מכתב שלא שלחתי
על כמה את חסרה
כמה רק לי בלב
כמה הכאב גדול מנשוא
כמו בור עמוק עם דפנות חלקים
ואין במה להאחז .. מחליק ושוקע עמוק לתוך התהום
לתוך היאוש ואין במה להינחם ...
השקט הזה .... הטלפון הדומם ... אין קול ואין עונה
את לא כאן בשבילי יותר ... קולך נדם ...
אני מקווה שטוב לך
שאת מצליחה בכול מה שאת עושה
מאחל לך רק טוב
כמה חסר לי הסמסים האלה
לחלוק איתך את הכאב את השמחות
העבודה המשפחה הילדים העבודה
ובכלל מה אני חושב האם אני שמח או עצוב ?
עכשיו הכול שקט הקול נדם
אבל עמוק בלב את עדיין שם
בתוך פינה למה ומנחמת
שלך
שי