ב"ה פרשת נח נח נכנס לתיבה ויצא ממנה- העולם כולו הושחת וסבל- ואילו לנוח לא קרה כלום- כתוב שהיה ליבו עצוב מעט על הענין הזה- אבל האם מעבר לכך קרה שינוי לנח? העולם השתנה- העולם נהיה חדש טהור ומזוכך, אבל האם נוח ומשפחתו נהיו יותר טובים- ? לכאורה למה להם? הרי הם היו צדיקי הדור ומן הסתם לא היה להם מה להשתפר.. " אז מה יכלו כבר לעשות פשוט המשיכו להיות צדיקים כמו קודם וזהו. אבל אלוקים מתייחס לנוח לאחר המבול ואומר לו דברים חדשים בנוגע לאכילת בהמות- רצח – ועוד- אכילת דם- אבר מן החי- נראה שהקשר בין הצווים שנוח מקבל לאחר המבול- הוא היחס לנפש, ובמיוחד לנפש הזולת- . הדם הוא הנפש כפי שהתורה אומרת- אומנם את החיות אוכלים- ויש לכך הסבר כי הם אכן נהיו יותר צדיקים- ומי שהוא צדיק יכול לאכול חיות ולהעלות אותם לקדושה- וכנראה היה חסר להם משהו קודם בענין זה- ומעבר לכך לא לרצוח ולא לאכול דם נובע מיחס של כבוד לנפש. כמו גם איסור אכילת אבר מן החי- שהוא חתיכה של בהמה שכביכול עדין יש בה נפש. בעצם יוצא מכך שהשחיטה לא סתם נועדה לרצח קר" אלא ליחס חיובי עם הנפש של הבהמה- וכמו שכתוב להעלות אותה לקדושה- שהיא גם תהיה חלק מחיי המצוות של האדם. אם לסכם איזה משפט- יש יחס לנפש שהוא בבחינת לא תעשה- לא תרצח וכו ויש יחס חיובי העלאת הזולת- עד כדי שחיטה. אומנם את החבר אסור לשחוט בגשמיות רק פרות וכו- אבל ניתן להביא אותו לחיי העולם הבא בתוך העולם הזה- על קירוב הזולת לעבודת ה'. ניתן לומר כי נוח למד בצאתו מן התיבה אכן דברים חדשים. אמנם הוא היה מהצדיקים וגם קודם לא רצח- אולם לשחוט היה אסור לו- ובודאי לא את החבר. וכפי שרואים שאלוקים ציווה אותו להקים תיבה 120 שנה קודם המבול על מנת לעורר את האנשים לתשובה- אבל משום מה לא מוזכר כי זה עזר למישהו. אנשים ידעו או חשבו שהולך לקרות משהו וזה לא הפריע להם בכלל. הם המשיכו בדרכם שלהם. כלומר כביכול תהליך החזרה בתשובה לא פעל . (לעומת אברהם אבינו שיותר מאוחר- כתוב שעשה נפשות בחרן- שהכונה לקרב את הנפשות לבורא)., אבל כשיצא מן התיבה ה' התיר לו אכילה- והוא מקריב קרבנות מן החי- איך מן המדבר מעלה את מן החי- זה מראה שיש לו יחס לנשמה של השני- והוא מקרב את נשמתו לבורא. בקיצור מה אנחנו לומדים מנח – מה נוח למד לאחר שיצא מן התיבה- הוא למד איך להתיחס לשני ביחס חיובי ובונה- לא רק להיות לא רוצח- ולא גונב ולא אונס- אלא גם להיות בונה עוזר ותומך עד כדי כך שאת מי החי הוא העלה לקדושה- ואז גם התירו להם תשמיש המיטה- כי בתיבה היה אסור להם – לא רק כי העולם בצער כלשון רש"י- אלא כי העולם בצער אזי הוא לא מסוגל להתעלות וקבל יחס חיובי. אז ה' יעזר שאכן נגיע לדרגה כמו אברהם אבינו שלא רק היה לא שלילי- אלא להוסיף באור חיובי לעולם אמן ולעזור אחד לשני ולקרב אחד את השני לבורא אמן

