מבקשת את דעתכם, עצתכם או כל הערה שתהיה לכם.
אני בת 44 נשואה. יש לי רומן מחוץ לנישואין עם גבר. גם הוא נשוי. יש בינינו אהבה גדולה. באמת גדולה. אף אחד מאתנו אינו מעונין לפרק את המסגרת.לאף מאתנו לא טוב במסגרת אולם אילוצים מסוימים של שנינו משאירים אותנו כל אחד במסגרת שלו. אין לי ספק באהבה שלנו. הוא כל הזמן חוזר ואומר שלא יחליף אותי באחרת. שלעולם לא תהיה לא אישה אחריי. שאם יוציאו אותי מחייו כאילו הוציאו לו את החיים לגמרי. מה אומר לכם? אהבה שמיימית. גם אני אוהבת אותו. מאוד אוהבת אותו. אני מרגישה שהוא כל חיי. פשוט לא יכולה בלעדיו. הוא גבר מדהים, חבר טוב, מאהב מטריף. הכל. אולם יחד עם זה הוא אומר שהאהבה שלי אליו אינה אבסולוטית. הוא יודע שאני אוהבת אותו אולם הוא מרגיש שאני לא לגמרי נותנת את עצמי אליו. כמובן שאנחנו לא מתכוונים במובן המיני אלא הנפשי. אני לא מרגישה כך. אני אוהבת אותו עד מוות. המושגים שלנו שונים קצת. יש לציין שבתקופת הקשר שלנו ראיתי מיילים שהוא שלח לנשים אחרות. לא היה לו קשר מיני אתם אלא רק מיילים וטלפונים וגם זה היה קצר. אני כמובן מאוד נעלבתי. נפגעתי עד עמקי נשמתי אולם לא הייתי מסוגלת לעזוב אותו. פשוט אוהבת אותו אהבת נפש. גם הוא אומר שהוא אוהב אותי כך ויותר מזה אולם את הקשר עם הנשים האלה הוא יוצר כי אני דוחקת אותו לכך. איני אוהבת אותו מספיק. הוא מרגיש לא רצוי אצלי ולכן הוא עושה את מה שהוא עושה. שלשום הוא נשבע שיפסיק ולא ימשיך עם המיילים והטלפונים האלה לנשים זרות (מי יודע?!) ואני שואלת את עצמי וגם אתכם מה אני אמורה לעשות כדי שהוא יחוש שהוא הכי הכי בשבילי? שאני מאוד מאוד אוהבת אותו? שהוא האחד והיחיד בחיי? איך? האם יש לכם רעיונות? אתם הגברים או הנשים מביניכם. קראו היטב את מה שכתבתי ואם יש לכם שאלות אשמח לענות עליהן. תודה וגמר חתימה טובה