים מאז שהבקיעה קרן אור את החשיכה התהומית שחייתי בה קודם. וקרן האור הזו הולכת ומתעצמת, והחשיכה הולכת ומבהירה. הכל נראה לי כל כך נכון. כמו לא יכול להיות אחרת, וזה משיב אלי את השאלה, איך לא הכרתי אותך 30 שנים קודם? הרי כך הדברים היו אמורים להיות. אי אפשר אחרת.
לפני שלושה שבועות, עזבתי את הבית. בניגוד לעצת עורך הדין, בלי רוח וצילצולים, בלי לארוז תיק, פשוט הפסקתי להגיע הביתה, וחזרתי ערב ערב מהעבודה, ללון בדירה שלך, שהפכה להיות הבית שלנו. נכון שעורך הדין שלי הטיף לי מוסר, אמר שזה לא משרת את האינטרסים שלי, אבל לכל לילה שישנתי הרחק ממך, היה מחיר שגבוה ממה שאני הייתי מוכן לשאת...
והחשוב מכל - לפני שבועיים, שכרנו, את ואני, בית לגור בו. מקום שבו את ואני נממש את הזוגיות המדהימה שיש לנו, מקום שיהיה הקן שלנו.
בית גדול מידות, מתוכנן להפליא, בשכונה ירוקה ושקטה של העיר.
בחזית הבית מרפסת ארוכה מקורה, שמשקיפה אל החורש. כמו לגור בכפר באמצע העיר.
עוד פחות מחודש ניכנס לגור שם, והתרגשות עוברת בי.
ביקרתי שם היום.
הגעתי לבדי, הבאתי כמה דברים, לחסוך ולו במעט את ההמולה של מעבר הדירה.
ישבתי היום על המרפסת, הקשבתי לדומיה והרהרתי - בר מזל אני: אלוהים אוהב אותי והוא מפצה אותי בנוכחותך על שנים עברו.....
היי לך חברה טובה שלי,
מזמן לא פקדתי את הפורום ולא עדכנתי כאן בדיון הפוסט הזה את הקורה איתי.
אנחנו בדיון משפטי שהתחיל לא טוב, וכנראה ימשיך למחוזות רעים.....
במצוות עורך הדין שלי, אני נמצא בבית כמה שיותר, מנסה להשרות אווירה של שקט ושלווה, הכל כדי שהתהליך לא יתדרדר יותר מדי.
לפני כמה ימים, "גנבתי" יומיים, וביליתי איתה עם האישה הנכונה לי.
כשניפרדתי ממנה, ממתין לרכבת, כתבתי לה את המסר הבא:
______________________
אני אוהב אותך אישה מיוחדת שלי.
הימים הללו היו מאוד חשובים בעיניי.
האהבה שלי אלייך גוברת עם הזמן, וביומיים האחרונים קיבלה משמעות ועומק נוספים.
אני שמח שיש לי אותך, שמח שאנחנו יחד ומאושר שמצאנו אחד את השני.
אני בטוח, יודע ומרגיש שנועדנו אחד לשני, ואיש או מהמורה בדרך, לא יפרידו בנינו, לעולם.
נפרדתי היום ממך ברגשות מעורבים, עצב וגעגוע המהולים באושר ושלמות.
אני לא לוקח דבר כמובן מאליו, ועם זאת, אני בטוח באהבה שלי, ומקבל באושר את האהבה שלך.
אין לי ספק שאנחנו פונים אל עתיד מלא הגשמה ומימוש אהבתנו, שנכונו לנו יחד חיים מלאי סיפוק, ואני מביט אליו, אל העתיד, בצפייה ומיייחל לו.
שהינו בימים האחרונים יחד, ישנו מעט מאוד, ובכל זאת, מרגיש שלא חיבקתי אותך די ושלא מיציתי.
אוהב אותך, בכאב ועד כלות.
שלך אני
______________________
כתבתי את המילים הללו בחטף, ממתין לרכבת, תוך סערת רגשות. הן לא מסוגננות היטב, כמו שאני אוהב, אבל אין יותר אוטנטי מהן.
אני כל כל מקווה שהתהליך המשפטי נסתיים מהר ככל האפשר.
אני מתגעג אליה כל כך....
