האם יש תקווה אחרי הרבה נפילות? האם יש תקווה אחרי כל כך הרבה זמן נקי [ארבע חודש ממש היום]?<  הנה אפילו עכשיו המחלה צועקת לי במוח, את אותו סיפור ישן שאני מנסה להתעלם ממנו כל החיים, שתוק. היא אומרת לי. מה כבר יקרה, כולה שולח הודעה... העולם יתמוטט, אלוהים ישלח את זעמו אל האדמה עליה ביתי יושב, וזאת תפתח פיה ותבלעני חי, רק כי הגבתי להודעה. 
זה מרגיש לי כמו נצח, זה יום כזה, זה ברור ואולי לא אולי משהו באמת לא נוח לי ורודף שמה, משהו שאני ממהר להסתיר מעצמי. 

מספר הנפילות איננו פקטור בהחלמה, הנפילה הבאה, שתקרה חלילה וחס, שלא נדע מצרות, איננה פקטור בהחלמה. הנפילה הבאה יכולה לעזור או למחלה או להחלמה.  או להיכנס למעגל הנצחי של תחושות ורגשות שמצקידות שימוש או בדרך נס כזו או אחרת להיעזר בה לעלות על יום נקי. 

אני קצת פסימי היום, אני מצטער... הלב שלי מתפוצץ מעודף מתח... או מפריקה? לא יודע ממש. לא נראה לי שאפשר לדעת מתי "הפעם זו הפעם שבה אשאר נקי", אני מוקף במלא תמיכה ששומרת עליי, אני משתדל לא לתת לעצמי את ההזדמנות, ואני עומד עם סטופר ליד הלב 24\7 מנסה על הדרך להבין מה קורה שם.  אני רוצה להאמין שאשרוד את השבוע הקרוב, ואז מה? יהיה יותר טוב? יותר טוב פחות טוב, אני יודע מה בטח לא יעזור, ניסיתי את זה כל כך הרבה פעמים, זה לא ממש עזר עד עכשיו.  הנטיה לברוח שם, אין ברירה, אין מה לעשות, יש מה לא לעשות זה בטוח, זה גם משהו.

  

מה חשבתי לעצמי? שאצא מהגמילה והכול יהיה בסדר? אז זהו שלא... 

מהיכן אתחיל? NA רתחתי היום שמה, אני חבר חדש קשה לי עוד להתחבר להיפתח ולדבר. וואלה, פתאום נפלו עליי העצבים, פתאום הבנתי מה היה בפגישה הקודמת, פתאום הכתה בי המחשבה שהמקום שאמור לספר לי החלמה הופך או עלול להפוך חלילה לכור היתוך עבור המחלה המקוללת. NA מלשון אנונימי, אלא שכבר בפגישה הראשונה חברה סיפרה על כך שמישהו סיפר משהו ששיתפה, אמרה זאת כדרך אגב. אני הייתי בשוק, ממתי איפה ואיך ב-NA מדברים מחוץ לפגישה על מה שקורה בפגישה עצמה? ואז אני זוכר שיצאתי משם בדרך חזרה שאלתי את עצמי, "נו מה אתה אומר על המקום?" ועניתי "אתה צריך לקחת כמובן מאליו שמה שתאמר ייצא, חוץ מזה נראה נשמע טוב". וגם הרגשתי טוב עם העניין, נו בטח המחלה הרגישה טוב. ההתמכרות הרגישה מצוין. זו דוגמה עד כמה המחלה שלי מחכה לי בפינה, כמה היא פתלתלה וחכמה, קומבנטורית: אם אני מניח זאת, מן הסתם לא אוכל לשתף, וגם מה שאצליח לשתף עלול להפוך לחומר דלק של המחלה שלי בעצמי, וגרוע מכך, עצם נוכחתי במקום שאמור להיות החלמה הופך לקרשים למדורת המחלה. שכן, גם אם איש לא ישתף, לא ידבר לא יספר, עצם זה שהנחתי זאת, המחלה כבר תדאג לספר לי סיפורים והיא בהחלט מספרת.עם כל זה נכנסתי לNA היום, בדרך לNA רק על זה חשבתי, לא יכולתי להישאר שם יותר מדי, אז הלכתי. התקשרתי לחבר לדרך שהרגיע אותי, "אל תוציא את זה מפרופורציה". אבל האמת, אני רואה את זה בחומרה, אני שומע שם סיפורים על אנשים שנקיים עשר, עשרים שנה, לעניות דעתי, הם אולי נקיים בדם אבל לא בנשמה, ועל מה ההתמכרות יושבת? לא השתמשתי בסם כי הכול טוב לי בחיים.... 

