תחשבו מה שאתם רוצים על הרומח- בכל פעם שמישהו מתחיל לדבר עליו הפורום הזה מתעורר וגורם לי לתהות "איפה היו כולם?"+תגובה
כך שמשהו חיובי כבר יש פה.
ולעניין *משפשף ידיים*
נתחיל בהצתנעות אלגנטית: מי אני הקטן שאחלוק על דעותיהם של האריות שבעינהם הרומח הוא לא יותר מאשר משחק AD&D שהפך לספר.
וזהו עם הנימוס המלאכותי.
תפסתם אותי אחרי חזרה כללית על ספרי הרומח (לאחר הויכוח האחרון בנושא שהיה בעצם הדיון הרציני הקודם) כך שהחומר טרי אצלי, ההיסטוריה של קריין פרושה בראשי כמטפחתו של הקנדר, או משהו כזה.
שני- אני הייתי מהממליצים על הרומח, אני יודע שבתור סדרת הפנטזיה השניה שלי (אחרי נרניה שכשקראתי אותה כלל לא ידעתי מה זה פנטזיה) היא זו שדחפה אותי עמוק לפנזטיה והביאה אותי עד הלום.
היה בה משהו שאני, קורא טום קלנסים\נלסון דה מילים ודומיהם בכמויות, נשביתי בו לחלוטין בהחלט היה את אפקט ה"ראשוניות" שעליו דברת ואני בטוח שזה כבר הופך אותי למשוחד במקצת.
אבל זה כלל לא משנה.
קראתי סדרות רבות, שנכתבו ע"י סופרים רבים, קראתי סגנונות רבים, בחלקם סגנונות מלוטשים ומגונדרים הרבה יותר מהרומח- אולם גם היום אין ספרים שמסבים לי הנאה רבה יותר בקריאתם הרצופה.
הספר הראשון של רשומות הרומח- "דרקונים של דמדומי סתיו" הוא הספר ה-י-ח-י-ד שנלקח ישירות ממ"ת, וזה מאד משפיע עליו, בקריאה חוזרת שלו זה באמת קצת מביך כמעט לשמוע "טרייסי, גלגל ג"ה נגד לחשים..." אולם מהספר השני (איפהשהו באמצע), אני לפחות, אבדתי את התחושה שאני קורא מ"ת והחלקתי לחלוטין לעלילה.
ולאחר ה"רשומות" בכלל איבדתי את סמני ההיכר של משחק התפקידים.
לדעתי, קריין הוא עולם מדהים, היסטוריה, תרבויות וגזעים במידה שאני לא מצאתי כמוה, בכלל, באגדות הרומח (הסדרה שנייה) כשמתחילים לשחק עם הזמן אני הרגשתי, שלא כמו בספרים אחרים, שלהיסטוריה יש משמעות בסדרה הזו והיא לא נוצרה רק בשביל לפאר את העולם.
אני כבר מדמיין את ההצהרות (כמו הקביעה העדינה להפליא ש"הרומח היא סדרה מחורבנת")- יופי, הרואים למרחק יותר, מארג פינבאאר יותר, שיר של אש יותר, הכל טוב ויפה אבל בשלב מסוים שוכחים בסדרות האחרות (אני לא מדבר על מרטין שלא קראתי את כל ספריו)את ההנאה והכיף- שהם המרכיב העיקרי בספרי הרומח.
אין, לדעתי, סדרה שמצאה בצורה טובה כ"כ את האיזון בין להתעלות מעל רמה של ספרים "לעוסים"- אבל לקחת את הכיף שבקריאתם ובין לברוח מהכבדות שמאפינת ספרים רבים, רבים מדי.
דמויות שמתאפינות בשורה?
זו אמרה שאני מאד לא אוהב, לדמויות הראשיות בסדרה יש אפיון יוצא מהכלל ואפילו סער ה"פוץ" הוא לא אביר סולמניה רגיל ("לעזאזל עם המידה! שתלך לכל הרוחות!" זה לא דברים של אביר כפי שהוא מנסה להיות, גם להוליד בן משותף עם קיטיארה זה לא מעשה נורמלי) סער אמור להיות יותר סמל מאשר דמות, למרות שהוא הדמות הפחות טובה בעיני.
נכון שזה מעצבן שבכל הסדרות בסופו של דבר צריך למנוע מטאקיזיס להכנס לעולם אבל יש כ"כ הרבה חוץ מזה כך שזה סביל בעיני.
למשל באגדות הרומח *ספויילרים* - אהבה בין כוהנת טהורה למכשף שחור, יחסים בין תאומים שלא יכולים להיות שונים יותר, פוליטיקה, משחקי פיתוי וכח, נסיעה בזמן אחורה וקדימה (כולל תסבוכת אדירה כשריססטלין מהעבר מבקש מדאלמאר בעתיד לקרוא לו מספרי ההיסטוריה מה עומד לקרות לו), אמונה מתעררת ונבנית מחדש וכהנה וכהנה קונפליקטים, אולי לא ספרותי מספיק, אולי קלאסי מדיי, אבל יש על מה לשרוף את הזמן- ובהנאה גדולה.
ובתור מנהל: בפעם שעברה שעסקנו ברומח הדיון הדרדר לרמות לא נעימות- אז בבקשה, הפורום שלנו לא פחות מכובד מכל הפורומים הנהדרים שכל מיני אנשים מפרסמים פה על ימין ועל שמאל.
תום מרילין
מנהל פורום
פנטזיה ומשחקי-תפקידים.
אני מצטרף מילה במילה לדברים של תום
כתבתי כאן בעבר שיש מנהג מגונה מאד להטיל רפש על רומח הדרקון.
נכון, זו סדרה שנכתבה לפני 20 שנים בערך ויש סדרות רבות "מתוחכמות" ממנה, אבל זה לא מוריד מערך הרומח.
הפרדוקס הכי גדול בעיני הוא שיש כאן לא מעט אנשים שיורדים על רומח הדרקון וסבורים שהיא סדרה "מחורבנת" וזאת למרות שהם השקיעו מזמנם וטרחו לקרוא 6 ספרים (במקרה הטוב) לא ממש קצרים.
אם הסדרה כל כך מחורבנת, למה קראתם 6 ספרים (אגדות+רשומות ולפעמים אפילו גם את שישיית המפגשים) ?
למה טרחתם להמשיך לקרוא מעבר לספר הראשון אם הוא היה כל כך מאכזב וכל כך שטחי ?
התשובה היא שכנראה מאד נהניתם...
ולמי שלא הבין, מבחינתי רומח הדרקון היא הסדרה מספר 1 בכל התחומים: עומק הדמויות, העולם המפורט להפליא שמתואר שם, הקונפליקטים הכל כך בסיסיים (טוב ורע) שהוצגו בצורה כל כך מעמיקה, העלילה הכל כך רחבה, ההפתעות בעלילה (נכון שאין הפתעה אחרי שקוראים את הסדרה 50 פעם אבל בפעם הראשונה שקראתם, לא יכולתם לצפות את הסיפור על רייסטלין וקרמון או את העלילה המתוארת באחד הספרים).
בקיצור, ללא קשר לערך נוסטלגי, רומח הדרקון זה משהו שכמעט כל חובב פנטזיה בעולם קרא, לא בגלל שמישהו הכריח אותו אלא בגלל שהוא שמע המלצות, התחיל לקרוא ונשבה בקסם של קרין.
007
... , , , , , , ...
