התעוררתי לפני שעה וחצי כדי שאהיה במצב צבירה לכתוב ולנהוג. למה אתם שואלים? כי:
ראשון:
התלבטתי קשות אם לבוא בערב, החלטתי שכן. באתי עם אחותי מרווה. נגמרו הכרטיסים למה שרצינו להיכנס אליו (כולל לתוכנית ב' אם ייגמרו הכרטיסים...) אז קניתי כרטיסיה וכרטיס לסרט בשלישי בערב (מזל. נשארו רק עוד 6...) והסתובבנו קצת.
פגשתי את נעם, שהציעה לי משמרת על עמדת הסושי שהיא הקימה, אז גלגלתי רולים במשך 20 דקות לעוברים והשבים. היה כיף וטעים, למרות שאציין שאני את הסושי שלי מעדיף עם דג ולא עם טופו (: ואז שיחקנו ג'אנגל ספיד עם אנשים שאני לא מכיר. הספקתי להיפצע באצבע, ולהיווכח שלמרות שלא שיחקתי שנה וחצי, אני עדיין ממש טוב! (ניצחתי פעם מתוך 3 [כשבפעם הראשונה הפסדתי רק כי למישהו אחר יצאה צורה קודם] ממעגל של 6 אנשים). אכלנו סושי (שוב!) על חשבון ההורים וחזרנו הביתה עייפים ומרוצים.
שני:
הגעתי ב11 לתל אביב, גיליתי שהחנייה הסודית שלי נמכרה לאיזה חברת בנייה, התבאסתי ושילמתי 60 שקל על חנייה לכל היום. פגשתי כל מיני אנשים (בעיקר ברק), גיליתי שהמצנפת מיון שלי עדיין אטרקציה, והלכתי לאכול צהריים בדירה של חבר שלי מטר משם. (חסך לי מלא כסף על אוכל!) קניתי יומן של אנרכיסטים בעזרת ברק שגרמתי לו לעשות לייק בפייסבוק לארגון פוסט-ציוני. קניתי ספר של אורסולה לה גווין, ספר של פראצ'ט ואת עולם טבעת שסופסוף ירד מתחת ל50 שקל... ובגלל שקניתי כרטיסיה ולא ידעתי אם אספיק להגיע בשלישי - החלטתי לנצל אותה במלואה ביום שני - מה שהתבטא באירועים מ16:00 עד 22:00 שזה המון שעות לשבת על התחת. לפחות הייתי באירוע עם צור שהיה מצחיק. המשכתי להסתובב עם בת-אל עד שהחזרתי אותה הביתה.
שלישי:
קמתי ב5:20 בבוקר ונהגתי לחיפה. זה לא קשור לאייקון אבל זה מעיד על העייפות. יצאתי משם בערב ונסעתי לאייקון רק כי נצר שלג ומשה ביקשו מאוד יפה. נצר הציע לי לנהוג על 150 קמ"ש מנתניה לתל-אביב, אבל נהגתי כחוק (?) והגעתי לאייקון ב19:45. הסתובבנו (ממש) קצת, והתיישבנו לשחק דיקסית. למרות שבכל פעם ידעתי איזה קלף משה שם, זה לא עזר לי, וסיימתי במקום האחרון בהפרש ניכר. בסדר- מצאתם משחק שבו אני ממש גרוע. ואז הלכנו לרכבת, לי ולמשה היתה שיחה מעניינת על דת אל מול ערכים חילוניים, וחזרתי לאייקון עם שלג. חברים שלי קבעו לאכול, אז ב-25 דקות הזמנו שניצל במסעדה, אכלנו ושילמנו - שזה די מרשים לאכלן איטי שכמוני. וקיבלתי כרטיס חינם לפאוורפוינט קריוקי, אז נכנסנו ביחד, ולמען האמת טיפה התאכזבתי. רוב האנשים לא היו כ"כ טובים. או שהם ניסו להרצות בדיוק את המצגת שהם קיבלו (שזה מאוד קשה כשאתה מקבל מצגת על ביולוגיה תאית באיטלקית) או שהם בעיקר התעסקו בכמה המצגת שלהם גרועה. ("זה לא מעניין, אז נקסט. טוב, גם זה לא מעניין...") ובחצות וחצי, נכנסתי יחד עם המוני בני אדם שמשום מה עדיין נשארו באייקון, לאירוע הנועל את הפסטיבל, הקרנת הבכורה העולמית של הסרט המדובר "אבירי הכסאח". בחיים לא הייתי בהקרנת בכורה, בטח שלא עולמית, אז עבורי זה היה אירוע היסטורי שני באותו היום (מזכיר לכם מה עשיתי בבוקר). הסרט היה מאוד מצחיק, אבל כשהוא נגמר לא נשארתי דקה אח"כ, נסעתי הביתה ותוך 40 דקות הייתי כבר במיטה.