איזה תהום פעורה בין השקפתו של ה"פילנטרופ",
לבין השקפתה של אישה בשלה ובוגרת, שמאמינה שכשיש לגבר אהבה, היא כולה מיועדת לאחת, ואין זולתה.
אני מביט על הדיון הזה בינכם, ומחייך.
היי לך, מיכאלה יקרה,
באמת נראה שרק שנינו כותבים כאן בפוסט הזה.
אני שמח שאת כאן. יש לי יחסית מעט אנשים לחלוק את הקשיים שלי בחיי היום יום, ואת אחת מהן.
למרות שהטלטלה מהולה בשלמות ואופטימיות, החיים שלי בימים אלו, בעיקר בימי החגים לא סוגים בשושנים. במצוות עורך הדין שלי, אני נשאר בבית, מסתובב לאשתי מול העיניים. להשקיט מעט, עד כמה שאפשר ואם בכלל ניתן, את יצר הנקמנות שלה. זה מצב אבסורדי. אני מרגיש כמו בעוצר בית, מוצא מפלט בעיקר בשבתות ובחגים, בהם אני נוסע לקרובי משפחה, כדי להיות רחוק מהבית.
בימים אלו, כל מעייני נתונים לסיים את הנשואים הכושלים שלי מהר ככל האפשר. אמרו לי כבר שאני התגרשתי כבר לפני שמונה שנים, ואשתי רק עכשיו חווה את עלבון הפרידה, ולכן מערימה עלי קשיים. זה פשוט לא מעניין אותי! היא התעלמה ממני ומהצרכים שלי במשך שנים, ומבחינתי, זו הבגידה האמתית. בגידה בברית שכרתנו כשהתחתנו – לדאוג אחד לאושרו של השני. הבגידה הזו נמשכה לאורך הרבה שנים, ואני הייתי האחרון להבין שמשהו רקוב שם. רוב האנשים שאני מדבר איתם, שואלים אותי למה חיכית זמן כה רב. הם ידעו שמשהו לא תקין. ראו אותנו, ראו אותי, ולמרות זאת, לא אמרו לי דבר. זה מעורר מחשבות לא נעימות, שאף אחד לא היה חבר מספיק טוב (כולל קרובי המשפחה שלי), לדבר איתי על כך. מעורר מחשבות עד כמה הם היו באמת חברים טובים?
נוסף לכך, התברר לי שהיא התחילה במסע הכפשות, התקשרה אל קרובי המשפחה שלי ואל חברים שלי לספר. פשוט חוצפה. המשפחה שלי והחברים שלי הם הטריטוריה שלי. פשוט חוצפה!!
כאילו התחתנתי עם אישה אחת, ואני מתגרש מאחרת. כולנו משתנים עם הזמן, אבל היא פשוט אדם אחר - לא צפויה בתגובות שלה, איבדה כל הגיון במעשיה. כל הצדדים השליליים באופי שלנו יצאו החוצה.
למעני, למען הבריאות שלי, אני כל כך מצטער שלא קמתי ועזבתי אותה הרבה הרבה קודם.
בחודש האחרון, אני משתדל להיות בבית כמה שיותר, במסגרת כל האמצעים מקדשים את המטרה. וזה מביא אותי לבעיה האמתית שלי - אני נמצא בחברתה של האישה הנכונה לי מעט מידי.
מרגיש כמו משה רבנו, על הר נבו.
הכמיהה אליה קשה. בימים אלו התחלתי להבין את משמעות כאב האהבה. המיטה ריקה וקרה, ואני מוצא את עצמי מתעורר בלילה, מגשש בידי, מבקש לגעת ולהרגיש, והיא אינה. יודע שזה זמני, ועם זאת, לא יכול לשאת זאת יותר....
מציץ מדי פעם ... חחחחח.... אכן מרגש מאוד ... מחזיק לכם אצבעות
שי, תודה.
אני כבר מעט מחודש אחרי ההחלטה.
מאז עברתי שלב של שמחה ופורקן,
ואז שלב של טלטול,
ועכשיו מתח מהול בהתרגשות מפרק ב בחיים.
אצלי הפרק ב נוגע גם בזוגיות וגם בשינוי מאוד מהותי בקריירה.