ב"ה פרשת נח נח נכנס לתיבה ויצא ממנה- העולם כולו הושחת וסבל- ואילו לנוח לא קרה כלום- כתוב שהיה ליבו עצוב מעט על הענין הזה- אבל האם מעבר לכך קרה שינוי לנח? העולם השתנה- העולם נהיה חדש טהור ומזוכך, אבל האם נוח ומשפחתו נהיו יותר טובים- ? לכאורה למה להם? הרי הם היו צדיקי הדור ומן הסתם לא היה להם מה להשתפר.. " אז מה יכלו כבר לעשות פשוט המשיכו להיות צדיקים כמו קודם וזהו. אבל אלוקים מתייחס לנוח לאחר המבול ואומר לו דברים חדשים בנוגע לאכילת בהמות- רצח – ועוד- אכילת דם- אבר מן החי- נראה שהקשר בין הצווים שנוח מקבל לאחר המבול- הוא היחס לנפש, ובמיוחד לנפש הזולת- . הדם הוא הנפש כפי שהתורה אומרת- אומנם את החיות אוכלים- ויש לכך הסבר כי הם אכן נהיו יותר צדיקים- ומי שהוא צדיק יכול לאכול חיות ולהעלות אותם לקדושה- וכנראה היה חסר להם משהו קודם בענין זה- ומעבר לכך לא לרצוח ולא לאכול דם נובע מיחס של כבוד לנפש. כמו גם איסור אכילת אבר מן החי- שהוא חתיכה של בהמה שכביכול עדין יש בה נפש. בעצם יוצא מכך שהשחיטה לא סתם נועדה לרצח קר" אלא ליחס חיובי עם הנפש של הבהמה- וכמו שכתוב להעלות אותה לקדושה- שהיא גם תהיה חלק מחיי המצוות של האדם. אם לסכם איזה משפט- יש יחס לנפש שהוא בבחינת לא תעשה- לא תרצח וכו ויש יחס חיובי העלאת הזולת- עד כדי שחיטה. אומנם את החבר אסור לשחוט בגשמיות רק פרות וכו- אבל ניתן להביא אותו לחיי העולם הבא בתוך העולם הזה- על קירוב הזולת לעבודת ה'. ניתן לומר כי נוח למד בצאתו מן התיבה אכן דברים חדשים. אמנם הוא היה מהצדיקים וגם קודם לא רצח- אולם לשחוט היה אסור לו- ובודאי לא את החבר. וכפי שרואים שאלוקים ציווה אותו להקים תיבה 120 שנה קודם המבול על מנת לעורר את האנשים לתשובה- אבל משום מה לא מוזכר כי זה עזר למישהו. אנשים ידעו או חשבו שהולך לקרות משהו וזה לא הפריע להם בכלל. הם המשיכו בדרכם שלהם. כלומר כביכול תהליך החזרה בתשובה לא פעל . (לעומת אברהם אבינו שיותר מאוחר- כתוב שעשה נפשות בחרן- שהכונה לקרב את הנפשות לבורא)., אבל כשיצא מן התיבה ה' התיר לו אכילה- והוא מקריב קרבנות מן החי- איך מן המדבר מעלה את מן החי- זה מראה שיש לו יחס לנשמה של השני- והוא מקרב את נשמתו לבורא. בקיצור מה אנחנו לומדים מנח – מה נוח למד לאחר שיצא מן התיבה- הוא למד איך להתיחס לשני ביחס חיובי ובונה- לא רק להיות לא רוצח- ולא גונב ולא אונס- אלא גם להיות בונה עוזר ותומך עד כדי כך שאת מי החי הוא העלה לקדושה- ואז גם התירו להם תשמיש המיטה- כי בתיבה היה אסור להם – לא רק כי העולם בצער כלשון רש"י- אלא כי העולם בצער אזי הוא לא מסוגל להתעלות וקבל יחס חיובי. אז ה' יעזר שאכן נגיע לדרגה כמו אברהם אבינו שלא רק היה לא שלילי- אלא להוסיף באור חיובי לעולם אמן ולעזור אחד לשני ולקרב אחד את השני לבורא אמן

ב"ה פרשת נח נח נכנס לתיבה ויצא ממנה- העולם כולו הושחת וסבל- ואילו לנוח לא קרה כלום- כתוב שהיה ליבו עצוב מעט על הענין הזה- אבל האם מעבר לכך קרה שינוי לנח? העולם השתנה- העולם נהיה חדש טהור ומזוכך, אבל האם נוח ומשפחתו נהיו יותר טובים- ? לכאורה למה להם? הרי הם היו צדיקי הדור ומן הסתם לא היה להם מה להשתפר.. " אז מה יכלו כבר לעשות פשוט המשיכו להיות צדיקים כמו קודם וזהו. אבל אלוקים מתייחס לנוח לאחר המבול ואומר לו דברים חדשים בנוגע לאכילת בהמות- רצח – ועוד- אכילת דם- אבר מן החי- נראה שהקשר בין הצווים שנוח מקבל לאחר המבול- הוא היחס לנפש, ובמיוחד לנפש הזולת- . הדם הוא הנפש כפי שהתורה אומרת- אומנם את החיות אוכלים- ויש לכך הסבר כי הם אכן נהיו יותר צדיקים- ומי שהוא צדיק יכול לאכול חיות ולהעלות אותם לקדושה- וכנראה היה חסר להם משהו קודם בענין זה- ומעבר לכך לא לרצוח ולא לאכול דם נובע מיחס של