קודם כל הגעתי לתחנת הרכבת וחיכיתי כחצי שעה למאיה ידידתנו. לאחר מכן השתמשתי בקישורי הניווט העיליים שלי (טוב אולי לא בדיוק עיליים, יותר נחותים אבל מי שם לב לקטנות) וקצת בהנחיות של טל כדי להגיע לביתה. בדרך נאספנו ע"י טל, מיכאל ומוקה - כלבתה העקשנית (פרטים בהמשך) של טל. כמו בכל פעם שמתמטיקאי (זה מיכאל) פוגש פיזיקאי (זה אני) גם הפעם התפתח ויכוח שבתחילתו סגרנו שאני כלי לניפוץ שמשות ובסופו שפיזיקה היא דבר הרבה יותר עליון מהמתמטיקה.
לאחר מכן נסובו עוד הרבה דיונים על נושאים שונים ומגוונים שבעקרם השאלה: "האם אנחנו שפויים?" - שאלה שהתשובה אליה היא כמובן לא.
כשנמאס לנו לדון, עברנו לראות את "Harry Potter". באמצע הסרט גבע התקשר והתעדכן בפרטי המפגש.
בקיצור ראינו עוד מס' סרטים ("דוגמה", "מונטי פייטון והגביע הקדוש") ופרשנו לישון.
כאן כדאי לציין שבמהלך מונטי פייטון מוקה התחילה לנבוח, אז אהי ומאיה ניגשנו אליה וניסינו להבין מה הבעיה. מאיה פרשה לאחר זמן מה ואני לאחר שהחלטתי שהיא (מוקה לא מאיה) רוצה לצאת החוצה הוצאתי אותה החוצה והבנתי שהייתי צריך לעשות זאת עם כשהשרשרת שלה מחוברת לקולר. לאחר מאמצים ניכרים הצלחתי לשכנע את מוקה להיכנס לחצר האחורית. בעזרת כישורים יוצאי דופן הצלחתי לסגור את הדלת הקדמית ולפתוח את הדלת לחצר (יותר קשה ממה שזה נשמע). אך אז מוקה הפסיקה להקשיב לקול ההגיון וסירבה להיכנס פנימה. זהו. זה הסיפור המרתק שבגללו הפסדתי חצי ממונטי פייטון.
בכל מקרה בבוקר קמנו, דיברנו, גילינו שאסור לתת לטל ולטדי לבשל ודנו בעוד נושאים.
אז הייתי צריך ללכת וטדי ברוב טובו הסכים להסיע אותי לתחנה המרכזית (תודה שוב) שם מצאתי חנות נחמדה ונסעתי לי לביתי.
הקיצר, היה כיף וכל מי שלא בא - חבל ממש, הפסדתם.
אז תודה לטל, מאיה, ערן, טדי ואחיינו, תמיר, מיכאל (להיות מתמטיקאי זה לא נורא. באמת!) וכמובן מוקה.
אז נתראה בפעם הבאה.
!Anar kaluva tielyanna
פבל
... , , , ,