אני באמת נרגש וצופה לעתיד עם שיר בלב.
תודה על הפרגון!!
יודע מה נראה לי ?
שאין כאן איש :-)))
אק אתה ואני כאן!
משוחחים בינינו ...
רק שי, חבר טוב מאין כמותו
בא לבקר מעת לעת ..
הייה מבורך, אתה אלדד :-)
קפצתי לבקר, וראיתי שזה עתה כתבת.
מכיר אותך היטב כאן מהפורום, ואף פעם לא השכלתי לנחש מה הן השעות שבהן את כותבת.
תודה על הפירגון. את בפירוש מחממת לי את הלב.
צודקת. פרק ב הוא פרק איכותי ועוצמתי יותר מפרק א. הוא פרק "נכון" יותר.
עם השנים, אנחנו משתנים והאהבה של שנות הנעורים כבר לא מתאימה לנו לגילאים המבוגרים יותר. רבים ממשיכים בחייהם בהליכה בתלם, וזה בדיוק מה שקרה גם לי.
שנים חייתי בשקר שהכל כשורה, ולא עוד!
לא יכולתי להמשיך עם תחושת החנק בנשואים שלא מספקים חום ואהבה.
הרגשתי שאני נפלט מהנשואים, וכאן מצאתי אותה, גם היא מוכנה לפרק ב של החיים.
בשבילה אזיז הרים. ואני יודע שאזכה ממנה ללא פחות מזה!!!!
גאה בך!!!
אמיץ וגיבור אתה!
הלכת עם ליבך עד הסוף.
לא עשית שקר בנפשך.
כמה הערכה והוקרה שיש בי אלייך.
כזה אתה .. אצילי ואבירי.
מכירה אותך ... טוב כל כך!
רוצה לחבק אותך עכשיו. אתה ראוי לחיבוק ענק - אתה!
אלדד, זוכרת שוב ושוב, כי ישנה אותה אחת .. וכמה שפר עליה גורלה ??!?!
ועד כמה בורכה היא, מפי עליון.
איני יודעת את נפשי, מרוב שמחה.
אתה איש גדול!
אתה יוצא אל אושרך, אל החופש שלך, אל בחירתך.
אל החרות הכה מיוחלת.
אל כל מה שנפתח לקראתך ומחכה לך.
אל עצמך!!!
נישגב אתה בעיניי !
מחבקת אותך, אלדד חברי הטוב.
אתה, מאז ......
אני, מיכאלה.
אכן, חברה טובה את!!
(והאישה הנכונה לי? - קוראת כאן איתי את הכתוב, ומחייכת חיוך רחב)
מבלי להקטין בעצמת המעשה, היא, האישה האחרת והנכונה לי, נמצאת בחיי וארוגה בתוך נימי נפשי.
אני אוהב אותה, כמו שעדיין לא המציאו. החיבור שלנו, הנפשי והגופני, הוא שמיימי. לא פחות. היא אוהבת, ומפרגנת, חכמה ומאוד ותאבת חיים. מכיר אותה כאן מהפורום, כבר ארבע וחצי שנים, ומרגיש שהיא במודעות שלי כל חיי.
בתנאים כאלה - איך אפשר שלא לעשות מעשה? איך אוכל שלא לרצות לחיות את חיי איתה?
חשבתי היום על הבאות.
אני יודע היטב שהאושר צפוי לנו עוד מעט לבוא.
והחשש היחידי שלי, הוא שנתרגל אחד אל השני, שניקח אחד את השני כמובן מאליו.
כל מה שאני מבקש, זה להמשיך להתרגש ממנה כל יום ...!!!!
מאחל לך בהצלחה
מי ייתן ותחייה את חייך בשקט ותמצא את השלווה ואהבה ושאתה זקוק לה
והשנה הדשה בפתח תהיה בשבילך שנת שלום שנת אהבה ורעות וכל טוב
שי
תודה שי,
שנה טובה גם לך.
בימים אלו, התחושה העיקרית הינה תחושת הטלטול. עם זאת, זו מהולה בתחושת שלווה ושלמות.
אני יודע היטב שלא ירחק היום והשקט אכן יגיע. אכן, שנה טובה בפתחי!!!
תודה על הברכה