כבוד לנפש. כמו גם איסור אכילת אבר מן החי- שהוא חתיכה של בהמה שכביכול עדין יש בה נפש. בעצם יוצא מכך שהשחיטה לא סתם נועדה לרצח קר" אלא ליחס חיובי עם הנפש של הבהמה- וכמו שכתוב להעלות אותה לקדושה- שהיא גם תהיה חלק מחיי המצוות של האדם. אם לסכם איזה משפט- יש יחס לנפש שהוא בבחינת לא תעשה- לא תרצח וכו ויש יחס חיובי העלאת הזולת- עד כדי שחיטה. אומנם את החבר אסור לשחוט בגשמיות רק פרות וכו- אבל ניתן להביא אותו לחיי העולם הבא בתוך העולם הזה- על קירוב הזולת לעבודת ה'. ניתן לומר כי נוח למד בצאתו מן התיבה אכן דברים חדשים. אמנם הוא היה מהצדיקים וגם קודם לא רצח- אולם לשחוט היה אסור לו- ובודאי לא את החבר. וכפי שרואים שאלוקים ציווה אותו להקים תיבה 120 שנה קודם המבול על מנת לעורר את האנשים לתשובה- אבל משום מה לא מוזכר כי זה עזר למישהו. אנשים ידעו או חשבו שהולך לקרות משהו וזה לא הפריע להם בכלל. הם המשיכו בדרכם שלהם. כלומר כביכול תהליך החזרה בתשובה לא פעל . (לעומת אברהם אבינו שיותר מאוחר- כתוב שעשה נפשות בחרן- שהכונה לקרב את הנפשות לבורא)., אבל כשיצא מן התיבה ה' התיר לו אכילה- והוא מקריב קרבנות מן החי- איך מן המדבר מעלה את מן החי- זה מראה שיש לו יחס לנשמה של השני- והוא מקרב את נשמתו לבורא. בקיצור מה אנחנו לומדים מנח – מה נוח למד לאחר שיצא מן התיבה- הוא למד איך להתיחס לשני ביחס חיובי ובונה- לא רק להיות לא רוצח- ולא גונב ולא אונס- אלא גם להיות בונה עוזר ותומך עד כדי כך שאת מי החי הוא העלה לקדושה- ואז גם התירו להם תשמיש המיטה- כי בתיבה היה אסור להם – לא רק כי העולם בצער כלשון רש"י- אלא כי העולם בצער אזי הוא לא מסוגל להתעלות וקבל יחס חיובי. אז ה' יעזר שאכן נגיע לדרגה כמו אברהם אבינו שלא רק היה לא שלילי- אלא להוסיף באור חיובי לעולם אמן ולעזור אחד לשני ולקרב אחד את השני לבורא אמן

ב"ה כל אשה ובת מדליקה נרות שבת אשה נשואה מדליקה לפחות 2 נרות ולא נשואה נר 1 (מגיל 3 ומעלה) ביום טוב אפשר לברך לפני ההדלקה (בשבת אחרי שמדליקים) לברך – שתי ברכות: 1 ברוך אתה אדו-ני אלו-הינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של יום טוב 2 ברוך אתה אדו-ני אלו-הינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אפשר להדליק משעה 16:15 עד שעה 17:00- לא יותר מאוחר אם אתם מדליקים נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון

ב"ה כל אשה ובת מדליקה נרות שבת אשה נשואה מדליקה לפחות 2 נרות ולא נשואה נר 1 (מגיל 3 ומעלה) ביום טוב אפשר לברך לפני ההדלקה (בשבת אחרי שמדליקים) לברך – שתי ברכות: 1 ברוך אתה אדו-ני אלו-הינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של יום טוב 2 ברוך אתה אדו-ני אלו-הינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אפשר להדליק משעה 16:15 עד שעה 17:00- לא יותר מאוחר אם אתם מדליקים נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון

ב"ה כל אשה ובת מדליקה נרות שבת אשה נשואה מדליקה לפחות 2 נרות ולא נשואה נר 1 (מגיל 3 ומעלה) ביום טוב אפשר לברך לפני ההדלקה (בשבת אחרי שמדליקים) לברך – שתי ברכות: 1 ברוך אתה אדו-ני אלו-הינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של יום טוב 2 ברוך אתה אדו-ני אלו-הינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אפשר להדליק משעה 16:15 עד שעה 17:00- לא יותר מאוחר אם אתם מדליקים נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון

