חוץ מצ'ק פוינט צ'ארלי, ברנדנבורגר טור, אנדרטת השואה, מוזיאונים ושופינג, יש יעדים שלא מופיעים בשום מדריך טיולים.

http://www.i-m.co/toursoutsideberlin/toursoutsideberlin/home.html

מומלץ למי שנוסע לברלין ורוצה להרגיש קצת קסם.

היא שהם עסוקים בעצמם יותר מדי. כביכול אכפת להם מהפלסטינים, בעצם אכפת להם מעצמם - הם הקורבנות בסיפור שהם מספרים, ולא הפלסטינים. זאת התפישה הכל כך אהובה בישראל של "רחמו עלי, אני מסכן".

הייתי בתערוכה של שוברים שתיקה, הנה קטע קצר ממה שהלך שם:

"בעוד דנה מדברת, אני מבין שהיא לא רק מציגה את שוברים שתיקה או את התערוכה. היא מציגה את עצמה. ועצמה, כפי שהיא רואה אותו, הוא אמן מיוסר, הנקרע תחת כבלי המצפון והבחירה הנכונה. כביכול היא שמאלנית שאוהבת פלסטינים, אבל עבורה הפלסטינים הם רק תפאורה במחזה אודות ייסוריו של החייל המוסרי. בעיני עצמה, היא הקורבן. מילותיה אמנם נטועות בשמאל, אבל הנרטיב עליו הן נשענות חוצה השקפות ומגזרים בישראל: אני המסכן האמיתי. החייל הימני הוא מסכן כי הוא צריך לסכן את חייו ולשרת שלוש שנים במרדף אחרי מחבלים תאבי דם וחורשי רע (והשמאלנים בעורף אפילו לא מוקירים לו תודה על זה). החייל השמאלני הוא מסכן כי הוא צריך להיחשף לזוועות שיוצר החייל הימני".

לקריאת הקטע המלא כאן

כאן

http://einzo.wordpress.com/

תגובה בונה

קשה לקרוא את זה ככה, זה עמוס מדי בעין כל הבליל הזה של המילים.

ממש ממש יפה.

נחמד מאוד, אבל חלק מהדימוים נראים כמו משהו פרטי שרק אתה והיא

הייתי מוותר על כמה שורות, ביחוד על 6 הראשונות

גם (בני) סלעים נשברים אני אומר לך. ולא מחמת הזמן.

הסיום הפתיע אותי