נישואים "מאושרים"
הסיפור שלי קצת מסובך וארוך והבקש את הצעתכם אני נשואה+ 2 ילדים בת 35 אבל לא נשואה באושר ועושר... , אין לי מושג אם יש את הביטוי הזה אבל אצליהוא קיים. יש לי בעל "מיוחד" שנקרא רווק, כל ערב הוא יוצא לחברים, כל החברים שלו רווקים. ולא משנה מה אני אומרת ראו מבקשת הוא יוצא, ואם ביקשתי שהשאר אז הוא אומר:"אין בעיה אז הם אצלי" אני עובדת המון שעות בעבודה וחוזרת בשעות הערב הביתה(מ7-30 בבוקר) וכמובן לניקיונות מקלחות שיעורים... לא חסר ומחכה לרגע להניח את הראש בסלון עם הכוס קפה והשקט ולא בא לי לראות את החברים שלו, והוא עצמאי אז הוא ישן עד מאוחר וגונב שעה פה ושם של שינה ובלילה לא יכול לישון ולבקש ממנו להישאר לערב של זוגיות הוא פשוט עושה טובה ונישאר וברגע שאני נרדמת הוא בורח. להיתגרש או לצאת מהבית הוא לא מוכן, אין ביניו שום דבר משותף חוץ מהילדים ולמה שהוא יצא אם יש לו איפה לישון? אם יש לו מישהי? אז הלואי ככה הוא יעזוב אותי בשקט מה אתם מציעים לי לעשות?
בחור שהכרתי...הטביע את חותמו...מה אתם אומרים?
היי, אני גרושה 3 שנים, מכירה פה ושם. לאחרונה הכרתי מישהו באתר היכרויות. בהתחלה זרם כמו שצריך, הכל היה נחמד, פגישה שניה כבר שכבנו..אצלו....היה מתקשר, שולח הודעות, מתכתבים במיילים המוון, הוא היה גרוש טרי כ - 8 חוד' ולכן היה לו עוד סיפור עם הגרושה. הייתו לו חברה בלב ובנפש, הוא היה משתף אותי בדברים הכי דיסקרטיים שהוא עובר, ועבר....לפרטי פרטים, אני בטוחה שלא שיקר לי לרגע..... הוא היה חתיך, הסקס איתו היה טוב אבל הייתה חסרה לי תשוקה איתו, הקרבה הנפשית שהייתה לנו, התפוגגה ברגע שנכנסנו למטה, הסקס היה חם ואח"כ הכל היה קר, ללא נשיקות, חיבוקים, מילים טובות.עד שהייתי שומעת ממנו מחמאה זה אחת לעשור...באמת והיה חסר לי ממנו המון בענין הזה.... לא הרגשתי איתו נאהבת בכלל, לא היה מחזר, היה יוזם קשר והרבה, היה יוזם פגישות, בהתחלה היינו נפגשים 3 פעמים בשבוע, ביוזמתו, לאט לאט גם היינו באים אלי, אבל הקירבה נעלמת כשהיינו יחד...הייתי מתעצבנת על זה ועליוו...שכאילו יש ביננו הבנה, שיחות ארוכות, שיחות נפש שהוא גילה בפני את כל הקלפים (ולגברים לרוב יש קושי בלגלות רגשות ) ועוד הוא....חתיך כזה ואני בטוחה שהוא יכלו להיות עם כל אחת..אני גם מחזיקה מעצמי כאחדת שיכולה להיות עם בחורים שווים וראויים... לאט לאט היינו נפגשים אחת לשבוע וגם אז הוא היה נרדם לי בסלון, הייתי נפגעת מזה...הייתי מעירה לו כמעט בכל שיחה שזה מפריע לי, שיתחיל יותר להראות לי מה הוא מרגשי. ששאלתי אותו הוא היה אומר לי שמאוד טוב לו, שהוא מרגיש שאני לא חונקת אותו, שטוב לו איתי....ואני שאלתי אותו ובעצם גם את עצמי!! האם זה נורמאלי? אם יש משיכה (שתמיד אמר לי שיש לו...)חיבור וכימיה, איך זה שאנחנו נפגשים אחת לשבוע? וגם כשנפגשים אין את החיבור כמו שיש בשיחות בטלפון? הסקס לא מלא תשוקה, אני לא הרגשתי שאני מתקרבת אליו...זה תסכל אותי והוא מנגד אמר לי שטוב לו וכיף לו המרחב שאני נותנת לו.....משהו פה היה חסר לי....צתמיד הא אמרת שאנחנו צריכים להתרגל אחד לשני, ששניניו מאוד שונים וצריכים להצתרגל לסוג אחר של בני זוג כי היינו רגילים לבני זוג שונים... האם אני צודקת? בקיצור.....סופ"ש האחרון היה הקטע שהכי פגע בי, שבוע לא נפגשנו....הייתי ללא הילדים והחלטנו שאולי נפגש בערב לאחר סידור שהיה לי...שחלח לי SMS בלילה לראות מה קורה איתי אמרתי לו שאני לבד ובבית, שאל אותי מה אני עושה חיכיתי שהוא יציע לבוא אבל מסתבר שהבן אדם לא בא לו לבוא לכמה שעות וללכת, (אנחנו גרים מרחק של חצי שעת נסיעה)שהוא עייף, ושאם הוא בא לישון, לא מתאים לו לקום מוקדם בבוקר כי למחרת הוא בחופש....(זה יום שהילדים שלי אצל הגרוש אבל חוזרים מוקדם בבוקר...), למרות שאמרתי לו ששבוע לא נפגשנו ואני מתבעסת מזה שהוא לא נלהב לראות אותי אחרי שבוע.... לבסוף הוא לא טרח להתניע את הרכב ולבוא אלי, לראות אותי ולהיות איתי...ממש נפגעתי....אבל זרמתי עם זה... אח"כ, אחרי יומיים הוא שלח לי מייל שהוא בדרך לאיזור שלי, למסיבה עם חברים, הפעם נוראה התעצבנתי, נפגעתי והחלטתי שיחס כזה אני לא מוכנה לקבל מאף אחד גם לא מהחתיך הזה וגם לא מהגבר הזה או אחר....אלי לא יתנהגו ככה!!! גם ככה באתי לקראתו, הבלגתי, החזרתי לו באותה המטבע....הוא הרגיש שנפגעתי אבל לא טרחתי להסביר לו למה. בתחילת השבוע הזה הוא שלח לי מייל ושאל מה עובר עלי.....אני בטוחה שהבין, אבל שיחק אותה....כתבתי לו חד משמעית, בצורה אלגנטית ביותר ---במייל---- שקשר כזה של "זוגיות" בא לסופו.......וככה נפרדתי ממנו... אבל היום אני מרגישה געגוע למשהו לא מוסבר איתו, הרי לא קיבלתי הרבה ממנו, בטח לא אהבה, לא חיבוק חם....רק מיילים נחמדים במהלך היום, שיחות בערבים.....משהו בו משך א6ותי מאוד.אבל הגעתי למסקנה שאני צריכה משהו אחר, יחס אחר, זה לא מה שמגיע לי... אני חושבת עליו בכל יום, בכל מיני סיטואציות.... האם זה נורמאלי למרות שאני יזמתי את הפירוד? תודה למגיבים...