ב"ה ראש השנה ויום הכיפורים. השנה נפתחת בעשרה ימים- ראשיתם היא ראש השנה- וסיומם יום הכיפורים. ראש השנה – כולל הרבה סימנים- אשר דרכם אנחנו מציינים את דרכנו לשנה החדשה- תקוה לטוב ומתיקות , מוכנות לקבל מלכות ה', תקווה לקבלת שופרו של משיח, יום כיפור כולל התעלות מעל מגבלות העולם- מגבלות החטא והחוטא, אל עבר מקום התשובה, מקום הסליחה אחד לשני, הסליחה מבורא עולם, מקום ששם אין מקום לאוכל ושתיה- ובמילא גם אין מקום לחטא ועונש, ומשם מתוך עשרה ימים אלו – של מוכנות להמשיך את הסמנים הטובים, עם ההשראה של התעלות מהיום הקדוש- אנחנו ממשיכים בעזרת ה' לשנה טובה ומתוקה. מה יש לנו לעשות? אז יש כאמור כל מיני מנהגים בנוגע לראש השנה, בין השאר מנהגים מה לאכול ומה לא לאכול מה לומר ואיך לתקוע בשופר, אולם מצוות היום היא תקיעת שופר- שבעיקרה היא קול פשוט ללא מוזיקה מכל סוג שהוא, רק צליל פשוט הצועק לה', ושובר את מחיצות לבנו, מחיצות ביננו לאלוקים, ובין אחד לשני, קול של תקוה לגאולה שלימה בקרוב ממש אמן, מהתקוה והתפילה לשנה טובה ומתוקה, אנחנו ממשיכים לשבוע של עבודה בנפש – להחליט כי השנה אנחנו נדבר עם אלוקים ברמה אחרת- לא יותר כמו קבצנים- שעושים למלך טובה ומנקים לו קצת את הארמון עם איזה ברכה יפה, או מטבע לצדקה, השנה אנחנו נמלא את חיינו ממש עם קשר מתמיד עם הבורא- בין אם זה בלימוד תורה או תפילה, ובין אם זה בקיום מצוות, ובין אם זה ביחס הנכון לבריות, יחס של כבוד ואהבה, ובין אם זה התנהגות יפה של לא לשקר – לומר אמת, לשמור על צניעות וכשרות ועוד כל מיני מידות טובות, לכבד הורים וחברים, להודות לה' על דבר , לשמוח בשמחת חתן וכלה, או ברית מילה, לעזור אחד לשני – ולדעת שתמיד אנחנו עם הבורא אחרי כל ההחלטות החזקות האלו, אנחנו כבר בעולם שכולו רצון להיות בן בית של בורא עולם, אז מגיע היום הקדוש- בו אנחנו רק עוברים בארמון- עם תעודה של בן בית, ואז כמו בן בית – מוחקים לנו את העבירות- הרי אנחנו בני בית- ומן הסתם אין בכונתנו להזיק- אם לכלכנו מעט את הארמון בודאי שלא היה זה בכוונה- כנראה קרתה לנו איזה טעות- אז מיד סולחים לנו, ומיד מתחילים את השנה- עם מצוות ומעשים טובים- בפועל- קישוט של ארמון המלך- עם שבוע של ישיבה בעולם שכולו טוב- מוקפים שבעת ענני הסוכה, מיוחדים עם הבורא ועם כל עם ישראל על ידי 4 המינים של הלולב ואתרוג, וכמובן שאז מגיעה השמחה הגדולה בקשר שלנו עם הבורא בשמחת תורה- כי אחרי הכל אנחנו בני בית שלו לא בתאוריה- אלא במציאות אחרי שבוע של חגיגה בסוכה, אנחנו יודעים שגם כאשר נצא לעולם הגדול ונעזוב את הארמון למשך השנה- הרי שנשאר קשורים עם הבורא כי הוא חיבר אותנו אליו על ידי התורה- שהיא שטר החתונה שלנו. ומיד מתחילים מהתחלה את החיים המחודשים בהם יודעים אנחנו כי השנה נהיה יותר טובים- טובים לבורא וטובים לסביבה, נהיה קשורים יותר לבורא יום ולילה כאמור בין אם זה בתורה או תפילה או מצוות, או הנהגות טובות- או מידות טובות או נימוסים- בכל עת נרגיש בבית של המלך – כי המלך איתנו תמיד כל השנה שנה טובה ומתוקה לכולנו אמן