חוץ מזה יש לי צרות עם השותף, שהוא גם הבעלים של הדירה, עושה לי חשבון על נייר טואלט אבל בלי לדבר על זה, שזה הכי גרוע למחלה שלי. הייתי אסרטיבי היום דרשתי ממנו כמה דברים ואני מרגיש רע עם עצמי, הרי מי אני שעוד אדרוש? שכחתי כמה דברים כמו תחליף קומקום יא קמצן אתה הורג אותנו עם האבנית. אבל זה יותר מדי בשבילי. אני מרגיש רע שהרמתי עליו תקול ואולי אני מרגיש רע כי אני מזדהה עם הקמצנות שלו. קשה לי לנשום.

נוסף על כל הצרות הגיע שותף חדש שמה למעלה בגג, והוא חובב אלכוהול. ירחם השם אין לי בעיה עם אלכוהול בכללי, אבל מה יקרה חלילה אם כל דיכאון יציף אותי? איזו ריקנות יוצאת דופן בעוצמות שאני עדיים לא מסוגל להתמודד? ואולי זה יקרה ביום שאני יהיה עייף או רעב או שניהם יחד? הדרך מהבקבוק לסם היא קצרה. 

אני עייף מכל זה, קשה לי לנשום. אסמטי מרגיש חנוק, ופחות או יותר כבר נקיתי את רוב הבית הזה סידרתי וצחצחתי בשבועות האחרונים, ככה שהמחנק הזה שאני מרגיש עכשיו? אין לו תירוץ של אבק, הוא בא מבפנים. לא הכול נורא, בעקבות שיחה עם הפסיכולוגית שלי אני מרגיש סוף סוף מוכן לפחות נפשית להתחיל את 12 צעדים.... פיזית? מותש ולא בגלל העבודה, החיים הם עבודה קשה בפני עצמם, מחלת החיים.

לא הכול רע, אבל למה לי לדבר על מה שטוב? זה לא משרת את מפלצת ההתמכרות שלי שלא יודע שובע, תמיד רעבה, עוד עוד עוד היא אומרת לי ואוכלת אותי על ידי שימוש ברגשות שליליים. 

הקושי שלי הוא לחיות, לחוות, לחוות את עצמי. אני משתמש בונטולין כדי לנשום, ואני עייף. 

הרבה הרבה תודה לך. 

בוקר, במוחי עוד צפות כמו גלגלים מחשבות געגוע של ליל אמש. חבר קפץ לבקר אתמול חבר שלא ראיתי זמן רב. יושבים מדברים והלב שלי מרגיש משקולת, לשבת ולדבר זה מאמץ. לשתף, לדבר וואלה קשה לי, יושב עם חבר, מילדות, כן אין מגננות כאלה שיש לי בדרך כלל עם אנשים, ובכל זאת למרות זאת מרגיש שהלב כואב מרגיש מותש מרגיש עייף. חייתי בבדידות עמוקה זמן כה רב...

פתאום אני מתעורר מחדש לחיים, ואחד הדברים שעולים לי בראש זו את. נרשמתי לאתרי הכרויות אבל אין לי מושג איך הדברים האלה הולכים מאז שהדלקתי תג'ויינט הראשון אני לרוב לבד, בלי בת זוג ואני מוצא את עצמי בשלב בחיים שאני לא יודע אפילו איך להתחיל עם זה. אז מגיע החבר שלי,שמדבר איתי בדיוק על אותו נושא, וברור לי שהוא יהיה הכוח הגדול שלי בנושא הזה, כי לבד אני אבוד. ובייחוד בנושא הזה, יש בי געגוע לקשר, ואני מאחל לעצמי שאמצא אותך שמה איפה שזה לא יהיה. אני מקווה שאת מחכה גם לי, אני בשלב בחיים שאני מוכן לקחת את הזמן ולהכיר עד שאמצא אותך זו שאוכל להיות אתה, להיות אני בלי מגננות להיות כנה, ושמח וצוחק. ותודה לאל ששלח לי אותו שיעזור לי בזה, כי באופן כללי זה לא משהו שבכלל עניין אותי בעשור האחרון, זה אולי ישב שמה באיזה פינה במוח מאחורה, ותמיד הושתק על ידי הסמים, ובאמת אין לי מושג איך מתחילים... 

מאז עזיבותי את כפר הגמילה, מסתבר שמאוד קשה, אני אומר מסתבר כי עד שלא חזרתי לטיפול שם פשוט לא שמתי לב, מודעות עצמית היא ממני והלאה. כן עבודה, ניקיונות של דירה מזוהמת, אין לי זמן לנשום וגם כשאני מגיע סוף היום עייף מהתרוצציות אני עוד מרשה לעצמי להרגיש אשם על זה שאני רואה קצת טלוזיה או יושב על המחשב, כי אני לא בסדר זה משפט שחקוק אצלי בתודעה. AAAAAAAAAAAAAA

הנני יושב ממש עכשיו מארגן תיק חדש ישן במקום להמשיך להתרוצץ עם שקיות כל הזמן ומה אני רואה, בתוך אחד מדפי הנייר המקופלים ? שם מעל כתב ידי [סיפור קצר ונחמד על מפץ גדול שהרג את כל הפולטיקאים למעט אחת שעברה אצל מעצבי אופנה שינתה את הגזרה ואת שמה ל"שמעונית"] ? צמוד על הדף נמצא מספר חתיכות חומות דבוקות היטב, הטוף של הטוף יושב מתיישן מי יודע כמה זמן ורק מחכה לי 99 יום נקי? אפשר לחגוג לא ? וודאי שלא, זרקתי את זה. 

