אני לא נוהג להשתמש בכלים חד פעמיים. זאת אומרת, הייתי עושה את זה בצעירותי. היום אני במקום אחר קצת (מרגיש מוזר לכתוב את זה על כלים חד פעמיים אבל זה כל כך נכון)
אחלה פורום. לא נראה לי שכתבתי בו אי פעם אבל עיינתי בו לא מעט. יש לי בעיה בבית ואני לא יודע אם זה המקום הנכון להעלות אותה אבל אולי למישהו כאן יש מושג. ציפורים ניסו לקנן לי על עדן החלון ואני לא אוהב את הרעיון. יש איזה חומר או כלי שיכול להרחיק אותן? אני לא רוצה לפגוע בהם, אבל זה משאיר הרבה לכלוך. מה גם שאני משתמש בחלון וזה רק יכול לפגוע בגוזלים שלהן ברגע שיהיו כאלה.
יש למישהו מושג מה עושים עם זה?
תודה
יצאתי עם שש תובנות מהעונה השישית של האח הגדול:
1. עונה משעממת במיוחד אך חשובה לא פחות מקודמותיה. היא סיפקה בידור לצופים במהלך מבצע צוק איתן, בעוד הזכיינית השניה ויתרה על שידור תוכניות הבידור שלה. המלחמה באיזשהו מקום הצילה את העונה הזאת. אחרת היא פשוט הייתה מאבדת מהחשיבות שלה. וכל מה שהיינו רואים בדקות האלה שמגלים לדיירים מה קרה מחוץ לבית האח הגדול זה כמה אף אחד לא דיבר עליהם.
2. זו הייתה עונת הטבעונות הרשמית ועל זה אני שמח. אני לא טבעוני, תמיד אהבתי בשר, אבל שמח שהעונה הזאת הביאה זוכה שונה ממה שכל עונה מספקת לנו. טל מגיעה אלינו עם מסרים מאוד חשובים, שגם אם אינך תומך בהם, אתה לא יכול שלא להעריך אותה על זה.
3. מי האוליגרך שהצביע כל העונה הזאת ללינור?
4. דנית, אליאב ונופר הצילו את העונה הזאת בהרבה מהבחינות, ולכן הגיע לשלושתם להגיע לגמר. אולי באיזשהו מקום יש צדק בכך שהבנות היו שם בעוד הגבר ששיחק בשתיהן יצא לפניהן.
5. משימת זיגי הייתה המהנה מכולן ולא בגלל שיש לי איזושהי סימפטיה לחייזר הזה. ממש לא. זו פשוט משימת ה"אסור לזוז כשמשהו מטורף עכשיו נכנס לבית" שיש בכל עונה, רק בקונספט אחר. זה תמיד מצליח להם וזה הצליח להם גם הפעם.
6. לאלדד לא באמת הגיע לזכות, ולדעתי כמו קרב שפרה-בובליל, אלדד הוביל במהלך כל העונה בגלל דעותיו אבל לקראת הסוף הוא החוויר, לא קיבל זמן מסך, ישב כמו פוץ על הספה כל היום והפסיד מיליון שקלים.
הבית הרבה יותר נקי כשאני חושב על זה. אנחנו מבלים בו יותר זמן מהרגיל ולכן הגיוני שנאלץ גם לנקות אותו יותר
כשנחטפו שלושת הנערים הישראלים (שני נערים ובגיר, אם לדייק), לא היינו צריכים שיהוי, מעבר לכמה שעות שנועדו לנסות לפעול בחשאי. זה היה ברור לנו בדיוק מה קרה. השתמשנו בהקלטות ובתיעוד נוסף, חלקו מודיעיני, כדי להגיד לעולם בקול ברור - טרוריסטים פלסטינים חטפו ישראלים. כעסנו על אבו מאזן שלא גינה והסתייג. אמרנו לעצמנו - איך זה שהוא לא סומך על המידע הבטוח שהצגנו? מה פתאום הוא לא מגנה מיד? מה פתאום הוא אומר אמירה רפה ש"אם יתברר ש... אז...". כעסנו גם על העולם. איך יכול להיות שהעולם מדבר במונחים של "נעלמו" חשדות? צעקנו אנטישמיות, תקשורת מוטה, שונאי ישראל ומה לא.
עברו שלושה שבועות. נער פלסטיני נרצח. הפלסטינים יוצאים לרחובות בזעם ובכעס, אבו מאזן מגנה ודורש מישראל לגנות באופן מידי. וישראל? מבקשת זמן להבין מה קרה. נכון, יש תיעוד, יש מודיעין ויש חשדות, אבל אנחנו נוקטים בגישת הגינוי של "אם יתברר ש... אז...", בדיוק כמו שאבו מאזן נקט בה. צריך לבחון, כי בכל זאת מדובר בפלסטינים ואולי מדובר בכבוד המשפחה. תנו לנו את הזמן. וכמובן שמיותר לציין שהעולם סיקר את זה בדיוק, אבל בדיוק כמו שהוא סיקר את החטיפה (מינוס התקשורת הערבית, אבל זה מובן מאליו שהיא לא תסקר באותה צורה יהודים ופלסטינים).
אז אנחנו יכולים להגיד שבחטיפה היתה לנו, לכאורה, רמת ביטחון גבוהה יותר לגבי מה שקרה וברצח של הנער משועפט היו יותר סימני שאלה. לגיטימי. אני לא חשוף לחומרי החקירה ואין לי שמץ של מושג. ועדיין, זה מקרה מבחן מרתק לשני מקרים, כמעט זהים, שהתרחשו בפרק זמן מאוד קרוב ומשקפים את הפער בין איך שאנחנו מתייחסים לפגיעה בקבוצה "שלנו" לבין איך שאנחנו מתייחסים לפגיעה בקבוצה ה"אחרת".
שלום נאוה,
ספרך הראשון "העדי של עדי" ריגש אותי מאוד. אילו תגובות קיבלת עליו? מרגישה כי חייך השתנו בעקבות הספר הזה?
העונה הרביעית של "משחקי הכס" תעלה לשידור בארה"ב ב-6 באפריל.
היום יצא הטריילר הראשון לעונה. מה דעתכם עליו?
https://www.youtube.com/watch?v=xZY43QSx3Fk