ההודעה מיועדת לכל מי שכותב פה: אני אתה את וכל השותפים לויכוח. זה קצת לא נעים שכולנו מתנגחים פה אחד בשני... אנחנו כותבים לפעמים דברים שמכעיסים אחרים ואחרים מכעיסים אותנו, אבל זה לא שווה אם "נתכסח" פה לדעתי.. אף אחד פה לא מיותר בתנועה, אנחנו מכבדים דעה של כל אחד גם אם היא שונה משלנו (אולי לא רק אם היא גובלת בחוסר מוסריות ואנושיות). אני קורא לכולנו להתפייס ולכתוב את הדברים בדרכים טיפה יותר נעימות... אני מקווה שאף אחד פה לא נעלב מדברים שנאמרו על-ידי. כמובן שהמטרה לא הייתה לפגוע באף אחד. ואם כן קבל/י את התנצלותי הכנה. לכולנו חג שמח וטיולים מטרפים ושבת שלום!

דורון, מצד אחד אתה קוטל כמעט כל דבר שהיה בטקס ומצד שני אתה מדבר על זלזול וחוסר כבוד. גם אם דברים לא היו לטעמך יש דרך... אני חושב שיש המון דברים יפים בכך שהלהקה שרה גם באמהרית (הגרסה שלהם), זה עוד וי שאפשר לסמן על תחושת השייכות שלהם. אני גם לא יודע אם טכנית היה אפשר להכניס שם נגנים או אם לא היו היו מקרופוני שטח. חוץ מזה- מה זה חשוב אם היה פלייבק או לא? העיקר ששרו יפה והלהיבו. ואם כבר בחוסר כבוד ונק' מגוחכות קמעא עסקינן- זה שעומדים כשהאישיות הבכירה בעיניי זה משהו יפה. קצת כבוד לבן-אדם. אמנם הוא לא מלך אנגליה אבל הוא הנשיא שלנו, שזה בערך אותו מעמד באופן יחסי. לצערי במדינה שלנו יש קצת איבוד וזלזול בכל עניין הממלכתיות והטקסיות (וגם הכבוד לאנשים מבוגרים). ודרך אגב הגדעון ההוא זה גדעון טילמן, יו"ר התנועה. הייתי מוותר באמת על כמה גיחוכים וצחקוקים בעת הנאומים, וזה שהנשיא דיבר על הפעילות ב "קנים" שלנו.. היה די נחמד לא? קצת מעצבן שהצלמים נדחפים לכל פינה ומצלמים ומסתירים. תקשורת תקשורת אבל יש גבול, לא? מקום מפואר (ומלא מאבטחים), כיבוד בסרוויסים, האווירה המיוחדת- מין חמימות שכזו. ואכן מעמד מכובד ודרך מיוחדת (ציון השילוב של עדת האתיופים בחברה הישראלית יד ביד עם הצופים) לחגוג 85 שנה לתנועת הצופים. דבר חשוב שנאמר שם היה על איבוד הממלכתיות של התנועה? לאן לדעתך זה יכול להוביל? מהן ההשלכות? נאמרו שם דברים לא פשוטים...

קיימת התחושה שהרבה דברים לא הובנו כראוי. יש לי גם התחושה שיש כאן סיכוי קל לנאיביות ויומרה. כמו דברים נאמרים מתוך רצון להשמיע קול ותו לא. לא הובעה תמיכה בצ'ופרים וב"קניית חניכים" זה גם לא הדיון, אבל אתם בעצמכם לטיול חנוכה- אתם לא רוצים להוציא חולצות? כובעים? מה זה אם לא צ'ופר? מה עם מחנות הקיץ? נעזוב את זה.. יש לנהוג בחוכמה ובהתאמת השבט לסביבה ולמציאות שבה הוא נמצא: יש מקומות שבהן מספיק להכנס לכיתה ולהודיע על פעולה וכולם באים. מה קורה במקום שיש שנאה לצופים? שבט בהקמה? גדוד שמונה חניך אחד וצריך להרים אותו מכלום? אתם חושבים שלהודיע בכיתה יספיק?!? ודאי שלא. מומלץ לנו בתור צופים- גם אך לא עיקר- להיות אנשי שיווק- בל נהיה תמימים! יש מקומות שזו צריכה להיות חלק מהדרך,האסטרטגיה,אין אפס. אין משתמע מכך שמרכז ההוויה שלנו הוא פעולות אוכל או צ'ופרים! זו לא חוכמה לכתוב מעל דפי הפורום " מדריך אמיתי לא צריך גיוסים ". האם זה בדוק? האם זה הוכיח את עצמו? כמה חניכים הבאת בדרך זו? ואם זה כבר עובד- האם זה הוכח כמתאים לכל שבט בישראל? לכל אוכלוסיה? לכל מציאות? בכלל, האם זה האמצעי היחידי להעריך איכויות של מדריך? מה עם תוכן הפעולות?היצירתיות? סולם הערכים שלו? מידת הרצינות וההשקעה? עבודת הצוות שלו? וכו' וכו'.. אולי מספיק שהוא מודיע בכיתה כי מחלק לחניכים שלו סיגריות בפעולות? אנו כצופים רואים בעצמנו כגוף שאמור להוביל שינויים בחברה, אך לא הייתי מגזים ואומר שאנחנו יוצרים את החברה החומרנית כמו שנטען פה. זה קצת יומרני. מה אם התקשורת? תרבות הצריכה? מרכזי הקניות? אני חושב שעוד לא הגענו למקום שהתנועה משנה עד כדי כך את סדרי החברה (לצערי...) אני חושב שיש פה חוסר הבנה מוחלט של נושא הגיוסים. מטרת הגיוסים,בין היתר, היא הלהבה חד-פעמית כדי ליצור עניין אצל החניכים, להראות להם מה עושים, ע"מ לגרות אותם "לטעום",להציע את מרכולתנו..אח"כ באמת מתחילה העבודה החשובה והקשה. ממה שנאמר משתמע שרק מדריכים לא טובים עושים גיוסים ושכל גיוס בהכרח מלא באוכל וצ'ופרים- ואין בזה ממש. זו מחשבה מקובעת ולא יצירתית. אני רוצה לחדד: לא נאמר חצי דבר ולו רמז על –כך שגיוסים צריכים להכיל אוכל וכיו"ב. סה"כ התבקשתם לכתוב על גיוסים שעשיתם והיו יעילים ואפקטיביים – כל אחד בדרכו שלו ואיך שהוא מצא לנכון. לסיום, לא הייתי ממשיך לקפוץ למסקנות ולקבוע עובדות בנחרצות שכזו לפני שנעשה תהליך חשיבה רציני ומעמיק על הדברים. המשיכו בעבודתכם הנהדרת ותמשיכו להלהיב ולחנך

אם את מדברת על התפוחים הרקובים שהיו בחדר- הם דווקא של שבט דקר ... אצלנו מתעסקים רק בזהב טהור ;-)