לא שיש לי בעיה עם הג'וינט עצמו, גם אם לא הייתי אסמטי ומהצד השני גם אם הייתי מכור למריחואנה ברמה הרסנית עדיין אין לא בעיה עם הסם עצמו. המעשה שעשיתי עכשיו רק חידד לי את העניין שסמים זה לא מכלול ומכורים זה לא מכלול ויש אנשים שאלרגים לסם כזה ויש אנשים שאלרגים לסם אחר, עובדה לא כל מי שעישן את הקרח המקולל הזה הפך לעבד שלו כמו שקרה לי. ובכל זאת ולמרות כל זאת, אני מעדיף להיות מכור לNA או יותר נכון לעצמי. המחשבה של עצמי נקי מדליקה אותי. היום הצלחתי לתפוס יתוש, בראש קלטתי את התנועה שלו, בשבריר שניה המוח מבלי לעדכן אותי הפנה את הידיים למקום הנכון. המחשבה הזו שלי ניקיון ומה יקרהה הלאה למודעות שלי מעודדת אותי. לראות את הקוגנציה משתפרת בצורה כזו עושה לי טוב. 

תודה רבה 

חזרתי הביתה, אחרי פרידה מרגשת בכפר הגמילה בו הייתי בחצי שנה האחרונה. כל כך הרבה אהבה, והתרגשות הייתי. היה נהדר אבל אני לא משלה את עצמי, אני יוצא לקרב על חיי, התקופה הזו לא הייתה סוף סיפור היא תחילה של תהליך ומאבק. היה קל להישאר נקי בכפר, וגם שם נכשלתי לפני 93 ימים. נכון, הנפילה הייתה חלק מהתהליך שלי, הייתי זקוק לה כדי להפנים המון דברים, כמה רוע יש בסם איזה פטיש אוויר זה לנפש. הנפילה עזרה לי לזהות תהליכים נפשיים ודפוסי חשיבה שמשפיעים עליי לשימוש. כל אלה דברים שיעזרו בהמשך המאבק שלי. אבל הנפילה הזו הזכירה לי את התחושה המטעטעת של הסם והיום 93 יום אחרי, אני יכול לומר בפה מלא שיש כמיהה אליו כמיהה ברמות מפחידות כל כך מפחידות שהדחקתי את הכמיהה הזו, אסור לי. אסור לי לשכוח כמה התחושה הזו היא אשליה, היא עושה תחושה טובה לרגע, ובו בזמן חופרת את התחושות הרעות, את חוסר הביטחון את הדיכאון, חוסר האמון בעולם את הכורח בבדידות לבורות עמוקים יותר. 

קשה לי מאוד בפרידות, והאמת שמחר אני כבר חוזר לשם להמשך טיפולים. תודה לאל הסם לא פגע בי ברמה פסיכיאטרית, אין מחלות נפש שהתעוררו כתוצאה מהשימוש בסם. אבל אני כן אצטרך מעקב פסיכולוגי ועזרה להילחם בדפוסי חשיבה ישנים שפיתחתי לאורך שנים. 

אני רוצה לרשום על התהליך שעברתי בכפר הגמילה, זה ייקח קצת זמן אני בטוח, קשה לי להפנים קשה לי להסתכל על מה שקרה שם, אני יודע שעברו בתוכי או התעוררו בתוכי במהלך התהליך אנשים חדשים, אנשים שהם אני, קולות שהושתקו בי, הרצון לחיות חזר, הכמיהה לחיים. כל יום נקי הוא יום ששווה לחיות אותו. 

מצאתי דירה עם שותף, וכבר עכשיו אני יכול לראות איך ההתחמקות מהשאלות שלו לגבי החצי שנה האחרונה שהייתי בכפר מזיקה לי. נחש הקומבינה מתעורר שם וזה מסוכן לי - אני אצטרך לגלות לו את האמת בשביל הניקיון שלי, בשביל ההחלמה שלי, זה מדאיג אותי אבל זה הכרחי.

טרמפיסט לגלקסיסה \ DISC WORLD הומור, אם זה יענין הם ימשיכו משם. 

טרמפיסט לגלקסיסה \ DISC WORLD הומור, אם זה יענין הם ימשיכו משם.